|
|
| נשלח ב-26/10/2014 18:25 |
|
| |
גאון הקבלה הרב מרדכי שרעבי זצ"ל היה אחד מגדולי תומכיו ואוהביו של הרב עובדיה יוסף. ( הוא אף מוזכר בספריו בין ראשוני תומכיו ) והרב שרעבי למד והכיר את שו"ת יביע אומר היטב .וכינה אותו " פאר הדור והדרו".
חמיו של הרב עובדיה למד אצל הרב שרעבי. וכשהתעוררה מחלוקת בעניין מסויים שבו הרב עובדיה פסק משהו, הרב שרעבי אמר לחמיו ללכת לפי הוראת הרב עובדיה באותה הלכה. זאת אף שדעתו של הרב שרעבי היתה מנוגדת לחלוטין, והוא לא הסכים עם הרב עובדיה, פסק אחרת מהרב עובדיה ואף נהג להלכה ולמעשה אחרת ממה שהרב עובדיה פסק , למרות שהוא הכיר את כל טעמיו ונימוקיו וכללי ההלכה של הרב עובדיה שנדפסו כבר בשו"ת יבי"א ח"א.
מדוע הרב שרעבי לא הסכים עם הרב עובדיה וחלק עליו ? האם הוא היה שונא שלו ? האם הוא בין רודפיו ? האם הוא היה מקנא בו ? חלילה וחס !
אז אני מציע לסיים עם השטויות וההבלים האלו לצייר אי הסכמה עקרונית כעניין אישי. לא מיניה ולא מקצתיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2014 19:32 |
|
| |
מוטיבןשלום! במה אתה אוהב אותו, אם לדעתך הוא הרס את מסורת פסיקת ההלכה והוזיל אותה? הצגתו כנרדף לא באה כדי להחזיק ממנו בגלל שהוא נרדף, אלא אדרבה בא לומר שהציבור לא מטומטם, וכמה שהוא נרדף בטענות רציניות לכאורה, מכל מקום הוא לא מקבל את אותם טענות והוא "פוסק הדור" בשבילם, בגלל שהוא דרך לימודו ודרך פסיקתו, ולא בגלל שהוא נרדף, אלא על אף שהוא נרדף. לא ראיתי כאן ויכוח ענייני על דרך לימודו ופסיקתו, כמו למשל אם היו דנים על שינויי דרכי הפסיקה של הגרש"ז והגריש"א, אלא רק את פסילתו ופסילת דרך פסיקתו. באורחות רבינו הקה"י הוא כותב שהקה"י אמר לרב טולידנו שיוציא את הספר עוטה אור על השמיטה כיון שהוא ממשפחה מיוחסת, וזה חשוב אצל הספרדים כי אינם מבינים בלמדנות. והמעניין שאת הרב טולידנו אף ספרדי לא מכיר, ואילו את הרב עובדיה שאינו ממשפחה מיוחסת כולם מכירים, וכנראה שהספרדים כן מבינים בלמדנות.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2014 23:00 |
|
| |
פורתניק,
אני גם מאד אוהב את הגר"ח קנייבסקי, אבל לא מסכים איתו, לא בשיטה ההלכתית שלו ולא בפרטים. יש אנשים כמוך שזה מאד מוזר עבורם כיצד הדבר ייתכן. אבל אתה מבין? יש דברים כאלו...
כל מה שכתבתי עד כה, בכל הודעותיי , היו טענות ענייניות. זה שאתה לא רואה אותן, זה אך ורק בגלל שאינך חפץ לראותן. כמאמר חז"ל שורייני דעינא בלבא תלו. לכן סביר שגם לא תראה אותן בעתיד ותתבצר לך בעמדתך החמימה הנרדפת והאישית.
יש שיטה מתנגדת לשיטה המצהירה מצד אחד "קיבלנו הוראות מרן לכל אשר יאמר כהוא זה " ומאידך מבצעת ומאפשרת למעשה עקירת הלכות מהשלחן ערוך ע"י ספק ספיקא לכתחילה אף בפוסקים אף בזמנינו ואף בצדדים הנוגדים את פסיקת מרן בפירוש. צריך להחליט . ולא לתפוס את החבל משני ראשיו.
יש שיטה מתנגדת לשיטה המכריזה בקול גדול " מרן הוא מרא דאתרא ואפילו אלף פוסקים יחלקו עליו, אין לנו אלא דעת מרן" - ומצד שני מבצעים נגדו ספק ספיקא אף לכתחילה אף כששני הצדדים הם נגדו אף בארץ ישראל באתריה. ולו רק כשימצאו לצדדים איזה ביטוי בראשונים. כאן נעלמו כלא היו כל אותם שבחים והתראות על המעז לפסוק נגד דעת מרן.
יש שיטה מתנגדת לשיטה הבאה לבטל כל מנהגי ישראל באופן עקרוני , ובטענת הצדקה זו משתמשת עם דעת מרן, שהרי לא ניתן לעשות ההיפך מהוראותו. ודאי לא בארץ ישראל. זאת כאשר היא עצמה לא תמיד סרה למרותו שלו. כאשר היא בעצמה בשיטתה שלה מסוגלת לאפשר לכל ישראל את מירב הגוונים האפשריים, ופתחון פה לעם ישראל, אך בוחרת שלא לעשות זאת, אלא להכפיף את כולם לדעת אחת ויחידה. אין שום נסיון לאפשר את קיומם ע"י כלים רבים בהלכה היכולים לאפשר יישוב לכל מנהג. ולמעשה, כשאפשר ליישב אין שום סיבה שלא לעשות זאת.
יש שיטה מתנגדת לשיטה המאפשרת להקל ע"י ספקות וספקי ספקות בין בדאורייתא ובין בדרבנן, המהפכת בדחוקים וקולות פסקים והנהגות מסויימות, אבל מצד שני לא נלחמת כארי ליישב מנהגי ישראל המבוססים על דברי רבנו האר"י , ולא מנסה להפך בזכותו ולהצדיק את מקחו. גם בידיעתה שגדול כבודו מאד אצל כל פוסקי עדות המזרח והספרדים לא פחות ממרן ואף יותר. על מה ולמה?
אבל, הענין הוא יתר מכך, שאם נקבל את כל השיטה כהווייתה, כי מה אנו ומה חיינו לחלוק על גדול הדור, ישנו הכרח הנובע מכאן שאומר שבאופן כזה נתת תורת כל איש בידו, ובאם זה המצב, אין שום סיבה לקבל אף הלכה.לא של השו"ע ולא של הרב עובדיה. יש כאלו שנזקקים להגיע לתובנה הפשוטה הזו רק בזכות אמירתו של הגרי"ש אליישיב, ויש כאלו שמבינים זאת לבדם. ואני אומר לו יהי, כולם אמת, אבל אז אין טעם לכופף ראש מפני אף פוסק, וכל רב יפסוק את הנראה לו.
עם כל האמור, אני מכבד ואוהב את מי שבוחר ללכת בדרך הזו, אבל אינני מסכים איתה וחושב שהיא טעות גמורה. כי כמו שהרב עובדיה חלק על הגרי"ח וסבר שהוא טועה ומטעה ובכל זאת אהב אותו, כך יש רבנים שחולקים על הגר"ע יוסף וחושבים שהוא טועה ומטעה ובכל זאת אוהבים אותו.
תדע לך, שההדגשים שלי על אי ההסכמה, נובעים דווקא מגודל ההסכמה איתו בכל היתר. אלא שאותם אין צריך להדגיש ואין טעם בפרסומם כיהודה ועוד לקרא.
לא מעניין אותי בכלל כמה מסכימים או כמה חולקים , כמויות לא מרשימות אותי. אם מעניין אותך כמה רבנים יש המתנגדים לשיטתו, פתח לך אשכול ותאסוף את כולם. בחן את טענותיהם. ותחליט עם מי הצדק. ( מלאכה שכנראה קצת קשה לחסיד מול אדמור"ו, אבל היא אפשרית..)
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2014 22:12 |
|
| |
כמובן שהגר"ע יוסף היה גדול בדורו, ופסקי הלכותיו הם לעיניים לציבור גדול, אך אין לנו להתעלם מהנהגתו נגד רבנים ואישים, ולא לחינם יצאו נגדו מי שיצאו, שאף הם אינם קטלא קניא באגמא.
אין הדבר יכול להטיל דופי בהלכותיו, ומי יבוא אחר המלך, אולם כמנהיג וכמורה דרך השקפתי, בוודאי שהדבר מהווה שיקול.
צא והשווה לגרב"צ אבא שאול, לגר"ש משאש, לגר"ע הדאיה, ושאר חכמי הספרדים, וגם האשכנזים, על אף שחלקו ידעו להתבטא בכבוד, לא כפו את דעותיהם על אף אחד, ולא תקפו אף אחד.
לא נפסקה הלכה כהשו"ע, אלא משום שכיבד את החולקים, ולא אמר קבלו דעתי.
ציבור עמי הארצות הולך תמיד אחר הגר"ע, ומשום שהציבור מעריץ גאונות מופלאה, בפרט המשולבת בהתמדה נדירה, ובאהבת התורה שאין לה רע.
ובפרט שהגר"ע נוהג להקל תמיד, דבר המושך את לב העם, כידוע דבר זה מההיסטוריה היהודית, וממילא אין להקשות כיצד העריצו את הגר"ע, וגם אלוקים יבקש את נרדף.
כך או כך, ניכר באשכול זה טביעת אצבעותיהם של תלמידיו, המנסים להשליט את תורת רבם בכח הזרוע, ולכן מטילים דופי בתואנות שונות בספר הנוכחי שיצא לאור, בספריו הבהירים של מרן הגרב"צ אבא שאול זצ"ל, אביר הפוסקים, שציבור גדול של תלמידים וחסידים משתוקקים לאמרי פיו.
אולם התורה תורת אמת היא, ודבר ה' יקום לעד.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2014 22:44 |
|
| |
*תוספת:
אודה למי שיביא את דברי הגר"ע הדאיה הנ"ל, כמתאונן על הגר"ע יוסף ודרך התבטאותו בשו"ת יבי"א, בהלכה השנויה במחלוקת ביניהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2014 12:44 |
|
| |
בני משפחת הגרב"ץ התפארו תמיד שהגרב"ץ אינו מעיין באחרונים רק בראשונים, ואת מה שהרב עובדיה רואה באחרונים, הוא מחדש לבד. והנה בתשובות אות לציון ד' מובא במקורות הרבה אחרונים, וכן מובא שם הרבה הלכות פשוטות, מהשלחן ערוך והאחרונים. כמובן שאת המקורות לקחו העורכים מספרי הגר"ע. ככלל, הגרב"ץ בא לאפוקי מדברי הגר"ע, אשר על כן כדי להבין את כוונת הגרב"ץ יש לעיין קודם בדברי הגר"ע. נמצא שגם הגר"ע וגם הגרב,ץ מסתייעים בדברי האחרונים, הרב בן ציון להחמיר והרב עובדיה להקל.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2014 17:12 |
|
| |
פורתניק,
אנא ממך סלח לי, אבל ההכללות שאתה מבצע, אולי עוזרות למישהו להכיל את המציאות המורכבת מדי לטעמם , אבל הן פשוט חטא חמור לאמת. הרב בן ציון עייין באחרונים גם לדעת בניו ותלמידיו. הרב בן ציון אינו מחמיר ואינו מיקל. אלא פוסק את מה שנראה לו אמת. גם בית הלל לא הקלו ובית שמאי לא החמירו. כל חכם צריך לפסוק את מה שקבלה נשמתו על הר סיני ולא את מה שיימצא חן בעיני קהל אוהדיו. אוי ואבוי לנו אם הפסיקה תתנהל מתוך הנחת המבוקש ומגמה מוכתבת מראש. זה חורבן לאמת התורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2014 19:37 |
|
| |
| פוניבז_ניק כתב: |  | ובפרט שהגר"ע נוהג להקל תמיד,
|
|
על כמה מכתביו עברת? וכי מעולם לא החמיר? ביחס לשום פוסק בשום הלכה?
הושת נא ידך ואשקה לך מורי ורבי אלופי ומיודעי, שבקי בכל נושאי ההלכה ובכל דברי הרב עובדיה בכתב ובע"פ עד כדי שליפה ישירה כזו.
כה לחי!
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2014 10:27 |
|
| |
מב"ש כתב: גם בית הלל לא הקלו ובית שמאי לא החמירו. זה לא נכון, המשנה בעדיות (פ"ה מ"א) אומרת "ששה דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל".
בספר קדושת לוי בליקוטים שבסוף הספר כותב: דהנה יש בחינה שאדם לומד הפשט בהתורה הקדושה כפי הבחינה שלו אם הוא מעולם החסד אז הכל טהור ומותר וכשר כפי הוראות שכלו בהתורה הקדושה, וכן להיפך כשהוא ממדת הגבורה אז הוא להיפך והנה בית הלל מדתם היה מדת החסד ולכך בית הלל לקולא, ובית שמאי שהיה ממדת הגבורה לכך בית שמאי לחומרא. מאיר בניהו מביא בספרו על החיד"א מכתב ידו שכתב שזהו ההבדל בין הספרדים שמידתם חסד ולכן נוטים להקל, לאשכנזים שמידתם גבורה ולכן נוטים להחמיר. המיקל והמחמיר אינם פועלים נגד ההלכה אלא במסגרת ההלכה, זה מחפש את הסברות והמסימוכין להקל וחבירו את הסימוכין להחמיר.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2014 10:55 |
|
| |
כוונת מב"ש ברורה. ב"ה לא חיפשו להקל ולכן פסקו לקולא. אלא ב"ה ביררו ומיצו את הדין לסברתם, ובדר"כ ביחס לב"ש נמצא שהם מקילים. והמשנה בעדיות מדברת על אחרי מעשה, שנמצא בדר"כ ב"ה לקולא וב"ש לחומרא (חוץ מ). וכן כוונת קדושת לוי, שכיום אחרי מעשה, שבדר"כ ב"ה פסקם לקולא, ניתן להצמיד ולקרוא להם "חסד", אבל כשב"ה עצמם באו לפסוק חלילה וחס לומר שעלה על דעתם לומר "אנחנו חייבים להקל כי אנחנו חסד"... וכן על דרך זו כוונת החיד"א.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2014 01:21 |
|
| |
| מוטיבןשלום כתב: |  | פורתניק,
אנא ממך סלח לי, אבל ההכללות שאתה מבצע, אולי עוזרות למישהו להכיל את המציאות המורכבת מדי לטעמם , אבל הן פשוט חטא חמור לאמת. הרב בן ציון עייין באחרונים גם לדעת בניו ותלמידיו. הרב בן ציון אינו מחמיר ואינו מיקל. אלא פוסק את מה שנראה לו אמת. גם בית הלל לא הקלו ובית שמאי לא החמירו. כל חכם צריך לפסוק את מה שקבלה נשמתו על הר סיני ולא את מה שיימצא חן בעיני קהל אוהדיו. אוי ואבוי לנו אם הפסיקה תתנהל מתוך הנחת המבוקש ומגמה מוכתבת מראש. זה חורבן לאמת התורה.
|
|
מסכים עם כל מילה. אין לי מושג כיצד הגענו למצב שחושבים שהרב"צ בא לאפוקי מהרע"י... יש מחלוקות, וצריך לעיין בבסיס ההלכה כדי לדעת במה חלקו, אבל אם ישנו ספר שאינו מוסמך מסיבות שונות, עדיף להשקיע זמן בספרים מוסמכים (אינני חושב שזהו מצב אור לציון ח"ב והלאה, אם כי זה בהחלט אפשרי) - בדיוק כמו שאין טעם לעסוק בעיון מוגזם של חצאי הוראות והלכות קטועות הנהוג אצל כמה מהמכונים 'בעלי השקפה'.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/11/2014 18:21 |
|
| |
| פוניבז_ניק כתב: |  | אודה למי שיביא את דברי הגר"ע הדאיה הנ"ל, כמתאונן על הגר"ע יוסף ודרך התבטאותו בשו"ת יבי"א, בהלכה השנויה במחלוקת ביניהם |
|
תודה לחפץ בעילום שמו, ששלח לי לתיבה האישית:
"תשובתי הנ"ל העתיק אותה בספרו יביע אומר, ודחה אותה בדברי לגלוג לעג וקלס, עם ששוב מצא עזר וסייעתא לדברי, וכן שכמה מחברים תנאי דמסייעי לי, בכל זאת משנה ראשונה לא זזה ממקומה, וכמובן דאין זאת אלא מרמות רוחא דאית ביה, שלא כדרך כל המחברים שנוחים זה לזה בהלכה, מתהלכים מישרים בדברי חן ותחנונים, על דבר אמת וענוות צדק, וכידוע שמרן הקדוש לא זכה לחיבורו הגדול בית יוסף, אלא משום ענוותנותו הגדולה..."

|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2014 13:17 |
|
| |
שכח הכותב לציין את הבדלי הגילים שבין הרב עובדיה הדאיה לבין הרב עובדיה יוסף שהיה עומד על שלשים שנה, התשובה ביביע אומר נכתבה בשנת תשי"ט, כשהגרע"י היה בן ל"ט, והגרע"ה בין ע"ט, ועל כן אפשר שנפגע מעצם השגותיו של הגרע"י. דרך אגב הסתכלתי ביביע אומר שם וראיתי שהלשון הוא: כמה כרכורים כרכר הרה"ג הנ"ל שליט"א לעשות סניגורין לדבריו ואכתי לא איפרק מחולשיה". עוד יש לציין את השבחים שכותב לו אז רבי עובדיה הדאיה: לכבוד ידידי הרב הגאון הגדול צינא מלא ספרא חריף ובקי בחדרי תורה ...". ותראה שהגרע"י בגיל כזה מתמודד עם רבנים זקנים ממנו בהרבה. והמעיין בתשובה שם יראה כמה גדול כוחו של מרן בגיל כזה צעיר. גם בספר חזון עובדיה על הגדה של פסח בדין מעין שבע בפסח שחל בליל שבת מתווכח מרן בעוז עם הרב ישכיל עבדי, והוא מסיים שם: "ומעתה אני תמיה על הרב ישכיל עבדי ששכח ידידותינו וטפל עלינו אשמה והם דברים אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלה על לבי, וכנראה שהסיתו אותו אינשי דלא מעלי, ואורייתא מרתחא ליה, ונתחלף לו בין אוהב לאויב".
|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2014 17:13 |
|
| |
אם משווים את יחסו של הרב עובדיה לאחרים, אכן היחס לגר"ע הדאיה הוא יחס של כבוד גדול, ומה שכתב עליו לאו כלום הוא, אלא שהגר"ע הדאיה ציפה ליחס אחר לגמרי, בהתאם להפרש הגילאים ביניהם.
נדמה לעצמנו אחד מהמחברים הצעירים בימינו, אף מאלה שנחשבים גאונים והחלו להתפרסם בכך, שהיה כותב על הרב עובדיה בנוסח הנ"ל, כמה כרכורים כרכר ולא איפרק מחולשיה וכו'.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2014 17:17 |
|
| |
יש לי הרגשה שהגרע"י הרגיש בזמנו את עצמו כשוה בין שוים בתורה ולכן הרשה לעצמו לכתוב בלשון זו.
|
|
|
|
|