'מלכות' ו'עבדות': האם הן קטגוריות שאנו עדיין יכולים לעבוד את ה' באמצעותן?

ואני הקטן סובר שיפה העלה צעג את השאלה, כי העמידה מול רבש"ע מתבטאת אצלנו בעיקר בתפילה. וראה

אדם מקבל על עצמו עול תורה ומצוות, 'מקבל' משמע מתוך בחירה חופשית, שאחרת הוא אונס את עצמו או אנוס ביד אחר, או הולך בתלם. מכאן ערכו של חוזר בתשובה, שהכריע הכרעה חופשית.
מחויבות עשויה להיווצר גם מתוך בחירה אישית ורצון חופשי. כאשר הבחירה נעשת 'לשמה', כלומר, לתכלית ולא כאמצעי, וכשהיא מתוך מודעות ומרצון חופשי, או אז היא בעלת הערך הגבהה ביותר.

וכי מדוע לא יהיה מקום לתפילה. הנוסח אפשר שהוא ישן, המשמעות שנותנים במילים יכולה להשתנות עם הזמן, כדרך שקורה בחיים.

כותב מם80: 'שכל הנמצאים צריכים לו והוא ברוך אינו צריך להם ולא לאחד מהם'. הבחנה אחת היא אמתת המצאו לעומת כל העולם שהוא אפשרי המציאות. האם האלהים צריך את העולם? האם היה שלם אילו היה נעדר מה שאפשר היה שיהיה ונמנעה הימצאותו?

תלמידטועה שואל שאלות קשות וחשובות בדבר היחס בין השכל האנושי ובין זה האלהי, ומה הקשר בין מה שנובע מכל אחד מהם. האם מוסר אלהי ומוסר אנושי הם נפרדים, ומי משניהם מחייב את האדם. ועוד, מנין לי מה דרכי האלהים כדי שאוכל ללכת בדרכיו.
ההנחה היא כי אדם נברא בצלם, שהוא חולק תבונה עם האל. מכאן מתחייב שימצא בתבונה האנושית אלו שהם עקרונות כלליים, נתונים מראש היכולים להיות משותפים לכל המין האנושי. עקרונות כאלו מנוסחים יפה גם אצלנו. למשל 'את השנוא עליך אל תעשה לחברך' שאמר הלל, רבי עקיבא והכלל הגדול 'ואהבת לרעך כמוך'. והכלל הגדול יותר של בן עזאי, ספר תולדות האדם, שהאדם נעשה בצלם האלהים. מתוך עקרונות אלו צריך לגזור את הדרכים הראויות ללכת בהן.
מהכללים האלו עולה גם הקדימות [פרימאט] שיש להשגה התבונית על השגות אנושיות אחרות, והקדימות שיש לדרישה המוסרית על המעשים האחרים.
עודד

תוקן על ידי 932woland ב- 22/09/2014 14:50:52