| נשלח ב-21/9/2014 01:59 |
 |
| |
'מלכות' ו'עבדות': האם הן קטגוריות שאנו עדיין יכולים לעבוד את ה' באמצעותן?
מזה כמה שנים שאני מתחבט בשאלות שאציג להלן. הן שבות ומתעוררות אצלי תמיד בימים הנוראים, אך הן נוגעות בבסיסה של עבודת ה' כל השנה.
מוטיבים מרכזיים השבים ועולים בתפילות ובסליחות הינם מוטיבים של אב-בנים, מלכים-נתינים ואדון-עבדים. באמצעות מוטיבים אלו מנוסחים יחסינו עם הבורא. יחסים אלו אינם רק טרמינולוגיה בעלמא. חטאים רבים הינם חמורים רק בשמם של יחסים אלו. בשמם של יחסים אלו אנו מצדיקים את הדין. לבסוף, בשם של יחסים אלו אנו אף מבקשים רחמים.
השאלה שמציקה לי היא איך בכלל ניתן בימינו לחוש רלוונטיות ביחסים של מלכות ואדנות. מילא יחסי אב ובנים, למרות שצורתם השתנתה, אך במידה מסויימת הם יכולים להיות רלונטיים.
אבל יחסי מלכות? איך הם בדיוק יכולים להיות רלוונטיים?
כאשר אני מדבר על "מלך" האסוציאציות שעולות בי הן של ארמונות בארוקיים פומפוזים מאוכלסים באיזה גבר קפריזי ומגולמן, עם שלל עבדים משלוללי זכויות אדם. מלבד זאת אין לי שום "ציור" על מלכות.
איזו תחושה אני יכול לחוש במלכויות?
כאשר אני אומר "אבינו מלכינו אין לנו מלך אלא אתה", מה בדיוק אני רוצה? וכי אמור להיות לי מלך אחר ואני מוותר עליו בשביל הקב"ה?
כאשר אני אומר "מרן דבשמיא לך מתחננן כעבדא דמתחנן למריה", אני אמור לחוש תחושת עבדות? איני מכיר תחושה כזו.
תוקן על ידי דה_וינצי2 ב- 21/09/2014 02:05:37
תוקן על ידי דה_וינצי2 ב- 21/09/2014 02:35:11
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2014 02:02 |
|
| |
גם אם נאמר שכל הנ"ל אלו רק משלים, הרי שהם איבדו כל ערך כמשל.
לא ראוי שיעדכנו את המשלים בהתאם למצב הנתון. הרי מטרת המשלים היא להסביר. אם צריך להסביר את המשל, הרי שהוא מיותר לחלוטין.
מה גם שרוב ההסברים שבאים להסביר את המשל, משתמשים בנמשל כדי להסבירם.
משום מה הרושם שלי הוא שקטגורית המלכות, בעיני מנסחיה, לא הייתה רק משל. אולי אני טועה.
תוקן על ידי דה_וינצי2 ב- 21/09/2014 02:03:18
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2014 02:12 |
|
| |
תודה על ההפניה.
לא הספקתי לעבור על כל האשכול שם, אך מרפרוף קל נראה לי שעיקר הדיון שם עוסק במילים עצמן. אותי יותר מטרידה המשמעות של תחושותינו.
אנסח זאת כך:
נעזוב את הטקסטים, אילו תחושות אנו אמורים לחוש כלפי ה'? של ריבון? אני לא חש שום תחושה שהריבון הוא שונה מהותית ממני. אני לא רואה לא בביבי ולא באובמה אזרחים מסוג אחר. וודאי שלא בריבונות העם. אין לי כלפי הריבון, מכל סוג שהוא, שום תחושת נשגבות.
תחושה של סלברטאי? נו באמת...
תחושה של כשרון על? לא עושה לי את זה.
באילו אמצעים ניתן לעדכן ולהמיר את תחושת השגב שבמלכות?
האם בכלל בתקופתינו שהתודעה הינה שיוויונית באופן מהותי, עדיין ניתן לחוש ביטול כלפי ה'?
תוקן על ידי דה_וינצי2 ב- 21/09/2014 02:14:57
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2014 02:20 |
|
| |
התסכול לדעתי יותר גדול אחרי שמבינים שמלך ועבד ושופט וגננת ובייביסיטר כל אלה הם המצאות אנושיות בגלל חולשת האדם כן או לא. כלומר תלוי את מי שאולים, השופט והגננת והמלך בוודאי יטענו שבני אנוש צריכים את זה, הבני חורין יטענו שבשום אופן לא צריך אותם, והנה אנו מגדירים את האלוהים כמלך כשופט כגננת כבייביסיטר ?! זה התסכול האמיתי לדעתי.
ולכן התואר "אב" יותר מתאים כי כאן אנו חבים לו הכרת הטוב כמו להורים ונשארים בני חורין באמת.
לסיום:
אני שלם עם אבינו ולא עם מלכינו.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2014 02:27 |
|
| |
מנקודת מבט שיוויונית, גם לחובת הכרת הטוב להורים יש גבול.
לא נראה לי שאם אבי היה מצווה עלי כל-כך הרבה מצוות ופרטי פרטים, הייתי מרגיש שהכרת הטוב מחייבת אותי לעמוד בהן.
וודאי שלא הייתי מכיר ב"נפילות" פה ושם כ"חטאים".
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2014 02:50 |
|
| |
יש כאלו המרגישים מחוייבים לעבודת ה' - מכוח שבועת העובר במעי אמו:
"משביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע"
(אגב, מעניין מה לייבוביץ היה אומר על סוג כזה של עבודת ה')
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2014 08:25 |
|
| |
דה וינצ'י
העלית נושא שמאד מפריע לי.
אמנם יש לציין לאשכול לא ישן מאד של נדב שנרב בנושא זה, אלא שאיני יודע את הלינק וגם לא זוכר את השם.
אכן אתה צודק. ואולי כדאי להסביר איך זה קורה.
הדברים הבאים הם מעט שמתקשה להחזיק מרובה ועלול להיקרא באופן לא מדוייק. אבל אין זמני בידי לסדר את הדברים טוב יותר. וזו התנצלות הכותב.
התיאור של ה' בתור מלך הוא קדום מאד. הייתי משוכנע שהוא מופיע בתנ"ך. אבל זה לא היה פשוט למצאו. וגם כאשר משתמשים בו, הוא מופיע בשימושים שונים.
אני משער שמישהו כבר עשה מחקר בנידון כך שזה היה מועיל לגלות את הדברים נאספים וכתובים. אבל אין בידי. אולי מישהו יכול להפנות.
הנה דוגמאות שהספקתי לראות
שמואל הנביא אומר לעם
שמואל א פרק יב
(יב) וַתִּרְאוּ כִּי נָחָשׁ מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן בָּא עֲלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ לִי לֹא כִּי מֶלֶךְ יִמְלֹךְ עָלֵינוּ וַידֹוָד אֱלֹהֵיכֶם מַלְכְּכֶם:
אולם כאן אין הכוונה שה' יושב בחצר או בהיכל מוקף מלאכים הממלאים את מקום המקהלה והמשרתים שיש בחצר מלך בשר ודם אלא שה' הוא בלבד ממלא את מקום המלך עבור עם ישראל ואין למנות מלך בשר ודם.
אולם מאוחר יותר כבר מוצאים בחזון הנביאים את ה' היושב בשמים כבתוך היכל.
הנה שלוש דוגמאות:
מלכים א פרק כב
(יט) וַיֹּאמֶר לָכֵן שְׁמַע דְּבַר יְדֹוָד רָאִיתִי אֶת יְדֹוָד יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ:
וכן בישעיהו. וכן באיוב. וכן עוד הרבה.
שאלה מעניינת מאד היא האם התיאורים האלו אמורים להיקרא כמציאות עליונה שנראתה לנביא, או כמשל. וגם כאן אנו עשויים לשאול מה חשב הנביא על חזיונו, ובאיזו מידה הנביא עצמו היה בעל מודעות למה שיכול להראות לנו בדורנו אבל נעלם מעיניו (וכמובן זה מעורר בעיות מסוג אחר, כי מי אנו שנחלוק על הבנה נבואית, לפי הגישה האורתודוכסית שמחנכים לה).
שהרי גם לאחר שאומצה ההנחה שיש לקראם כמשלים בלבד ברמה כלשהי, זה מאפשר שתי הבנות שונות:
יתכן שהם משל במובן שאין לה' היכל, כסא ומלאכים, כפי שאני סבור, וזה רק תיאור לאדם לפי מושגיו שלו. נקרא לכך גישה מינימליסטית.
או, ברמה אחרת, זה משל משום שאין לה' גוף אבל הדברים עדיין נכונים ברמת מציאות "אחרת", ומאוחר יותר משתמשים עבור כך במילת העזר "רוחנית" (החשיבה הפילוסופית האריסטוטלית והקבלה). נקרא לכך גישה "אונטולוגית" (=מה שיש במציאות בכל רמותיה).
מעתה הדיון יכול ליסוב לעבר שאלות שונות שאמנם נוגעות זו בזו:
א. באיזה מובן התייחסו לה' בתור מלך בתולדותינו (שאלה של קריאת המקורות וההיסטוריה).
ב. איך יתכן לומר שה' מלך (שאלה פילוסופית ופרשנית).
ג. האם המשל שה' מלך עדיין רלוונטי (שאלה תרבותית).
ד. האם ראוי לשנות את המשל והאם זה אפשרי (שאלה במטא הלכה).
***
כמדומה שרוב העולם היהודי האורתודוכסי מקבל היום שהאמירה "ה' מלך" היא רק משל. אבל עדיין יש שתי תפיסות, המינימליסטית והמציאותית.
דומה שרק אותם מעטים שזכו לחינוך פילוסופי (במובן החיובי והמודרני) או נחנו מלכתחילה בחשיבה פילוסופית (ויש כאלו ולא רק בפורום שלנו) יכולים להעלות בדעתם שזה רק משל ואין מציאות של נמשל. אין לה' היכל, חצר, ארמון, מלך, קטגור וסנגור, שלושה ספרים נפתחים, מלאכים... וגם לא שכלים וגלגלים (שלא כדברי הרמב"ם).
עבור כל השאר, הדברים נכונים, ורק לא באופן שהם במציאות האנושית אלא באופן אחר, שמשתמשים עבורו במילה "רוחני".
האם יש בכלל רגישות אופיינית כזו של דה וינצ'י, נדב שנרב ושלי כלפי משל המלכות? האם אנו יוצאי דופן בביקורת זו?
אך גם אם צודק דה וינצ'י, היכולת של המסורת המנהגית בעם ישראל להחליף ולשנות היא שקולה לאפס. יש לכך סיבות רבות. חלקן טובות.
גם מי שכמוני מוכן לקצץ בפיוטים העוסקים בדמות המלך, השופט והמעניש נוסח "ונתנה תוקף" המפחיד עדיין לא ירצה לוותר על נוסח התפילה היסודי שטבעו חכמים, "אבינו מלכנו" ו"מלך העולם".
אין לנו משל טוב מזה - אלא שצריך באמת לדעת לבאר למה הכוונה ולמה אין הכוונה. וכאן ההבנה הפילוסופית מתנגשת עם המסורת שמעניקים לילדים ושהמבוגרים אינם מסוגלים ואינם רוצים לוותר עליה.
***
ועדיין יש לשאול אם נכון הוא לוותר על משל המלך גם במובן של שלטון אבסולוטי. גם במובן של מלך התובע שרירותית מה שהוא רוצה והכל כפופים לו.
אני יודע, גם מנסיוני הקיומי האישי, שמשלים כאלו מקוממים. לפחות סוג מסויים של מאמינים. כמוני. וכנראה כמו נדב ודה וינצ'י, ולא רק אותנו.
אבל עדיין מדובר במשל שיש כאלו שסבורים שהוא משקף את הזיקה הקיימת בין האדם לבין האלוקים. יש כאלו שעבורם כניעות לדמות של מלך מלכי המלכים שהוא שליט מעצם היותו, אין זה רק משל, אלא משהו עמוק במציאות. לא שהם, הפילוסופים ביניהם, סבורים שיש כאן תיאור של מציאות עם היכל אלוקי ומלאכים, אלא שהם סבורים שבניתוח היחס והרגש שמופיעים בין ה' לאדם, קיים גם יחס של כפיפות ועבדות.
אני חוזר: אותי זה מקומם. אני רואה בכך שריד של התפתחות תרבותית. אבל אני גם מודע לכך שיש כאלו, ולאו דווקא בעמנו, שרואים בכך משל ראוי למעלת ה'. יתכן שגם ישעיהו לייבוביץ ע"ה היה דוגל בתפיסה כזו, ויתכן שהיא נובעת מתוך הפילוסופיה שלו.
באיזה מקום פילוסופי, השאלה אם ה' הוא מלך על האדם אינה עוסקת רק בתפיסת ה' כמנהיג אלא גם כתובע ומושל העוסק כרצונו. ולכן היא מתנגשת עם מה שאמור להיות עובדה פילוסופית וקיומית, שהאדם ראוי לכבוד במובן הקנטיאני, שאין לראות את האדם, כלשון קאנט, כאמצעי ולא כתכלית. ואם האדם נברא לשמש כעבד, זה משפיל.
אני חוזר על עצמי כיון שהדברים עדינים ודקים וניתנים לפירוש לא נכון. יש כאן שתי גישות חכמות ורגישות שמנסות לתאר את הזיקה בין האדם, ביני, בין כל מי שקורא כאן, שיבחן את חוויתו - לבין ה'.
האם זיקה זו שוללת את מעמדי, את זכותי להתקיים ולהכריע ולבנות את חיי כרצוני. האם אני זקוק להסכמה אלוקית כדי לבחור דרך זו או אחרת? האם אני עבד במהותי. האם היחס עבד-אדון הוא מהותי או רק משל הכרחי בהתפתחות האנושות?
אני מצטרף לדה וינצ'י ולנדב ששללו את הגישה הזו המהותנית (אם אני מפרש אותם נכונה). אבל אני גם ער לכך שיש כאלו שהבינו אחרת וסבורים שהם מחזיקים באמת היסודית על טבע האדם ויחסו לאלוקים.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2014 08:29 |
|
| |
ליאונרדו
http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2801960&forum_id=1364 שנרב שם הפנה ל שווה קריאה http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2966131&forum_id=1364
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2014 09:03 |
|
| |
וביחזקאל:
כ,לג חי-אני, נאם ה' אלוקים: אם-לא ביד חזקה ובזרוע נטויה, ובחמה שפוכה אמלוך עליכם.
ומי אמר שהעולם המערבי הוא הדוגמא, אולי המוסלמי?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 21/09/2014 09:04:30
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2014 10:18 |
|
| |
1 בתנ"ך בכ"מ נראה שמלך קראו גם לשלטון מקומי.
2 גינוני המלכות כסא והיכל וכו' יכולים להיות משל למי שיחפוץ בכך, אבל המלכות עצמה אם היא משל היא מסוגי ה"משלים" כמו וידבר ה' וירד ה' וכו' שהם לא באותה צורה בדיוק כמו אצל בני אדם. אל לא שאינם קיימים.
3 המלכות הקיצונית ביותר היא האלוהות (בימי קדם היו גם מלכים בני אנוש שהאליהו עצמם ההיסטוריה מלאה) וזו לא השתנתה ביחס לקב"ה, ואם משתמשים בביטוי עדין יותר ("מלכות") התוכן נשאר אחד. {"אני ה' אלקיכם מכאן שאומרים מלכויות"}
כמובן אילו היו מנסחים היום את כתבי הקדש והתפילות סביר שהיו שינויים לשוניים רבים נוספים.
גם השימוש המילה "אל" עברה גם על מלאכים/בני אדם ועוד (לא ידוע כיוון המעבר).
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2014 10:52 |
|
| |
ליאונרדו בתורה עצמה
שמות פרק יח
א) עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְקֹוָק מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם:
שימוש בסופרלטיבים אינו מחייב לכלום, אנשים כותבים מתוך הבנתם המקובלת באותו זמן
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2014 11:18 |
|
| |
ה' ימלוך לעולם ועד. ה' מלך עולם ועד אבדו גויים מארצו. מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור. והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד (ושימו לב שהפסוק האחרון מדבר על האידיאל שיתגשם באחרית הימים)
אני חושב שהיחס בין נברא לה' הוא חריף הרבה יותר מהיחס בין נתין למלכו בתקופה הקדומה. הדברים הובאו תמיד כמשל כיוון שהכפיפות הזו היתה החזקה ביותר שהכירו אז, אבל בפועל כפיפותנו לה' היא כפיפות הצורה ליוצרה - בפרט לפי ההנחה הקבלית שכל מהותנו היא רצון ה'.
בימינו אין למלך משמעות אבל כדי לחיות את המשל עלינו לדמיין את המלך של פעם - כולל ההערצה המטופשת שחשו אליו (בצרפת האמינו שמגע המלך מרפא, באימפריה העותומנית גוף המלך היה קדוש ומי שנגע בו איבד את ידו. המהפכה הקדם קומוניסטית שפרצה ברוסיה הצארית נועדה במקור להביא את המצב לידיעת הצאר)
ולחשוב שבעוד להערצה זו אין משמעות אמיתית, להערצת ה' יש משמעות.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2014 12:28 |
|
| |
אריאל
אני היום מתפלל ולא אז. למילה מלך אין בעייני כל ערך, אולי שלילי. וכשאני מתפלל אין לי את הזמן והראש לחשוב מה חשב מי שחיבר את הפיוטים.
שאני צריך להמליך את אלוקים על העולם בעיני זו, זילות, או קלות פה ולשון.
בדורנו להשתמש בסופרלטיבים הללו, מאד מאד לא נכונה והגיונית.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2014 13:32 |
|
| |
| דה_וינצי2 כתב: |  | מנקודת מבט שיוויונית, גם לחובת הכרת הטוב להורים יש גבול.
לא נראה לי שאם אבי היה מצווה עלי כל-כך הרבה מצוות ופרטי פרטים, הייתי מרגיש שהכרת הטוב מחייבת אותי לעמוד בהן.
וודאי שלא הייתי מכיר ב"נפילות" פה ושם כ"חטאים". |
|
1, מה שאני רוצה לשים את הדגש הוא, שכל כולו של המצאות בני אנוש בכדי להתנהל כחברה (משטר שלטון מלך שופט ושוטר וכו' וכו') באים דווקא כי האלוהים והטבע הם אקראיים = תהו ובוהו, כלומר אילו הטבע והאלוהים לא אקראי רק דטרמיניסטית ?! לא צריך את התערבות של האדם והאדם לא צריך חברה וכל הכרוך בכך.
עצם הצורך בחברה וכל הכרוך בכך בא מהחשיבה הבסיסית הזו. אז לבוא לומר לאלוהים שהוא המלך הוא השופט הוא הבייביסיטר ?! זה אבסורד !! אם הוא היה כזה אז לא היינו ממציאים את החברה וכל הכרוך בכך.
אבל חשוב לשים לב לדעתי שביהדות דווקא כל התוארים האלה כלפי האלוהים באים דווקא לשלול את עבדותינו למלך ולמשטר ושופט ולסמל ולדגל וכדומה.
ולכן נאמר שאצלינו האלוהים הוא המלך הוא השופט הוא המשטר הוא השוטר הוא הסמל הוא הדגל.
כלומר כל התוארים כלפי האלוהים באים לשלול את עבדותינו לאחר בכדי להיות בני חורין.
2, כלפי אבא:
האבא לא דורש חובות ואין חובות כלפיו כי הוא הביא אותנו לעולם בכפיה ולכן האבא הוא רק העוזר להיות בני חורין. ולכן יש כאן הכרת הטוב ולא חובות.
ולכן אומרים חז"ל שבעתיד יישאר אך ורק הודיה.
תוקן על ידי maxmen ב- 21/09/2014 13:33:36
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2014 14:11 |
|
| |
| maxmen כתב: | |
ולכן אומרים חז"ל שבעתיד יישאר אך ורק הודיה.
|
|
מקס,
נראה לך שהיה כדאי לסבול את שעבוד מצרים והגלות בעבור "חתיכת דבר אחר" לעתיד לבוא?
|
|
|
|
|
