אנתרופומורפיזם בפרשת בראשית

הכתב והקבלה בוחר את הפירושים הפשטניים המעמיקים שלפניו. אני מעתיקו כי מצאתי בו משהו מעניין.

ראויים לציון הם דברי הרשר הירש אבל אין הם על דרך הפשט והם ארוכים. אם יבקשו, אעתיק. הדברים ראויים מאד להיקרא.

המלבי"ם משלב רעיונות פילוסופיים בתוך משנה קבלית, וזה דבר מעניין אבל איני רואה טעם להעתיקו כי לדעתי הגישה אינה נכונה כלל. אבל ציינתי למתעניינים.

עודד וולאנד

דבריך אינם רחוקים מדברי קאסוטו ופירושי לפיו, או מדברי רוזנצוויג. כלומר, שהדברים נכתבו עבור עם ללא השכלה פילוסופיה וללא דרישות המינימום שלנו מתיאולוגיה.

ועדיין כיוון מחשבה זה נראה זר. כפי שצויין בקושיה שפתחה את האשכול, גם אם הדברים נאמרו לבורים בפילוסופיה ותיאולוגיה, עדיין היינו מצפים לביטויים יותר זהירים ממי שאמר למשה לכתוב "ה' אלקיכם אש אוכלה" ו"לא יראני האדם וחי". וכבר כתבתי לעיל כי מפרשה זו ומפסוק זה אנו לומדים כי כפי שה' לא חשש להתבטא באופן הסותר את מה שיהיו ידע מדעי וידע היסטורי, כך לא חשש להתבטא באופן שסותר אמיתות פילוסופיות. ועדיין הדברים קשים עבורי לקבלם.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

1   ויראו את אלקי ישראל ו[הנה] תחת רגליו (: כסאו ) כמעשה לבנת הספיר (:אבן ספיר, יחזקאל) וכעצם השמים לטוהר.

מפורש שכל מה שראו היה שתחת רגליו וכו' ואילו ראו אותו בעצמו אין טעם להתייחס רק לכסא [וכן מה שאמור בישעיהו ראתי את ה' יושב על כסא רם ונשא כלומר שראה את ישיבתו על כסאו].

ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו בלשון הקדש חזיון אינה ראיה ממשית אלא ראיה נבואית או כיו"ב מה שאין כן בארמית שכל ראיה מתורגמת למחזה ולכן השומע פסוק זה במקורו בלשון הקדש מבין שלא ראו את האלקים רק חזו אבל ההמון שאינו מבין ושומע מפי המתרגם "וחזו ית אלקא כד הוו אכלין ושתיין" סבור שזזו ראיה רגילה ולכן אמרו (בתוספתא סוף מגילה הובא בבבלי קידושין מט.) על פסוק זה (כפירוש ר"ח) המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי כי באמת אינו כצורתו (ולולי הנ"ל היה צ"ל להפך כצורתו הרי זה מחרף ומגדף והמוסיף עליו הרי זה בדאי).

2   וראית את אחרי ופני לא יראו כמובן כשנראה ה' בדמות אדם נראה לבוש (וכן אמרו בגמ') וכשרואה אחוריו אינו רואה אלא לבושו ולא עצמו.

3  יראה כל זכורך את / אל פני האדון ה' (שלשה פסוקים מקבילים א' מהם את וא' אל) וכן בבא כך ישראל לראות (ליראות) את פני... הדיון איך לקרוא (בריש חגיגה ועוד) היא מוכחת מהפסוק אל שזה על כרחין משמעו ייראה.
 

מיימוני,אם אתה מאמין שהקב"ה הכתיב את התורה מילה במילה למשה רבנו הרי שאין מנוס מן המחשבה שהוא עצמו לא חשש לדבר על עצמו במונחים של התגשמות מוחלטת .אז איך קורה שאתה לא מקבל את זה? אולי בגלל שבמשך הדורות קמו בני אדם שנבהלו מן הרעיון שניסו לתרץ תירוצים על ההגשמה ובגלל זה גם אתה נבהל מההאנשה בספר בראשית?
או שבכלל סיפור בראשית נכתב באיזו מגילה עתיקה על ידי אנשים פרימיטיביים (בנקודת במבט שלנו) שכתבו לפי הרמה של אותה תקופה שבה היה מקובל להאניש את האלים? זאת מחשבה עוד יותר מפחידה..

בכל מקרה אין זה מפליא שקשה לך לקבל את הדברים.

דווקא בפסוק הזה אין לי קושי כלל. כמו שכבר כתבו ׳התהלך׳ המוסב אל ה׳ הוא בכל מקום השריית שכינה ( פרשת בחוקותיי, שמ״ב ז׳, ובאלו אי אפשר לפרש שה׳ יטייל בין בני ישראל), וכך כן מפרש דעת מקרא. פסוקים הרבה יותר קשים הם אלו המתארים את ה' כרוכב על שמיים ועננים, עיינו בשירת דוד יש שם הרבה דברים קשים. את אלו כנראה יש לפרש כך: אנו יודעים שבכינויים אלו תוארו הבעל ואלילים נוספים. כדי לעקר את האמונה בם הכתובים מקיימים מצוות ואבדתם את שמם בצורה מקורית מאד, הופכים תארים אלו לתארים ה׳. כך עושה גם אברהם אבינו למלכי צדק במפורש (קונה שמיים וארץ אם אינני טוה הוא גם כינוי לאחד הבעלים). אמנם אנו מרגישים לא בנוח עם זה אך זה היה נחוץ פעם.

בו"ל

תודה על מראי המקומות.

את כולם אני מפרש באותה צורה.

המספר, בעל החויה, מי שמביא לנו את הדברים, מתבטא בלשון זהירה. אני מבקש אולי לחדש כאן מושג טכני. "לשון זהירה".

כוונתי היא כזו:

המדברים על ה' ועל השגחתו והתעניינותו בנו נמצאים בין שני עקרונות סותרים.

א. הפילוסופיה (הטבעית לנו) יכולה ללמד אותנו שלה' אין דמות הגוף ואין פסיכולוגיה.

ב. אנו כן רוצים לדבר על מה שאנו חווים (השגחה, הקשבה, תשובה משמים), על מה שאנו סבורים שהוא הדרך שבה ה' מנהיג את העולם (בחסד ובגמול, לפרט ולכלל).

איך נעשה זאת בשפה אנושית או בשפה בכלל אם ה' הוא מעבר לכל תיאור?

כתבתי על זה בשעתו באשכול "לך דומיה תהלה". היות שאין ברירה, אז מדברים בסתירות ובפרדוקסים.

אחת הסכנות או אחד מתגי המחיר, הוא שאנו חושפים את עצמנו לטעויות. אם מותר לדבר בסתירות, אז מדוע לא קבלה, מדוע לא הגשמה פשוטה כפי שטען אפרים בן?

ואם זו טעות לדבר בצורה כזו, אז אולי הכל "דת השכונה" כפי שטוען ייתכן שלנו?

אני סבור, כמו רוזנצויג, שלא רק שאין ברירה אלא לדבר בצורה כזו, אלא שיש כאלו שהתבטאו בצורה כזו ואף לא העלו בדעתם שמישהו יחשוד בהם שהם מגשימים, מאנישים (=מייחסים תכונות אנוש) ועוד.

כדי בכל זאת להצביע על הענין הזה, כלומר שאנו נזקקים לדבר על הבלתי ניתן לביטוי, בוחרים שפה שמשאירה רווחים, שמדברת על כאילו, על הקצה, על מה שקרוב אל.

ולכן:

כאשר מסופר על החויה של הזקנים, מדובר על "כסא" ועל "רגלים", כלומר כל מה שניתן להשיג הוא ה"קצה" אבל הקצה הזה, בניגוד לקצה של רגל אנושית, אינו מלמד על השאר. כי אין שאר במובן האנושי או הפיזי, או בכלל. זה רק כאילו, הצורך לשפה אנושית שתדבר בכל זאת על אלוקים ועל חויה של מפגש.

לכן משה מקבל לראות את "אחוריו" כי יש בחינה שאינה אפשרית. ושוב, זה משל וזה משל.

ואפילו אין צורך להזדקק לשיטת הרמב"ם שיש כאן משל ויש כאן אפילו מילון, כאשר "אחוריו" זה סוג אחד של השגה שכלית ו"מלפניו" זה סוג אחר. כלל כלל לא.

יש כאן פשוט ביטוי זהיר שבא לציין את הפרדוקס. זה ותו לא.

לגבי הפסוק והחובה כתבתי באשכול בדף היומי של חגיגה על שיטת רש"י מול הרמב"ם. אני סבור שכתבתי... ואכן מה שכתבת תואם את הגרסה של רש"י ופירושו. והכל תלוי במי יראה בבנין קל (אני רואה אותך) או נפעל (ייראה, כמו יהיה נראה, בבנין סביל של קל). כלומר, אין זה שייך לענייננו כלל.

זה שיש מפרשים שהשתמשו בביטויים האלו למטרות נוספות, מחז"ל ועד לראשונים ולאחרונים, זה רק אומר שצריך ללמוד כל דבר לגופו, ולא שזה מלמד על תפיסה מסויימת של התגלות או תיאולוגיה שנחשפת במקרא דרך פרשנות זו.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");