שלושת השופטים ישבו על בימה חשוכה ועיינו בגיליונותיהם. המנחה ניצב לידם, חנוט בחליפה חגיגית וכמות אדירה של איפור. " ברוכים הבאים לגמר תחרות הפיוטים!" פתח המנחה ונקטע בתשואות הקהל. "הבה נציג את שני המתמודדים שהגיעו לגמר. שלום למתמודד הראשון שמוזמן לענות על שאלון שהכינו השופטים". "מה שמך?" -אליעזר קלירי. רחש עבר בקהל. -מה תוכל לספר לנו על הביוגרפיה שלך? -נולדתי בארץ ישראל ולמדתי פייטנות מינאי. (השופטים מרימים עינים מגיליונותיהם) למדתי בישיבות טבריה מפי רב אחאי גאון שגם לימד אותי קבלה מעשית, או כמו שקראנו לזה אז, מעשה מרכבה. יש אומרים שאני ר' אלעזר בן ר' שמעון. (השופטים בוהים בו באלם) אני מסרב להגיב בנושא. -יש לך רקע בפייטנות? -יש לי מונופול על 85% מהקינות ו40% מהסליחות. אני גם ספק היוצרות המרכזי של יהודי אשכנז. (שריקות עידוד ומחיאות כפים נלהבות, אחד השופטים ניגש ומבקש חתימה 'בשביל הבת שלי' הוא מתנצל) -ומה עשית בפיוט הזה? -כתבתי אותו באקרוסטיכון מרובע, שתי דלתות ובריח, המצאתי תשע מלים חדשות, השתמשתי בחריזה מלכותית עליונה, כל מילה מתחרזת גם עם עצמה בא"ת ב"ש. רמוזים שם כל תולדות העולם עד ביאת המשיח וגם עשר ספירות לפי הגילויים שלהן בכל שנה ושנה בארבעת העולמות. אגלה לכם שכשכתבתי את ההתחלה להטה אש סביבי. -תודה לך. (המנחה לוחץ את ידו של הקליר, השופטים קמים ולוחצים את ידו, נראה שהם רוצים בעצם להשתחוות לו. הקהל נדחף בכוח אל הבימה כדי לזכות לגעת בקליר.)
נשלח ב-30/9/2014 16:51
-ושלום למתמודד הבא. מה שמך? -אמנון ממגנצא. -תסלח לי, אמנון, אבל השם שלך לא מוכר לי, במה אתה עוסק? -אני שתדלן חצר. -(שתיקה מביכה) נחמד מאד, אמנון. נחמד מאד. אממ- ואיך זה להיות, אממ, שתדלן חצר? -לא קל, רק לפני כמה ימים חשבתי להתנצר. (קריאות בוז בקהל, השופטים משתדלים לא להביט זה בזה) -טוב, אמנון, מאד נהנינו אתך, נקוה שתצליח בתור שתדלן חצר.
נשלח ב-30/9/2014 17:08
-רגע, לא שאלת אותי על הפיוט שלי. -נו, מה יש לך להגיד לנו? -האמת שאין לי רקע בפיטנות... -אמנון, זמננו קצר, לפי איזה משקל עשית את הפיוט? -שום משקל, פשוט כתבתי מה שיצא לי מהלב. -מה שיצא מהלב, אני מבין. טוב, אמנון, היה נעים מאד לשוחח אתך אבל הגיע הזמן לתחרות. נגיד בהצלחה לרב קלירי (תשואות מחרישות אזניים) וכמובן לאמנון שלנו. (מישהו מתחיל למחוא כפים ומפסיק כשמתגלה שהוא לבד)
תוקן על ידי אריאל73 ב- 30/09/2014 17:23:00
נשלח ב-30/9/2014 17:20
ר' אלעזר הקליר עולה לבימה ומתחיל להקריא "וחיות אשר הנה מרובעות כסא/במאתים וחמשים ושש מכניפות לכסא/גועשות בו בסובבם פנים לכיסא...(כמה עינים נעצמות בקהל) עתירת זו כתעל תרפינה כנף כיסא/פשעים אם עצמו משיקות כסא...(אחד השופטים מתחיל לנחור)...ואז יתרומם ויתרעש הכסא.
-סיימתי. -לא נראה שמישהו יכול להתחרות עם זה, ר' אלעזר. אבל בואו נשמע את אמנון.
אמנון עולה ומתחיל "ונתנה תוקף קדושת היום...(בכיות בעזרת הנשים) כי לא יזכו בעיניך בדין...(בכיות בעזרת הגברים)... יעברון לפניך כבני מרון (בכיות ביציע השופטים) ותשובה ותפלה וצדקה (הקהל קם על רגליו ושואג את המלים יחד עם ר' אמנון) ...ואתה הוא מלך א-ל חי וקיים.
והמחברת תליט"א (שמעתי בשמה) טוענת שהקליר היה גאון.
נשלח ב-30/9/2014 17:29
זה בדיוק מה שבאתי לטעון. למרות הגאונות של הקליר, הפיוט שתפס כפתיחה לקדושה הוא נתנה תוקף שאולי לא מכיל חרוזים נשגבים וסודות עליונים אבל פשוט מדבר ללב.
נשלח ב-30/9/2014 17:34
אריאל נכון וזה כתבה גם שולמית אליצור, אבל אל תשכח את המקום המרכזי שתופס הקליר במחזור האשכנזי (ותפס גם במחזורים נוספים). הוא היה מספיק רבגוני כדי לכתוב בסגנונות שונים. מיד אחר 'אץ קוצץ', מגיע הסילוק, שאותי הוא מאד מרשים, שמתחיל במלים: אלוהים אל דמי לך. ניתן לקראו כבל סידור אשכנזי סטנדרטי (לא רינת ישראל).
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 30/09/2014 17:37:06
נשלח ב-30/9/2014 17:36
אריאל סתם בשביל הסקרנות, האם שמעת פעם את הנוסח של פיוטי הקליר לקדושה:
רחם מצוקים אשר שמת עליהם הדום וכסא ואז יתרעם הגלגל ויתרעש הכסא ואופן לאופן וכרוב וחיה לחיה לעומת כסא
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 30/09/2014 17:53:19
נשלח ב-30/9/2014 17:38
אם להשוות את זה לתחרות שירה בת זמננו, אז המון יצירות מדהימות היו נופלות שדודות בפני חביב הקהל, השיר 'ואפילו בהסתרה'. שכמו שכתבו בפורומים סמוכים וגם כאן, אין בו הרבה טעם או ריח, ואין בו שום אמנות מוזיקלית, והוא מזדמרר בעצלתיים בטונים מעצבנים (נסו לזמזם, בלי מילים, את 'בודאי גם שם, נמצא ה' יתברך'. נכון שזה נורא?) אבל המון העם אוהב רגש. אוהב להרגיש שמזדהים איתו. עם הפחד או הכאב שלו. לא מעניין אותו בתים מלוטשים ומחורזים ברמה גבוהה. כך גם ב'ונתנה תוקף': ההמון רוצה את ליטרת הבשר: להתייבב בפחד מול 'מי יחיה ומי ימות'. ('אמאל'ה, גם השכן מהקומה למטה היה חי בשנה שעברה ופתאום קיבל סרטן ומת, הצילו, זה יכול לקרות גם לי'), 'מי ינוח ומי ינוע' ('קופרשטיין איבד את הדירה שלו ונדד כל השנה בין דירות שכורות, מסכן. בוא נתפלל חזק כדי שאלוקים לא יעשה את זה גם לי'), 'מי ישלו ומי יתייסר' ('לשושה המסכנה מהחנות בדים יש שלושה רווקים מבוגרים בבית, נבעך') וכשלפיוט הזה נוסף גם ריגוש (סדיסטי במקצת) של תיאורי קציצת אצבעות מדממות, ועוד מולחים אותן בצנצנת, זה פשוט מושלם להמון העם הנבער והמנסה להתרגש בכוח.
תוקן על ידי למינגית ב- 30/09/2014 17:39:32
נשלח ב-30/9/2014 17:43
למשל השירים באידיש בחלקם הגדול אהובים בגלל המסר החזק והרגש המופיע בטקסט
ולא תמיד הקצב או המנגינה קובעת
נשלח ב-30/9/2014 17:54
למינגית צריך להיות נבער כדי לפחד?
נשלח ב-30/9/2014 17:59
נכון, אבל כמתקני נוסח תפילה, מה עליכם להעדיף, את היצירות המורכבות של הקליר שהקהל הפשוט נאבק איתן כשהוא מנסה להבין מה זה ׳גל הגלגל ונתגלגל׳ או ׳הלא יקיר מקרקר קיר׳ או שעדיף משהו חם, פשוט ומרגש?
דרך אגב, בהחלט יתכן שיש גם עומק בנתנה תוקף. אני אישית נפעם מהדרך הגאונית בה הוא משחק ברגשותינו. הוא מתחיל בעדינות, בתיאור גדולת היום, בתיאור המתרחש בעולמות העליונים והנשגבים. בעקיפין אתה לומד שאם הם כל כך מפחדים, מה איתי ואז מגביר המחבר את ווליום הרגשות כשהוא מתחיל את התיאור האישי של המתרחש אצלנו. אחר כך הוא מביא אותו לשיא בתיאור המפורט והצבעוני של מוראות גזר הדין וכשהקהל רועד מפחד ומחפש ישועה הוא מציע להם בדל תקוה (יש סיבה שכולם צורחים את המשפט הזה שאפילו לא מכיל תפילה) ואז פותח בפנייה לוהטת לה׳. הוא מסיים ומפיל אותך ישר לתוך קדושה, מה שגורם לקדושה להפוך לטקס קריעת שערי שמים. (גם אצלכם הקהל מתרגש בקדושה של מוסף הרבה יותר מבשחרית?)
נשלח ב-30/9/2014 18:03
ואם אתה מוסיף לדושה את פיוטי הקליר - היא יותר מרגשת (מנסיון, התפללתי במקומות שאומרים אותם).
נשלח ב-30/9/2014 18:14
לגבי פיוטי הקליר, לא זכיתי לשמוע את הפתיחות שלו לקדושה, לעומת זאת זכיתי להאבק עם הקינות שלו והסליחות שלו, שנעות בדרגות ריגוש שונות אבל לא מגיעות ל'אזכרה אלוקים' למשל. אצלנו בישיבה היה סטייל לא להתרגש בנתנה תוקף אלא באיזשהו קטע נידח אי שם ברחבי התפילה, איש איש וקטעו, למשל באשרי יושבי ביתך (שלמען האמת מכניס את רוב הפיוטים בכיס הקטן אלא שאומרים אותו שלוש פעמים ביום)
נשלח ב-30/9/2014 20:33
בעל בעמיו, כשהופצו הסרטונים בהם פעילי דאעש כורתים ראשים, היו שתמהו על הנינוחות הנשקפת מפני הנידונים. איך הם כל כך שלווים, רגע לפני מותם? התשובה הייתה כי הטרוריסטים האלו חזרו על ההצגה עשרות פעמים, כאילו הם עומדים להוציא להורג, ובסוף לא עשו לו כלום. השבוי כבר התרגל לטקס וכבר לא התרשם ממנו כל כך.
(זה במענה לשאלתך 'האם צריך להיות נבער כדי לפחד').
נשלח ב-30/9/2014 20:34
בעל כתב אריאל
"אבל אל תשכח את המקום המרכזי שתופס הקליר במחזור האשכנזי (ותפס גם במחזורים נוספים). הוא היה מספיק רבגוני כדי לכתוב בסגנונות שונים. מיד אחר 'אץ קוצץ', מגיע הסילוק, שאותי הוא מאד מרשים, שמתחיל במלים: אלוהים אל דמי לך. ניתן לקראו כבל סידור אשכנזי סטנדרטי (לא רינת ישראל)."
ונתנה תוקף וחביריו
בכל יום שיש בו פיוט יש אחרי הפיוטים שלפני קדושה פיוט אחד שמתחבר לקדושה שונה בצורתו מכל הפיוטים הרגילים ללא א"ב ללא רמז שם המחבר ללא שום מוטיבים של פיוט כמעט מלבד שבחלקו מסיים קבוצות לא אחידות במספרם ובארכם בסיומים שווים.
לא סביר שבמקרה כל הפייטנים המוצלחים יותר (כמו הקליר) ופחות כולם בעצה אחת החליטו לעשות פיוט אחד ודווקא זה שלפני קדושה בצורה פשוטה אולי חיקו זה את זה. חוץ מזה ישנם עוד דמיונות בין הפיוטים האלה.
לפי המקובל - הרשום במחזורים וכן נקטו הראשונים בכמה מקומות - קראו לכל פיוט את השם של זה שפייט את מה שלפניו כגון ביום א' של ר"ה ר"א הקליר וכן לד' פרשיות ביום שני רב שמעון הגדול בר יצחק ממגנצא לשבת הגדול רב יוסף טוב עלם וכן הלאה למוסף של ר"ה ויום הכיפורים "ונתנה תוקף" לא נודע ולכן (?) על זה יש סיפור של רבי אמנון
אולי ניתן לשער שכולם של פייטן אחד קדום ככל הנראה כמו שמקובל לייחס לקדמונים דברים פשוטים יותר.(על דרך האבולוציה) וגם שהפיוטים הידועים כקדומים כמו ... הם לא "מפותחים".. את פיוט "ונתנה תוקף" יש מייחסים ליניי כנ"ל (אליצור). כמו כן הפייטן הזה מעתיק גם בראש השנה (יום שני) וגם בשבועות מפרקי דרבי אליעזר.
ניסיתי לשער את זמן הפייטן הסודי שכל פיוטיו חולקו ליתר הפייטנים כנ"ל על פי 3 נתונים כדלהלן, 1 שבעל "ונתנה תוקף" [שהוא הפייטן הסודי הנ"ל ?] היה לפני הקליר ואולי הוא יניי . 2 שהפייטן הסודי בשחרית של ראש השנה ושבועות ציטט הרבה מפרקי רבי אליעזר שגם הוא זמנו נידון הרבה [הוא היה אחרי קום "מלכות ישמעאל" (איסלאם) והועתק במסכת סופרים וכן העתיקו רב עמרם גאון (בשם רב נטרונאי גאון) ] 3 האבולוציה וזו הנטיה הטכבעית של כל חוקר לייחס את הדברים הפשוטים יותר לדורות קודמים יותר [וזה הסיבה (בין היתר) שהקדימו את זמנו של יניי].
