ב"ה
אלפיים שלוש מאות, פעם ראשונה!
אלפיים שלוש מאות, פעם שניה!!
אלפיים שלוש מאות, פעם שלישית!!!
נמכר!!!!!
מחיאות הכפיים הנלהבות לא היו שייכות לציבור שפיזם במרץ "סימן טוב ומזל טוב".
אברהם הוא זה שקם ממקומו בהתרגשות והצמיד את ידיו זו לזו בכל בכוח, פעם אחר פעם, שוב ושוב.
על פניו הזורחות ניכר כי כל מעייניו נתונים כרגע לזכייה הגדולה- חתן התורה!
הכסף עליו התחייב לא שוכב בחשבון הבנק שלו. הוא גם לא שוכב תחת מרצפות ביתו.
אשתו היא ששוכבת. תחת אבן שיש קרה.
כאשר אברהם יחזור היום לביתו, ארבע קירותיו יהיו היחידים לשמוע ממנו על הזכות הגדולה שנפלה בחלקו.
בניו המטיילים אי שם בעולם ישמעו זאת אולי מאוחר יותר. אולי לא.
אבל עכשיו אברהם לא זוכר שום דבר. הוא זוכר רק דבר אחד! הוא זכה בחתן תורה!
הקהל כבר הפסיק לשיר. אי מי משיג את מתחרהו בדרך אל זכיה ב"חתן בראשית".
אברהם מתקשה להתיישב בחזרה.
שישו ושמחו בשמחת תורה!
***
"אתה הראת לדעת".. הקהל קורא פסוק אחר פסוק.
אחרי רב בית הכנסת או סתם רבנים אחרים, גם תורו הגיע.
יצחק נעמד על הכיסא, מוריק כוסית "לחיים" אל גרונו.
במנגינה ספרדית מסורתית, בכל כוחו, הוא שואג:
"ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד"!
הקהל מחרה-מכריז אחריו. נדבק מעט בהתלהבותו.
הוא לא תכנן להיות כאן בחג. הוא כבר היה שם.
הפתאומיות בה חלתה אימו החזירה אותו לכאן ברגע שאחרי האחרון.
לפני שעתיים-שלוש הוא עוד התדיין על פרט זה או אחר בתיק הרפואי.
מנסה בכוח לשמוע מן הרופא כי האישה שנתנה לו הכל, כבר יצאה מכלל סכנה. מנסה…
אבל עכשיו הוא עדיין עומד שם על הכסא. וליבו גדוש אהבה. אהבה למלך!
אז הוא שר לו. למלכו של עולם. בפעם השנייה.
"ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד"!
הוא יודע שלא כך המנהג. אבל כיוון שהקהל כולו שר בעקבותיו, הוא מנעים גם בפעם השלישית.
"ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד"!
***
הם שרו. כולם. דופקים על השולחנות במרץ, מעיפים אגב כך צלחת סלטים אחת או שתיים.
יעקב נעמד ראשון.
מניף ידיים רועדות בכל הכוח. ואין לו הרבה.
את דברי התורה שנאמרו מקודם הוא לא הבין. גם לא את שיחות החולין.
אם רק היו מדברים כאן בשפתו, היו מגלים אדם מבריק בעל ידע רב.
אבל כאן מדברים עברית. ומשם הוא היה צריך לברוח. לפני שיהיה מאוחר מידי.
שם הוא השאיר את בנותיו ונכדיו. את עיסוקיו ופרנסתו. גם בריאותו משום מה נותרה שם.
אבל התורה נמצאת גם כאן. וזהו יום השמחה שלה.
אז גם הוא שמח. והוא רוקד. והוא שר.
תנועותיו המנסות להיות נמרצות, מקימות את כל הקהל על רגליו. יוצרות מעגל נלהב.
הוא מפנה את מבטו אל אשתו שהצטרפה אליו בגלותו, ממשיך לעודד בידיו.
"הקב"ה, אנחנו אוהבים אותך"
***
הם קיפצו שם שלושתם. ועוד יהודי, ועוד אחד.
כל אחד נושא על גביו את ניסיונות חייו.
לא מרגיש במשא.
עמדתי שם בעזרת הנשים והבטתי מעבר למחיצה.
חיפשתי שם מישהו שלא נושא שק שכזה ולא מצאתי.
למדתי שמהחג הזה שואבים שמחה לכל השנה.
אבל מרוב שמחה לא היה להם זמן לשאוב.
אז רק פניתי אליו, למלך שהם כל כך אוהבים ובקשתי שישמח אותם גם מחר, ואחרי מחר וגם אחר כך.
זה הכל.
