אין צורך לרדת- לדעתי המתפלל מתוך מחויבות. אין לתפילתו כל ערך ומשמעות.
נשלח ב-22/9/2014 00:45
התפילה היחידה שהיא מן התורה (לכו"ע) היא "השקיפה ממעון קדשך מן השמים ..." תפילה שתוכנה ונוסחה נקבעו מראש.
נשלח ב-22/9/2014 01:16
ירוחם,
הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט, ואהבת חסד, והצנע לכת עם ה' א-להיך.
נשלח ב-22/9/2014 10:01
לייאונרדו אתמול העליתי את נושא התפילה. כיצד אתה מבין את מושג התפילה שמשמעותו תלות מוחלטת בבורא עולם?
נשלח ב-22/9/2014 10:38
מ
אתה באמת צודק. אבל האם כולם מסכימים שבקיומם של דברים אלה אדם מקים את לעשות את רצון ה'? נדמה שאתה יודע כי כל אחד מוסיף מדעתו תוספות לרצונו של ה'
נשלח ב-22/9/2014 11:58
דה_וינצי2 כתב:
יש 3, כמובן שאני כשואל הצגתי את ה"קצה" וטוב שהעמדת דברים על דיוקם. אך דומני כי עדיין הרעיון שאתה מציע לא מתיישב על ליבי.
לנתינים במלוכה העתיקה היה טוב כי הם לא חשבו על אופציה אחרת. לכן הייתה להם גם יראת הרוממות ואהבה. אתה מוכן לחזור לכזו שיטת מלוכה? אני לא. בשום פנים ואופן. גם אם המלכים ידאגו לי מבוקר ועד לילה; יעמידו בופה כל בוקר עד 12, ימלאו לי את המינוס בבנק ויעשו ספורט במקומי. מכיון שאני לא מוכן לוותר על חירותי, אני לא מבין למה למען ה' (במובן הפשוט של המילה...) ראוי שאוותר על חירותי ואעמוד לפניו כנתין בפני מלכו? גם אם אקבל הכרעה ערכית כזו, אני לא רואה איך היא מתיישבת עם תחושת רוממות, (מה שכמובן לא היה בעייתי במשך אלפי שנים).
מה שמפריע לך הוא שאני אהיה המלך שלך (משעשע אותי לחשוב איך אתה נרתע מהמשפט הזה). או שכל אדם אחר יהיה. אתה חושב שאתה מספיק חכם ועצמאי כדי שאף אדם אחר לא יגיד לך מה לעשות. אבל האם זה נכון לגבי אלוקים? דומני שזו ההרגשה שאמורים להרגיש בדימוי הזה. דומני שהביקורת על הליטוואקית על, נגיד, ר' נחמן (אני מוסר כל תנועותי וכו') היא שזה לא באמת אפשרי בעולמנו, אבל נניח שבאמת היה אפשר להתמסר לציוויי האל, האם זה לא היה הדבר הנכון לעשות? אתה יכול לטעון, שהוא בכוונה לא מפעיל כאן השגחה צמודה מדי כדי שנוכל להיות עצמאיים (בוגרים כפי שעודד יכנה זאת), אבל האם המאמין לא אמור לערוג לאפשרות כזו של כניעה מוחלטת לאינסוף?
נשלח ב-22/9/2014 12:21
יש, כנראה שהדימוי של כבשים מול רועה מוצא חן בעיניך. כך חושב אדם שלא מוצא שום עניין להשתמש בתבונה שחנן אותו אלוהים.
נשלח ב-22/9/2014 12:44
אין ספק שדימויי התפילה מעוררים מחשבה וצורך להתמודדות. לא רק דימויי הא-ל אלא גם דימוי האדם ובוודאי דימוי הקשר ביניהם. נראה לי לא סביר שיהיה רק דגם אחד של גישה נכונה לעניין. אולי יתאים כאן יותר הדימוי של מאן מלכי רבנן ואולי מישהו יפיק משמעות דווקא מהדימוי של רב ותלמיד. או אולי פרופסור ודוקטורנט. אני גם מתפלא קצת על אלה שלהם בעיה עם הדימוי של מלך במובן הפוליטי בתפילה אבל אותו הרעיון עצמו לא מפריע להם בבואם לדון במקור הסמכות של ההלכה.
נשלח ב-22/9/2014 13:02
אבל כדאי להבין גם קצת מורכבות - היכולת של אדם להכיר בעצמו ולהכיר באינסוף אינן סותרות זו את זו, ואידך זיל גמור.
תוקן על ידי עצכח ב- 22/09/2014 14:12:47
נשלח ב-22/9/2014 13:45
הכניעה המוחלטת של הכבשה אינה מסמלת מורכבות אלא את אבדן החירות
תוקן על ידי עצכח ב- 22/09/2014 14:13:42
נשלח ב-22/9/2014 13:59
אפרים, פעם ניסיתי להתבונן בכמה מההחלטות והאמונות שלי הם תוצאה של שיקול דעת מיושב ומנומק וכמה הם ציות לא ביקורתי לדעות וסמכות של אחרים. התוצאה הייתה בעייתית משהו. את דעתו של רופא השיניים קיבלתי ללא ביקורת וכן לגבי הקופאית בסופר שאמרה שהמבצע נגמר וכן לגבי פקיד הבנק שאמר שההחזר יהיה כך וכך שלא לדבר על המוסכניק שאמר שההוא נשחק ויש להחליפו שלא לדבר על המורה להיסטוריה שחשב שתשובתי לא מספקת ועוד עד בלי גבול. ציות עיוור הוא דבר מגונה. אך לפעמים הוא הכרח. אני מבין את הדימוי של יש כדימוי של מי שעומד מול הא-ל ולא נותר לא כלום מלבד ציות. זה לא ציות בהתחלה שהוא אכן מגונה, אלא ציות שהוא מסקנה לאחר שהתבונה מגלה את מגבלותיה
נשלח ב-22/9/2014 14:02
יש 3, פתחת לי כיוון מחשבה. כנראה שלעת עתה אני עורג ל"עריגה לכניעה לאין סוף", בלשונך. מקווה להתמודד ולהתקדם; בכל זאת מוסף בראש השנה הוא כמה שעות... העמדת דבריו של ר' נחמן בזוית יותר ליטאית עשויה לעזור לי. אולי מינך ומעודד תסתיים שמעתא. למרות שדבריו של עודד מסתדרים לי יותר עיצומו של חורף מאשר עם ראש השנה...
יישר כוחכם
תוקן על ידי דה_וינצי2 ב- 22/09/2014 14:04:36
נשלח ב-22/9/2014 14:25
yerubaal כתב:
אפרים, פעם ניסיתי להתבונן בכמה מההחלטות והאמונות שלי הם תוצאה של שיקול דעת מיושב ומנומק וכמה הם ציות לא ביקורתי לדעות וסמכות של אחרים. התוצאה הייתה בעייתית משהו. את דעתו של רופא השיניים קיבלתי ללא ביקורת וכן לגבי הקופאית בסופר שאמרה שהמבצע נגמר וכן לגבי פקיד הבנק שאמר שההחזר יהיה כך וכך שלא לדבר על המוסכניק שאמר שההוא נשחק ויש להחליפו שלא לדבר על המורה להיסטוריה שחשב שתשובתי לא מספקת ועוד עד בלי גבול. ציות עיוור הוא דבר מגונה. אך לפעמים הוא הכרח. אני מבין את הדימוי של יש כדימוי של מי שעומד מול הא-ל ולא נותר לא כלום מלבד ציות. זה לא ציות בהתחלה שהוא אכן מגונה, אלא ציות שהוא מסקנה לאחר שהתבונה מגלה את מגבלותיה
ירובעל,בכל הדוגמאות שנתת יש הגיון באמון שאתה נותן באנשים.(כלומר התבונה מעורבת ב"כניעה" שלך כביכול .)
לגבי כל בעלי המקצוע שהזכרת הבחירה בידך לבחור בבעל מקצוע שהוכיח לך את המקצוטיות ואת היושרה שלו . בכל עת ובכל שעה אתה יכול להחליף רופא כושל או מוסכניק רמאי. הנסיון שלך וחוות דעת של אחרים שנעזרו בבעל המקצוע יסייעו לך להחליט.
כך שבכל הדוגמאות שציינת התבונה אינה מגלה את מגבלותיה אלא להפך.
לעומת זאת הכניעה לאל איננה בעצם כניעה לאל אלא כניעה צייתנית לנציגי האל בשכונה שלך שבכוונה תחילה מגדלים דורות של בורים כי הם יודעים שידע זה כוח מסוכן . קביעותיהם במקרים רבים נובעות ממניעים אישיים פסולים של כסף וכוח שליטה ולעיתים הן נוגדות את המוסר האנושי הטבעי ולכן להכנע להם בעיניים עצומות ללא מחשבה איננו דומה כלל ל"כניעה"כביכול לבעלי מקצוע.
תוקן על ידי אפריםבן ב- 22/09/2014 14:40:07
נשלח ב-22/9/2014 14:31
צע"ג, שאלת התפילה הינה שאלה חשובה מאוד, אך היא חולקת מקום לעצמה. ניתן להציע כמה גישות אודות הייחס לתפילה ומהותה. (החל מבקשה לשם קבלת מענה, עבור דרך עמידה מול הא-ל וכלה בתרפיה פסיכואנליטית מול האין-סוף). כמובן שלשאלה זו ישנם קשרים רבים לשאלות הנידונות כאן באשכול. עם זאת, השאלות שאני מעלה כאן הם סביב המעמד העקורני מול הא-ל. אכן, לאור הגישות השונות של המעמד מול אלוקים יש לתת הדעת על נושא התפילה.
