=והוא כהן לקל עליון=

אה, עכשיו זה מובן!

_________________

ממלכה במבחן:
או שנהנים מאיסתרק,
או שנהנים ממהללאל,
(ניתן להינות גם משניהם... ;) )
או שלא מבינים בספרים!!!

יקוואל - תודה :)

הוספתי קישורים להמשכים בסוף הקטע הראשון..:)

וואו איסתרק את בלתי נלאית

אהבתי את העצים... :-)

ואסתרק, ממש תודה!!!

ואוו יפה לא הבנתי איפה הקטע הזה מאיזה צד של הגבול

בכוזר החדשה

הבנתי עלילה חזקה יש פה

כשהגיע אל בית הכוהנים, הייתה החצר נאה ורחבת ידיים. הוא היה בטוח בכך.

אחר כך משום מה, הוא לא מצא בה מקום עבור עצמו.

אילו רק היה יכול להסביר זאת לצדוק הכהן שעומד על המפתן, מביט בתימהון באיש שפרץ פתאום אל ביתו של אחיו כאילו היה זה אחד מבתי המחסה של המלך יוסף...

צדוק לא טיפש. גם הוא אדם חכם. אבל מוצא אחר מן הסבך הוא לא מוצא כרגע.

"מתושלח" ידו נשלחת קדימה. "צדוק", לחיצת ידו איתנה, מזהירה.

צדוק לא שואל על שמו המוזר. גם יהוידע לא. הוא רק פונה אל חדר צדדי, נועל את הדלת מאחורי שניהם.

הוילון התכול הכבד הינו יצירת ידיה האחרונה של חוגלה לעת עתה. ויהוידע מוודא כי הווילון מסתיר מעיני כל את הנעשה בחדר, מלטף אגב כך כמה מהעיטורים העדינים.

הווילון מבצע את תפקידו היטב.
איש אינו רואה כאשר "מתושלח" מעדכן את יהוידע על פטירת הכהן הבבלי. איש אינו רואה כאשר יהוידע מנסה להיזכר בקרבת המשפחה המדויקת ביניהם. "רגע, סבא שלו, היה אח של סבא שלי. לא, בן דוד. בעצם, בן דוד של אבא שלו".

אף אדם לא מצליח לחזות בנער הצעיר שמעז להתפרץ לדברי הכהן על מנת למסור סוף סוף את תוכן שליחותו ולהימלט משם.

עין לא רואה. אולם שתי זוגות אוזניים נמצאות שם מאחורי החלון. שומעות כל מילה. קולטות כל רחש.

הווילון מבצע את תפקידו נאמנה, מסתיר היטב גם את אביתר ואליראן המתעדכנים עכשיו ברצונו העז של יהוידע לחצות את הגבול על מנת לפדות את יורש העצר הכוזרי.

את שלל הסיבות המונעות ממנו לעשות זאת, הם כבר לא שמעו.

כאשר יהוידע הסביר למתושלח כי מצבו של אשתו לא מאפשר לו לעזוב ובן משפחה נאמן אחר אינו בנמצא, הם היו אחוזים יד ביד, נרגשים, בדרך אל משרד ההלשנות המשפחתי.

***