אביתר נעדר מארוחת הערב וזו הייתה הזדמנות נדירה לשיחה הנוקבת שהתנהלה בטרקלין.
"עשרה נכדים יש לך באלקן. עשרה!" צדוק אינו מוכן הפעם לוותר.
"אין בי כוח עוד, צדוק. החיים כאן אינם כה רעים. בגילי, כבר איני מחפש שינויים". מבטאו של הלל מעורב, שנים של חיים בכוזר טשטשו מעט את סגנונו הבבלי.
"עזבת משפחה, אבא, עזבת מולדת. הגעת לכוזר במסירות נפש. לעולם לא אבין מדוע מעבר מאטראיט לאלקן מאיים לערער את שיווי משקלך".
הלל שותק.
שתיקתו מדגישה את אנחות הכאב הנפלטות מפיה של חגלה.
יהוידע ממלמל משהו אודות התרופה שהוא צריך למדוד עבור אשתו, מותיר את אביו להתמודד לבד עם תביעתו של צדוק.
האב בוהה בבשר המונח בצלחתו. מעדיף להתבונן בפטריות המקשטות את המנה מאשר בפניו של הבן .
כיצד יכול הוא להבהיר לבכורו את סירובו הנחרץ להתענג על דיבורה המשובש והמתוק של איסתר?
להשתתף בטקס הנחת פאות הראש לבנו של אחימלך?
הניתן לתרץ את התעקשותו להכביד על יהוידע המתמודד עם מחלתה של אשתו?
נקישה עדינה בדלת קוטעת את חוט מחשבותיו.
צדוק נאנח. הוא מצפה לתשובות, ואורחים מכל סוג לא יתרמו לשיחה כרגע.
מנהלת משק הבית, נוטלת מן הילדון שבדלת חלה ריחנית קלועה ביד מיומנת.
"תבורכו מאוצר מתנת חינם" היא מברכת שוב, בפעם השביעית לערב זה. מצרפת את החלה לשאר מתנות הכהונה המצטברות על השולחן הרחב במטבח.
הילדון נותר לעמוד בפתח. חיוכו עקום וזעיר.
שרה מעניקה לו חיוך רחב יותר והוא מנסה להתגבר על מבוכתו.
" אבא אמר.. הוא אמר..שאבקש היום ברכת כהנים. אנחנו נגשים מחר עם המלמד להיבחן אצל הרב על "ברכות". צבע לחייו הולך ונדמה לרימון עסיסי בשל.
האצבע של שרה מורה על הטרקלין והלל מקבל את פניו בחביבות. השאלה הקלילה שהוא מציב לילד, מעלה חיוך על שפתיו של צדוק. אך אביו מגיב בהערכה רבה לתשובתו של הילד. מעניק לו לסיום ברכת כהנים מסתלסלת. בעמידה.
הדלת נסגרת.
צדוק מספר לאביו על נכדיו וניניו הנבחנים בימים הקרובים גם הם על מסכתות שונות אי שם באלקן.
הלל, מיואש, יודע כי לעולם לא יוכל להגיד לבנו כי הוא מפחד.
מפחד מבנו בכורו.
מפחד מאביתר נכדו.
***
משרדו הראשי של האגף לבטחון המולדת ממוקם בליבה של אטראיט.
אי לכך, רבים מן התושבים מודעים לכך, כי אביתר בן צדוק למשפחת הכהנים הגיע לבקר את ידידו אלריאן.
את הבוקר הם בילו יחדיו במשרד. מסייעים לאחיו של אלריאן בכל המצטרך, מלהגים עם התאומים שהגיעו לביקור בסוף יום הלימודים.
"זה לא הכיוון, אביתר. דודך גר במזרחה של העיר". אלריאן מלווה את אורחו מן הבירה.
"רק רציתי להרוויח עוד קצת זמן בחברתך" קורץ הכהן בן הארבע עשרה, ממשיך לתבל את הדרך בהומור עסיסי. צחוקם של השניים מצטלצל למרחקים.
מחסיר פעימה מלבו של שליח המחתרת הניצב בשעה זו על מפתן ביתו של יהוידע.
תוקן על ידי כוזרית ב- 23/10/2014 21:30:34
תוקן על ידי כוזרית ב- 23/10/2014 21:34:46
)
