'מלכות' ו'עבדות': האם הן קטגוריות שאנו עדיין יכולים לעבוד את ה' באמצעותן?

"אין הקב"ה עושה אלא הטוב, והרע - איננו עושה, אלא מהעדר שפעו הוא נולד" (רמח"ל, דעת תבונות).

לדוגמא, אם חסרה פרנסה, אזי משפחות שאין להן די פרנסה, ילדיהן רעבים ו/או נאלצות לשאול מהבריות צדקה, ואלה תולדות של העדר פרנסה כפי צורכן. לפיכך, הרמב"ם בהלכות מתנות עניים כתב שמעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מתנה או הלואה או עושה עמו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול.

 

ירוחם,

כשהתורה גלותית ואיננה מוכנה לקחת אחריות על העולם כולו, אזי קל מאד להסיר אחריות מבני האדם ולהגיד נפלאו דרכי ה' מאתנו. אולם התורה כפי שתורה אמורה להיות נדרשת לתקן את כל הפגמים בעולם, לדוגמא, לו פוסקי הדור היו פוסקים שהנהיגה בכבישים מותרת רק לנהגים מקצועיים, וכולם היו נשמעים להם, ובמקביל היו בונים תחבורה ציבורית נאותה המבוססת על רכבות, אזי הכבישים היו מתרוקנים מלהיות עמוסים במכוניות ומנהגים לא אחראים ומספר הנפגעים מתאונות דרכים היה פוחת משמעותית. יתירה על כך, לו חכמי התורה, לפני כמאה שנה, במקום להתעלם מהיישוב שנבנה בארץ, היו לוקחים אחריות על דרכי בנייתו, אולי היתה לנו כיום מערכת תחבורה שהיתה אור לגויים.

  

להאמין בשתי רשויות זה להאמין שאלוקים אחראי על הטוב ומישהו אחר על הרע. זה ממש לא מה שטענתי. זו טענה זורואסטרית (ויאזידית אם להיות אקטואליים ).
מה שפירשתי בדברי ישעיה נשמע לי הגיוני יותר, אלא אם כן אתה טוען שגם חושך זו בריאה?
זה לא עניין של "להמליץ יושר" על ה' שלא זקוק להמלצות שלי. זה עניין להבנה בריאה. ריחוק מה' (=הטוב) זה גורם רע. הנאצים בהחלט היו רחוקים מהרע, אז כן, בהחלט מותם של ששת המיליונים נגרם כי הנאצים היו רחוקים עד מאוד מהטוב.
ה' לא אשם

למי שזה נשמע כפירה, אלו בדיוק דברי הרמב"ם במורה. ולמען האמת זו גם ההבנה הפשוטה בדברי ירמיה באיכה "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב". הטוב והרע אלו תכונות אנושיות, אם אנחנו מחוברים לה' אנחנו מתנהגים טוב יותר, ככל שאנו מתרחקים אנו הופכים רעים יותר וגורמים רע.

ירוחם,

אינננו מבינים את השגחת השם ובד"כ מייחסים להשגחתו דברים הנשגבים מבינת אנוש.  בכל זאת רוב הבעיות הגדולות בעולם נובעות מכך שהחברה האנושית ככלל לא הולכת בדרכים טובות וישרות, מה שאפשר לתקן באמצעות מחשבה ותיקון מידות. צמצום התורה לד' אמות של בית המדרש והקהילה נועד לשמור על ישראל בגלות. אלא שאם בדורות האחרונים עם ישראל עבר חילון, שואה, התבוללות, ולמרות זאת הצליח להקים מדינה, שמא הגיע העת שהתורה תצא מד' אמות של שלחן ערוך ותתחיל לחשוב איך באמת לתקן את העולם?

אולי קצת מאוחר, אבל לא כל כך הבנתי מה ראו לשנות את הנוסח בעשי"ת מ"הקל הקדוש" ל"המלך הקדוש". וכי מה זה מוסיף על זה? גם לא הבנתי למה מחקו את ה"אוהב" ואת ה"צדקה" מעשי"ת (והשאירו רק "המלך המשפט")

אליקים סיפור ישן הרבה שינוי נוסח על שינויים עד שלפעמים נאבד המקור

לא מחקו את אוהב לכבוד ר"ה רק בנוסח ישן (גם ברמב"ם) אין כל השנה אוהב ולא צדקה. רק הקל המשפט (יעני השופט וכן בלשון תורה ונגשו אל המשפט ושפטום ור"ל אל השופט (עיין גם סנהדרין ג: ואולי ר"ל "ונגשו אל [מקום/בית] המשפט") ועד היום אומרים על השופטים "בית משפט" (בית המשפט פוסל אתעצמו... וכדו') 

וזה שינו כי זה מקביל להקל הקדוש שינהו להמלך הקדוש.


ולמה שינו את הקל הקדוש להמלך מקור השינוי רק במוסף של ר"ה (ומשם נתגלגל לכל עשרת ימי תשובה) 
מפני שאומרים בר"ה מלכויות ונחלקו תנאים האם לאמרם עם קדושת היום - זו דעת ר"ע וכן נהגו ביבנה 
= ביהודה וכן מנהגינו או לומר מלכויות עם קדושת השם וזו דעת ר"י בן נורי וכן נהגו בגליל ולפי מנהג זה אין חותמין ברביעית מלך על כל הארץ אלא מקדש וכו' בלבד (ר"י מלוניל) ובשלישית חותמין בקדושת השם והיום ביחד שזה "המלך הקדוש" ועל זה אמרו בירושלמי שהובא בח"א ובביה"ל שאם חתם "אדיר המלוכה" (שזה כנראה היה מנהגם לחתום כל יום בשלישית) במלכויות לרבי יוחנן בן נורי יצא ר"ל אף שלא חתם בשניהם אלא בקדושת השם בלבד יצא [ומזה יש שלמדו שה"ה לדידן בכל מקום שחותמים בשנים אם חתם בא' יצא כגון ברביעית שלא אמר אלא מקדש ישראל וכדו' אבל יש לחלק שדווקא כאן שדומין זה לזה].

עכ"פ מבואר כאן בירושלמי שלריב"נ היה שינוי בחתימה של ברכה שלישית  ומזה הגיע המלך הקדוש שהוא אותו רעיון של אדיר המלוכה (קדושת השם+ מלכויות). והמנהג עבר גם לנו שנוהגים כר"ע.


ומזה הגיע כמובן גם "ובכן תן פחדך" וכו' שכל עניינו מלכויות שהוא ממנהג של גליל (ועוד ?) על פי ר"י בן נורי ומנוסח של אשכנז וספרד יש בו פסוק א' של כתובים ימלוך ה' לעולם וגו' ובנוסח תימנים-רמב"ם יש בו פסוק של תורה  ה' ימלך לעולם ו(ל)עד ופסוק של נביאים כי מלך ה' בירושלים וגו' ובתפילה של ש"ץ יש גם פסוק של כתובים ימלוך ה' וגו' ובסידור רומניא יש גם ליחיד שלושת פסוקים אלו וכל זה (מוכיח) כדלעיל שהוא מנהג מלכויות לריב"נ.

  יש לדברים הרבה מקורות וקצת תיאוריות  

 אשמח אם מישהו יפנני לשחזור המחזור 

חשבתי לעצמי, שאולי היום, שאף אחד איננו מבין באמת מיהו אלוקים וכיצד אמורים להכיל את קיומו, כיצד מדברים איתו ומה משמעות התפילה, הראי שאם היינו מניחים את מצוות התפילה ביד כל אחד ואחד, ללא מסגרת תפילתית קבועה - הרי שהיו יוצאים דברים די מוזרים. לכן מוטב כך, שיש מסגרת של תפילה, ובתוכה ובמהלכה כאו"א מוצא את דרכו להתפלל לה', באופן שגם מקיים את מצוות התפילה "מדי פעם" תוך כדי התפילה, ומאידך איננו צריך להתחבט בשאלות בלתי פתורות לגבי מה מותר ומה אסור להגיד כיצד ומדוע. ואולי דברים אלונכללים במה שכתב הרמ"א שעלינו להתפלל גם ללא כוונה, מכיוון שאם נתפלל רק כאשר אנו מכוונים הרי שלא נתפלל כלל.