אליקים מעלה שאלה מצוינת: 'האם אפשר להשוות ולהתאים פסוקים זה לזה'? נדייק בשאלה. הכוונה אינה לבדוק התאמה בין שימוש במילים או בין רעיונות, אלא לבחון אם שילוב פסוקים יכול לקבוע נתונים למשל במציאות הפיסיקאלית. ובניסוח כללי, בדיקת השיטות להשגת ידיעה עיונית ומעשית.
טענה נוספת מבקשת ללמוד מטעויות בחשיבה המדעית. מסתבר כי גם החשיבה המדעית טועה ואין לסמוך עליה יתר על המידה. היא אינה עדיפה ממסקנות הנובעות משילוב פסוקים.
אביא כאן דוגמה לתפיסה שנתבררה כשגויה. הטעון היה כי כוכבי הלכת נעים במעגלים. התפיסה האפלטונית מאחורי הטעון היתה כי היקום נחלק לשני תחומים נפרדים, העולם השמימי הוא התחום האלהי המושלם, והתנועה המעגלית, כתנועה מושלמת אין סופית בניגוד לתנועות שעל הארץ, היא היחידה המתאימה לעולם הזה. כבר בעולם העתיק הראתה התצפית שהטענה שגויה. כוכבי הלכת נראים כחוזרים במהלכם אחורה ושוב מתקדמים במעגל, בדומה לאות S. כדי להתגבר על הבעיה ולהמשיך להחזיק בתפיסה, המציאו מערכת מעגלי משנה, אפיציקלים. הכוכב נע בתנועה מעגלית במסלול מעגלי משני. מרכזו של אותו מעגל משני מתקדם במסלול המעגלי העיקרי. העדכון סיפק הסבר טוב לתצפיות ושימר את התפיסה העקרונית. [הרבה מאיתנו עדיין אוחזים בתפיסה האפלטונית המבחינה בין העולם הארצי, הגשמי, ובין העולם השמימי אשר רק הנפש מסוגלת להגיע לשם, אף על פי שהכרתנו המדעית ביטלה לחלוטין את ההפרדה הזו].
דוגמה אחרת היא השאלה אם בעולם קימת תכליתיות, או שהתכליתיות היא קטגוריה של התבונה האנושית המוטלת על העולם באופן שבו אנחנו מתבוננים בו.
דוגמה נוספת, דומה במקצת, היא השאלה אם חוק הטבע עומד בפני עצמו וקובע את כל המתרחש ביקום, או שמא חוק הטבע הוא ביטוי של אופן הפעולה של כל הישים ביקום ואין לו קיום נפרד, או אולי חוק הטבע או יסודותיו לפחות מוטלים על הטבע בידי התבונה הבוחנת אותו.
על כל פנים מתברר כי יכולת ההתבוננות במציאות והבנתנו אותה דורשת תמיד אלו שהן הנחות הן ביחס לעולם שאנחנו בוחנים אותו, והן ביחס לתבונה הבוחנת. כיוון שההתבוננות במציאות והבנתנו אותה הן, ביסודן, דבר יום יומי וחיוני, כל כך רגילים בהן עד שלא נותנים את הדעת לדרישה ההכרתית הזו.
כל מדע צריך להתלכד על כל חלקיו באופן שיטתי, כשהוא עומד על הנחות יסוד מסוימות. ממצאיו עומדים לבקורת. הטבלה המחזורית של היסודות היא דוגמה לשיטת מיון היסודות הכימיים המלכדת את רובם באופן שיטתי ומאפשרת לקבוע מראש תכונות של יסוד אשר טרם התגלה.
כל מדע מוגבל על פי יכולותיה וגבולותיה של התבונה ואינו מסוגל לפרוץ אל מה שמעבר לגבולות היכולת שלה. למשל אין לנו שכל מסתכל המאפשר לראות באחת את כל המשפטים הנובעים מעקרונות המתמטיקה. או בהינתן לנו מספר, אין לנו יכולת לראות באחת את כל הגורמים המרכיבים אותו. אין לנו יכולת לתפוס ראשית של זמן, בריאה, אין אפשרות להוכיח קיומו של אלהים ולהבין את מהותו.
המבקש לטעון כי ניתן לצרף פסוקים מן התנך ולהסיק מהם על תופעות הטבע חייב לבנות שיטה על סמך עקרונות, אשר תלכד את כל הגדי הפסוקים למכלול שיטתי ותלמד אופן הסקה מהם, כך שכל היודע את השיטה יוכל לעבוד לפיה ולהסיק מסקנות זהות לאלו של אחרים. אין לנו כל רמז ראיה שהטקסט הזה צופן בתוכו מבנה מן הסוג המתאים לאיזה מדע.
עודד
 |
|
|
