יצא לאור אור לציון חלק ד

מכל ההבלים הנאמרים כאן,
זכה מוטי בן שלום לכוון לאמת,
והאמת עדה לעצמה.

ספרי הגרב"צ נאמרו מפיו ומפי כתביו,
והכל מדוייק עד לאחת,
ללא שום תוספת של העורכים ח"ו,
בניגוד לשמועות מרושעות.

גם העיד הגר"א אבא שאול בגודלו,
על אמיתות חלק ב',
ומרן הרב עבר על הכל והגיה כראות עיניו,
ואין צריך להביא ראיה מגליון מוגה,
על מנת להזים את השמועות.

השמועות הלא המה יוצאים מאינשי דבי ריש גלותא,
המטילים אימתם וחיתתם על כל ת"ח צורב וזקן,
לבל יעיז להיות עצמאי בדעותיו,
אלא יפסוק כדעת "מרן",
ולא מרן השולחן ערוך,
אלא מרן אשר החליטו להם.

וכבר התבדר בבי מדרשא,
כי הגאון רבי עובדיה זכור לטוב,
פסק דלא כהשו"ע במקומות רבים,
וכראות עיניו חלק כה וכה,
אם מחמת מנהג ירושלים שאינו מנהג כלל,
ואם מחמת ספק ברכות להקל.

ופשיטא דהבא לארץ ישראל,
שרבים בה העדות והחוגים,
ולא מהיום אלא כבר מאות שנים,
לא צריך לבטל את מנהגו,
ומעולם לא ביטל איש את מנהגו,
אלא כל עדה נהגה במנהג המיוחד לה.

וגם ניסיונו של הגאון רבי עובדיה זכור לטוב,
לכונן מזרח תיכון חדש,
ואף לכוף את האשכנזים החסידים והליטאים,
לא עלה יפה,
וכל עדה המשיכה במנהגיה.

כלך לבית כנסת של תימנים,
בית כנסת של תוניסאים,
בית כנסת של מרוקאים,
שלא לדבר על ליטאים וחסידים,

כלך לספריית הסידורים ופתח אותם,
לכל עדה יותר מסידור אחד,
הלכות שונות ונוסחאות שונות,
מנהגים שונים ונעימות שונות,
ולא עלה בידו אלא צער ומלחמות.

כל רב רוצה קידום,
תפקידים וג'ובים,
אבל תורת אמת כתיב בה,
וזרוק חוטרא לאוירא,
אעיקרא קאי,
אט אט מרימים ראשם וקוראים לחזור למקורות.

תלמידי חכמים לא מעיינים בילקוט יוסף ופוסקים הלכה,
אלא יודעים לפתוח ספרים ב"ה,
ולראות מה אמר חכם פלוני,
פוסק פלמוני,
רבים הדעות והשיטות של אחרוני האחרונים,
ומכולם יתקלס עילאה.

לכן יש להודות ולהלל על החלק החדש,
המאיר לארץ ולדרים,
כל תלמידי מרן הגאון זצ"ל ומשפחתם וקרוביהם,
ומו"צים שמתחשבים בדעת הגאון רבי בן ציון,
מברכים היום הטוב והמטיב,
אשרינו שזכינו.

אבל גם משפחת אבא שאול רוצה שפסקי הרב אור לציון יתפסו את מקומם בכל בית ספרדי, כיון שלדעתם (ובצדק) הוא הצודק, האם כאן תמו מנהגי העידות?
גם הבן איש חי, והכף החיים וכדומה, לא היוו את מנהגי העידות, אז למה הם רוצים להשליט אותם על הספרדים?
הכל זה מחלוקת על הרב עובדיה, המנהג היא הסיבה.
עובדה שבמלחמה על הרב עובדיה מתאגדים דיעות והשקפות שונות.
קחו למשל את הסידור עוד יוסף חי לפי הבן איש חי, וכי הוא לא שינה מהמנהג, הרי הוא שינה אפילו מהסידור תפילת ישרים שהיה הסידור היחיד של הספרדים, האם כלפי הבן איש חי, אין מנהג.
וכמה פעמים הבן איש חי עצמו שינה מנהגים, עשרות פעמים, האם זה בסדר?
ואם גדול הדור יכול כמו שכתב הרב סופר, אז גם הרב עובדיה יכול למי שחושב שהוא גדול הדור.
שאם הכלל הוא שאסור לשנות מנהג, אז אף אחד לא יכול.
ואם גדול הדור יכול, אז כל אחד יכול להחליט לעצמו מי הוא גדול הדור.

הגרב"צ לא היה מאלו המחזקים כל מנהג רק כי הוא מנהג, ולא היתה לו סברא מוכחת לצידו.

אין לי מושג מי זה הפונוביז ניק הזה, אבל מה שנראה שהוא מהנכדים של הרב בן ציון, שחבל להאריך עליהם, מי שמכיר מכיר.

אני הכרתי את הרב בן ציון, אני מכיר עשרות מתלמידיו, ואין מילה אחת ממה שהם אומרים בשמו נכונה.
ה' ציון עמר שערך את הספר אמר שלא נתנו לו להכנס להרב עובדיה, אבל מאידך יש עדויות שהרב רצה לדבר איתו והוא לא הגיע, וזה היה בחלק ב' שעוד יצא בחיי הרב בן ציון, לעומת חלק ג' וחלק ד' שיצא 17 שנים אחרי הפטירה, והם עוד רוצים שנאמין שלהרב בן ציון היה חלק בזה.

בעבר עוד הייתי מנסה לראות מה הם כותבים ולענות עליהם, אבל הבנתי שחבל לי על הזמן היקר הזה, יש דברים יותר חשובים לעשות. ממילא הם לא ישמעו, ימשיכו לבזות ולהשטין (ראיתי בעבר דף שכתב ר' אליהו אבא שאול ובו הערות משטינות על הרב עובדיה, והוא מכנה אותו שם בראשי תיבות ממש מבזים, אשר אין הדף סובלם), לזרוק ספרים מחלונות, לערוך כנסי יח"צ כאילו כל הציבור הספרדי נוהר אחריהם (כשחצי ממי שהגיע לכנס בא בשביל לחסוך 70 ש"ח בקניית הספר) ולהראות את עצמם צדיקים הרבה.

האשכול מתדרדר לויכוחים בעלי נימה אישית במקום עניינית עם ניחוח לשון הרע ורכילות. וכבר כתב הרמב"ם ( במו"נ ) שזה יעיד על חולשת הטענה.

לגבי מי שכתב אודות המנהגים וכינה את נאמני המסורת כ"בכיינים". צריך לדעת שהמנהגים שהם באמת משוללים כל סמך בהלכה הם מועטים ביותר, נער יספרם. וכל יתר המנהגים המגיעים מהקהילות הקדושות שלא פסקה מהם תורה והלכה מעולם ( כמו קהילות בבל, תימן מרוקו וכו' ) קשה עד מאד למצוא בהם מנהגים שבצדק נוכל לכנותם " שאין להם יסוד בהלכה". ואני אישית לא מצאתי אפילו אחד כזה שיהא נטול יסוד בהלכה וגם סותר הלכה באופן מוחלט.

אלא שיש מנהגים שאינם מוצאים חן בעיני פוסק כזה או אחר, אבל לא ניתן וזו תהיה אף חוצפה יוהרה ועזות פנים להגדירם כנטולי יסוד בהלכה.

נמצא שלאמיתו של דבר רוב המנהגים הללו כלל אינם מנהגים, אלא מסורת פסיקה הלכתית. כלומר שאחזו כפי דעת פוסק מסויים בעניין מסויים וקיבלו זאת כהלכה פסוקה, והלכה זו אינה מוצאת חן בעיני פוסק אחד, ומלאת חן בעיני פוסק אחר. לכן אין שום סיבה משכנעת ואמיתית לבטלם.

באופן יסודי, כמעט כל טענה כללית הנאמרת בעד ביטול מנהגי ישראל ומסורתם, אין לה שום הכרח. לא בארץ ולא בחוץ לארץ. כי על כל טענה, יש טענה נגדית. ואלו לא סתם מילים, אלא כל אחד מוזמן להיווכח בכך בעצמו. שעל כל טענה הלכתית בעד ביטול המסורת, יש טענה הלכתית המוכיחה את היפוכה. וככל שתרבה חריפות הדעת, כן תאבד כל ראיה מעוצמתה.

לכן, הנכון הוא שכל אחד רשאי להחזיק במנהגי אבותיו, ואין בזה כל חשש, לא בנוסחאות התפילה, לא במנהגם, לא במסורת פסיקתם, ולא בהלכות בודדות שקיבלו עליהם, ובודאי שאין כל סמכות לכפות על אנשים לעזוב את מסורתם ההלכתית ולנהוג כפי דעתך ההלכתית.

תוקן על ידי מוטיבןשלום ב- 07/10/2014 12:43:20

במקום לדון בפרטים אני מעדיף לדון בעקרונות.

תגובתך היא דוגמה קלה וקטנה לחשיבה כוחנית שתלטנית ומתנשאת. ( לא שחלילה אתה כזה, אלא שזו דרך החשיבה כאן)

שים לב לאופי החשיבה שלך, אתה מחליט שדבר מסויים בעייתי מבחינה הלכתית , וזה נכון כפי דעת הפוסק שלך. וכולנו מכבדים את דעתך ודעת רבך.

אבל במקביל אתה מתעלם לחלוטין מדעות פוסקים אחרים שאומרים שאין בזה כל בעיה. ובכח ההחלטה שלך, אתה מעז לבטל את מנהגם ומסורתם של אלו הנוהגים אחרת מדורי דורות. וגם כיום לא סבורים כפי דעת הפוסק שלך אלא כדעת פוסקים אחרים.

אתה מבין את הבעייתיות שבגישה שלך ? בעולמך אין מקום לדעות החולקות על דעת רבך, וזה עוד היה ניחא אילו היה כן רק לגביך התנהגותך שלך, אלא בכח החלטתך אתה מחליט להכתיב את דעתך ובחירתך גם לגבי התנהגותם של אחרים החולקים עליך.  ולא די בכך, אלא אתה אף מבזה ומתנשא על גביהם בזילזול מוחלט כאילו היו דורות שלמים של עמי הארצות שלא ראו אור , לא הם ולא רבניהם וחכמיהם, עד שבאת ולימדת אותם הלכה בשו"ע כאילו הם מעולם לא ראו אותה.

אני מודה שקשה לי שלא להזדעזע מגישה כזאת מתנשאת מזלזלת גסת רוח ובעיקר שתלטנית.