למה חילוני צריך לשאוף להיות בן אדם?

אריאל

"ואגדלה שמך והיה ברכה" "ונברכו בך כל משפחות האדמה" - אלה ברכות לעם סגולה
בברית בין הבתרים נאמר "אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה" - ואז אברהם אומר "במה אדע", וכתשובה ה' כורת איתו את הברית - ברית בין הבתרים, להבטיחו שיירש את ארץ ישראל. משמע שיש בזה עניין אלוקי, ולא סתם קראו לזה חז"לינו "ארץ הקודש" וגם אמרו "אוירא דארץ ישראל מחכים"

ירוחם, איפה ראית באבן עזרא גינוי למעשה? (את הכלי יקר נעזוב כרגע) 'שלא דיבר אמת' כבר כתוב בפסוק 'במרמה'. 'דברי רוח' מדבר על הפירוש אותו הוא תוקף. לא כתוב בראב"ע שהשקר היה רע.
ומיהם אותם 'הרבה מחז"ל' שגינו אותם?

>אחד מבעלי המשרד שאל את העו"ד תגיד אתה לא חושב שצריך להיות אנושי והגון?>

כנראה שאותו עורך דין לא רצה לשקר, ולכן לא השיב שהוא חושב שעו"ד צריך להיות אנושי והגון.

___________________

http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/3-2.htm

"כל הלילה הייתה עושה עצמה כרחל, כיון שעמד בבוקר 'והנה היא לאה', אמר לה: בת הרמאי! למה רימית אותי?! אמרה לו: ואתה למה רימית אביך?! כשאמר לך: 'האתה זה בני עשו?' אמרת לו 'אנכי עשו בכורך' ואתה אומר 'למה רימיתני?!' ואביך לא אמר עליך: 'בא אחיך במרמה'?!".  (מדרש תנחומא ישן, ויצא, יא).

עוברים שנים ואתה מגלה דברים חדשים, אחי טען שהיות וההלכה שעשיו שונא את יעקב ולכן לא יתכן מצב אחר לפני משיח, אני לא ישכח איך שאבא שלי קם וקרא בקול שלוש פעמים ברציפות. "עשיו שונא את יעקב ועשיו לא שונא את ישראל" תמיד ידעתי שיעקב וישראל הם אחד, ואף פעם לא הבנתי מה ההבדל. שאלתי פעם את אבי אבל הוא התחמק מלענות לי. הבוקר התקשרתי לאחל לו גמר חתימה טובה ושאלתי אותו האם הוא התכוון אז שיעקב זה מלשון ויעקבני פעמיים לעומת ישראל שזה מלשון שרית עם אלוקים. הוא צחק ואמר שאני אף פעם לא מרפה. אבל זה דבר שאי אפשר להגיד לכל אחד.

בחפזוני שכחתי לציין את הבטחת ה' לאברהם בפרשת ברית המילה "להיות לך לאלוקים ולזרעך אחריך", שזו בודאי ברכה רוחנית.

ירוחם

חזון המצוות היבשות
לפני מאה שנה, גם אף אחד לא האמין שתהיה מדינה של העם היהודי המפורד ומפוזר,מדינה בארץ ישראל השוממה ובלתי ראויה ליישוב, ועוד מדינה מתקדמת ומצליחה. אבל אנשים באו וייבשו את הביצות והפריחו את השממה. והיום יש לנו את כל מה שכלנו יודעים. כך בטוח אני - שהקב"ה יסייע בידי העולים החדשים - לארץ ישראל של מעלה - קרי כל המבקשים את קרבת ה', שגם עליהם לייבש ביצות רוחניות שנוצרו בתוך תורת ישראל ולהפריח את השממה וחוסר היכולת ליישבה בבני אדם מיושבים ובני תרבות (כי כך המצב. אם אז היה צריך לייבש ביצות גשמיות ולהילחם במחלות גשמיות. היום צריך לייבש ביצות רוחניות ולהילחם במחלות רוחניות. איך כתב כאן מישהו? צדקו אלה שהזהירו לא להיכנס לשאלות. אכן, מי שמחפש להיות מאושר בגלות אולי זה נוח לו. אבל עצכח הוא דוגמא טובה לנסיון ראשוני לעשות דבר כזה - לייבש ביצות רוחניות, ולהפריח את שממת התורה העזובה, אשר רבצו שם ציים ומלאו בתיהם אוחים ושכנו שם בנות יענה ושעירים ירקדו שם. וכו' וכו'. עכשיו תפקידנו להחיות את התורה ולתת לה את מקומה, ואיך ציטטת פעם את בן גוריון? "במדינת ישראל מי שלא מאמין בניסים הוא לא רציונלי", ויה"ר שבמהרה יתקיים בנו הכתוב "ונודע בגויים זרעם וצאצאיהם בתוך העמים כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'"

שרה

יש הסבר מקובל שאומר שבכל הקשר שלילי התורה כותבת "יעקב" ובהקשר חיובי כתוב במקום זה "ישראל". אינני מבין גדול, אבל בקבלה עשו מזה עניין רציני, שיש "יעקב" ויש "ישראל", ושניהם מבטאים ספירות שונות בתוך אותו עם (או אבי האומה).

השאלה ששואלת שרה היא קשה וחשובה עד מאד. איני מבקש לענות עליה, אבל לבדוק המשתמע מנוסח השאלה ולהקשות עליו.

אני מניח מן הדוגמה כי הכוונה במושג 'בן אדם' היא 'אדם מוסרי'. בדוגמה שלנו אדם הגון אשר אינו מוליך שולל את האחר, אינו מערים עליו, ואינו מבקש יתרון לעצמו על חשבון האחר. מי הוא אותו 'אחר'? חבריה לעבודה? העסק בו היא עובדת? הציבור שלה, הציבור כולו? יהודים? אזרחים? מאמינים? לבנים? כלל האנושות?

מדוע לא הוצגה השאלה בנוסח אחר, נוסח כלל אנושי: 'למה כל אחד ואחת מבני האדם צריך לשאוף להיות 'בן אדם'?'. נוסח כזה מתאים לספרות ה'חכמה', המניחה שכל בני האדם הם יצורים תבוניים, שהתבונה המשותפת להם היא גם התבונה הפועלת בעולם, ואחד מכושרי התבונה הוא הכושר המוסרי. היש להנחה זו על מה לסמוך?

משתמע מן השאלה כי אני, הדתי, הדתי היהודי, ואינני משתמש כאן במושג 'מאמין', ולא במושג 'דתי בכלל', - עלי, כמובן מאליו, לשאוף להיות 'בן אדם'. האמנם אדם הממלא את הוראות הדת ומצוותיה הוא 'בן אדם' במובן המוסרי של המושג? האמנם ה'תורה' במובנה הרחב, מכילה בתוכה את הדרישה המוסרית במלואה. [בהנחה ש'תורה' כזו יש אחת, במשמעות אחת]. והאם התורה הזו היא כלל אנושית או שדרישותיה המוסריות מפלות בין צבורים שונים, כך שיוכל הגוי לומר ליהודי כי ב'מוסר' שלו הוא גרם עוול לאחר השונה ממנו?

ומה מקורו של המוסר? האם יכול היה קין להצטדק בפני האלהים ולומר 'לא תרצח עדיין לא נתפרסם'? אם טענה מעין זו של קין אין לה על מה לסמוך, הרי שהמוסר, לפחות עקרונותיו הכלליים אינו נובע מן הטקסט אלא מן הכשר התבוני – מוסרי שקין אמור להיות מצויד בו מעת בגרותו. טענה זו חוזרת אל מושג ה'חכמה'.
עודד

תוקן על ידי 932woland ב- 03/10/2014 11:59:39

שרה ועודד (וכולם, אבל שניכם התייחסתם לנושא המרכזי)

אני סבור שיש כאן מספר נקודות לשים אליהן לב.

א. דברי עורך הדין המובך. איני יודע מה חשב לעצמו. וכמו כן השאלות הן עתיקות. כבר סוקרטס מתווכח בדיאלוג "המדינה" (נדמה לי עם טרסימכוס אבל וולאנד יכול לתקן אם טעיתי) האם הכוח הוא הצדק או שצדק לחוד ועוצמה לחוד.

עורך הדין מציג את העמדה הסופיסטית שמי שיכול ומי שמנצח הוא גם הצודק. וזו טעות פשוטה, כיון שאנו, כמשתמשי שפה בתמימות, יודעים שיש משמעות לשאלה על ערך של השג חומרי. המשפט "עורך הדין השיג הרבה כסף" עדיין מעורר את השאלה "האם ההשגה הזו היתה מוסרית"? או, מוצלח יותר לדעתי, "האם זה היה טוב?" (וכמובן המונח "טוב" יכול להיות פירושו "יעיל" ואז התשובה היא "כן" או "מוסרי וצודק" ואז התשובה כמסתבר לפי הסיפור היא "לא ולא").

אולם אני מנסה לנחש שעורך הדין לא ענה את התשובה הזו בנקל. אני סבור שהיתה לו מבוכה בנפשו. לא שאני מכיר אותו ולא שהייתי שם. אבל סתם אדם גדל על רצונות מוסריים (מי שירצה, יוכל לטעון שזה הסופר אגו של פרויד, אבל אני הייתי אומר שזו הצמיחה המוסרית של כל אדם, פרט לחריגים, ובלי לכנות לה שם של "מוסר". יש הבנה והערכה טבעית לטוב אצל כולנו). לכן, במקום להגיד, נכון, עשיתי לא טוב, הוא הודה בכך כשהוא מתגנדר בהשג במקום לומר בבושת פנים: נכשלתי מוסרית כי זה מה שהתפקיד מחייב.

יתכן שהיה מקום לשאול אותו עוד. אולי כמו סוקרטס ואולי בכלים אחרים. האם הוא באמת מאמין במה שאמר. האם אין לו תחושה פנימית שהוא עשה לא בסדר? אולי קשה לו להודות בזה, וצריך לעזור לו. אבל מן הדברים משתמע שהכנת חוזה היא מלחמה של תחבולות, שבה יזמום בעל הידע ויכין מלכודות לתמים. האם זה העולם, לא זה שהוא חי בו (התשובה חיובית, ולא הוא יצר אותו ונטישתו לא תפסיק את התופעה) אלא זה שהוא רוצה לחיות בו. שראוי לחיות בו.

אני סבור שבמהלך שיח כזה אפשר היה לקבל תשובות  יותר מוסריות ומהלב.

ב. על המוסריות היהודית והאנושית

אחד מן המאמרים החביבים עלי הוא של הרב אהרן ליכטנשטיין (הספר אינו נמצא בהשג ידי). בעמוד הראשון של המאמר, הרב משרטט שלושה מעגלים.

המעגל האנושי.

המעגל היהודי.

המעגל של "בן תורה".

המעגל האנושי הוא המוסרי. ועליו נסוב הדיון של שרה פ עם עורך הדין. עורך הדין כמובן התנכר למעגל האנושי הזה. ובכך הוא, בחלק זה של חייו, עושה רע. ואני מרשה לעצמי לשער, או לקוות, שהוא לפחות יודע שזה לא טוב והוא רוצה, בחלק מהשעות, להשתפר. אבל אינו יודע איך.

המעגל היהודי מוסיף על הקודם אך לא גורע ממנו. והמעגל של בן הישיבה מוסיף על המעגל היהודי את התביעות המיוחדות ממי שמשייך את עצמו לתורה ועוסק בה.

הדברים ראויים לאשכול בפני עצמם אבל הם מהוים תשובה על דרך האידיאל לשאלתה של שרה פ. אם היה עלי להמליץ על טקסט של מועט המכיל הרבה מאד, ועונה לשאלה "למה ישאף האדם בחייו", הנה התשובה.

אולי מישהו יכול להשיג העתק של הטקסט כולו, כי הוא קצר וראוי לקרוא בו. סיכומי ממש אינו מספיק ואינו מסכם.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

התפתח דיון נוסף על מעשה המרמה של יעקב כדי לקבל את הברכות.

דומה שקשה או בלתי אפשרי כמעט לקרוא את הסיפור הזה בלי הפרשנות שגדלנו עליה. לפיה עשו הוא רשע שהשיג את הברכות מאביו התמים ברמאות, ולכן הן לא מגיעות לו. והוא הרמאי האמיתי. ואילו יעקב עשה את שליחות אמו ולא רק לתועלתו האישית אלא למען עם ישראל כולו בעתיד. ורבקה עשתה בחכמה כדי למנוע מבעלה לתת את הברכות למי שאינו ראוי. ויש מי שיפרש שהיתה ביניהם מחלוקת למדנית, אם צריך לשמור את העולם הזה ליעקב או לתתו לעשו שזה כל מה שיש לו. וכיוצא בזה.

הפרשנות הזו מעניינת אבל סבורני שהתבוננות בטקסט תראה שהיא מנותקת מהפשט.

עשו אינו רשע. היכן ניכרת רשעותו?

יצחק רוצה לברך את בנו. למה להתערב בזה? ועוד, וכי ברכה אחת היא לו? ועוד, הרי ברכת אברהם לא היא זו שהיתה אמורה להגיע לעשו ונגזלה בידי יעקב. הברכה הזו, כפי שציינו כאן, ניתנה לו, כמסופר בסוף הפרשה, לפני שיצא לחו"ל לחפש זיווג.

אך אם יעקב מצטייר כאדם חלש. מדוע לא מחה יותר נגד אמו? מדוע לא אמר שהברכות מגיעות לעשו, ובכלל, למי יש זכות להתערב בהחלטת יצחק? ומדוע האמינו הוא ורבקה (ועשו, ויצחק) שברכות ברמאות מועילות? האם ניתן לרמות את ה' שיברך את מי שלא מגיע לו?

הפלא הגדול הוא התנהגותה של רבקה. מדוע לא דיברה עם בעלה פנים אל פנים? ואם דיברה ויצחק סבר אחרת ממנה, האם היה עליה לרמותו?

שאלה מעניינת היא אם לאחר שגילה יצחק את הרמאות הבין שרבקה עומדת מאחורי הדברים. עלי להודות שלא חשבתי על השאלה הזו עד היום.

אני יודע שהדברים שכתבתי מהוים ביקורת קשה על אבינו יעקב ועל אמנו רבקה. אבל האם זה לא הפשט של התורה? והאם האמירה המפורסמת בפרשה הבאה, לאחר הרמאות של לבן, שמקשרת, כפי שמראה נחמה לייבוביץ, בין מעשה יעקב בברכות לבין מעשה לבן בלאה במקום רחל, האם הקישור הזה אינו מעיד שדעת התורה היא שיעקב רימה וזה מגיע לו לסבול רמאות שכנגד?

רוב מפרשינו אינם הולכים בדרך הזו מסיבה ברורה. גם בגלל שלא זו היתה דרכם של חז"ל, וגם בגלל שאנו מתקשים לקבל שזה הפשט ההיסטורי בסיפור. וגם אני עצמי אשמח למצוא קריאה שלא תהיה מנוגדת לפשט אבל תעמיד את יעקב - ואת רבקה - באור חיובי יותר.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");