'מלכות' ו'עבדות': האם הן קטגוריות שאנו עדיין יכולים לעבוד את ה' באמצעותן?

עודד,
דברים כדורבנות ומעוררי מחשבה.
יישר כוחך.

עודד כתב - "מעמידים בראשם את האלהים כמופת אשר יש ללכת בדרכיו, במובן האנושי של הדרכים האלו וההליכה בהן"

הקב"ה לא נקרא מלך כתפיסה פרימיטיבית המתאימה לשכלם של אנשים מחברות קדומות שעבדו דיקטטורים, אלא מושג המלך בשר ודם נגזר, פעמים רבות באופן מעוות, ממלכותו של הקב"ה: שכל הנמצאים צריכים לו והוא ברוך אינו צריך להם ולא לאחד מהם. אדרבא מלך איננו רק מצווה מצוות, אלא אחראי גם לטובתם של כל נתיניו, לפרנסתם, לבריאותם, לבטחונם, להצלחתם. האדם שנברא בצלם א-להים נדרש לקחת אחריות על העולם כולו, ולא בכדי אמר רבי מנשה מאילייא: כל עוד יש בעולם, ולו תולעת קטנה לחוצה בנקיק סלע, אין אדם רואה טובה בעולם. על-כן כשביום הכפורים כולם מיהרו לבית הכנסת לעבוד את השם יתברך, רבי מנשה טיפל בתינוקת חולה, באומרו כי לעזור לחולה להתרפא זה גדול מעבודת היום. זו יראת שמים אמתית. לעבוד את השם יתברך אין פירושו רק לבטל רצוננו מפני רצונו, אלא לעתים נדרש לעשות הפוך מרצונו, כי זה באמת רצונו האמתי.





 

מקריאת האשכול נראה כי החברים פה מסכימים כולם כי מלך הוא דיקטטור גחמני כפי שדה וינצי מציג זאת.

יש 3,
כמובן שאני כשואל הצגתי את ה"קצה" וטוב שהעמדת דברים על דיוקם. אך דומני כי עדיין הרעיון שאתה מציע לא מתיישב על ליבי.

לנתינים במלוכה העתיקה היה טוב כי הם לא חשבו על אופציה אחרת. לכן הייתה להם גם יראת הרוממות ואהבה.
אתה מוכן לחזור לכזו שיטת מלוכה?
אני לא. בשום פנים ואופן.
גם אם המלכים ידאגו לי מבוקר ועד לילה; יעמידו בופה כל בוקר עד 12, ימלאו לי את המינוס בבנק ויעשו ספורט במקומי.
מכיון שאני לא מוכן לוותר על חירותי, אני לא מבין למה למען ה' (במובן הפשוט של המילה...) ראוי שאוותר על חירותי ואעמוד לפניו כנתין בפני מלכו?
גם אם אקבל הכרעה ערכית כזו, אני לא רואה איך היא מתיישבת עם תחושת רוממות, (מה שכמובן לא היה בעייתי במשך אלפי שנים).

תוקן על ידי דה_וינצי2 ב- 21/09/2014 22:47:59

ירוחם,
לצערי לא ירדתי לסוף דעתך.