אנתרופומורפיזם בפרשת בראשית

מיימוני אנסה להסביר

בעיני הרמב"ם אי אפשר לומר על ה' שום דבר לא מה שמבטא פעולה ולא מה שמבטא רגש ששניהם שינויים, בעצם שייך לומר רק שקיים משהו (אפילו לכתוב שהוא עשה את כל הנבראים התקשה הרמב"ם, והאריך לסבך שכל הנמצאים נמצאים מחמת הימצאותו ואלו יעלה על הדעת וכו').
כמובן כל קיום התורה היא האמונה שיש יחס בין ה' לעולם גם אחרי שנברא ייחס של ציוויים של שמיעת תפילה של שכר ועונש וכו'. הרמב"ם ניסה לתמרן בין המדע לאמונה (ויש שיאמרו שהפסיד את שניהם).

קושי של הגשמה 
לרמב"ם אחרי שהשכל לא מבין מהו ה' (רק שבהכרח [היה] קיים משהו שזה סיבת כל מה שקיים) אי אפשר לומר עליו שום דבר  ע"כ אבל אם כבר מדברים עליו אין שום הפרש בין לומר שהוא קיים לבין לומר עליו כל דבר שהוא. הפשרה להסכים לומר עליו רק מה שלא כל כך רחוק כביכול אין לה תוכן.

בלשון אחרת מושג משל הוא לומר דבר בצורה שהשומע מכיר ולרמז משהו שיובן על פי זה אבל לרמז למשהו שאין אפשרות להבינו אינו משל אלא הבאי.

אפשרות נוספת להתחמק מכל הפילוסופיה הזאת ולהמשיך לדבר בשפה של הקדמונים לא כי זו הכי אמת אלא שאין ברירה חילופית. 

למיימוני אתה הצהרת לא פעם שלרמב"ם האלקים הוא השכל המופשט ושאתה אינך סבור כמותו גם בזה וגם במתווכים מהו לדעתך ?

יסלחו לי כל המלומדים שליט"א,

כמעט כולם בדעה אחת ש"מתהלך לרוח היום" - אינו כפשוטו.

אולי באותו יום החליט האלוקים להכניס את עצמו לדמות גוף? וכי אסור לו?

אני רואה מיד מישהו קופץ ושואל "לשם מה הוא מכניס את עצמו לדמות גוף?" ואני עונה לו - "אינני יודע לשם מה, סתם כי מתחשק לו!" 

מיימוני, כוונת דברי שונה. הובאו כאן פרושים רבים ויפים. כל פרשן כזה סוחב עימו מטען תרבותי הנראה לו מובן מאליו, 'טבעי', נכון, והוא מתאים ומתרגם את הכתוב ל'מטען הטבעי' הנכון שלו. הקושי נוצר כיוון שהתפיסה השתנתה הפרשן שאינו מודה בזה, אינו מנסה להבין את הכותב על פי ראיתו והשקפתו של הכותב החי במקום ובזמן אחרים. הוא לא יקבל את העובדה שרבותיו הקדומים תפסו את האל כדמות גופנית ולא ראו פגם בדבר.
כאשר עולה ההבנה כי התפיסה היתה שונה או אז כותב מיימוני 'ועדיין הדברים קשים עבורי לקבלם'.

גם בני אותה תקופה החיים במקומות שונים מסגלים לעצמם השקפות שונות. חכמינו בארץ ישראל ובבבל אינם כותבים כפילון מאלכסנדריה. גם הוא יהודי מאמין, יודע ואוהב תורה, אבל הוא גר במרכז תרבות עולמי ונושא איתו מטען תרבותי שהיה זר לחכמינו ששכנו בפריפריה, לכן היצירות שלהם שונות. אין בכך כל רע, זה מוסיף, מגוון ומעשיר.

דרשנים אינם עוסקים בפילוסופיה ובתאולוגיה, אינם רגילים בעיון מופשט, ולא עומדים על הצורך להקפיד על העדר סתירות וניגודי ענינים. דרשות הן סוגה ספרותית בעלת סגנון חופשי הנותנת דרור לרעיונות אבל לא בונה שיטות. כך גם השומעים להם. גם עושר הרעיונות הזה מעשיר את המחשבה, אבל צריך לדעת להשתמש בהן ולא לראותן כציון עובדות.
עודד

פתי 

בהנחה שאלקים שהוא גוף אינו אלקים שזה פרדוקס,אז לומר שלזמן מה היה בגוף הוא לומר שלזמן מה לא היה אלקים ואחר כך חזר ונהיה.
וזה דיון האם אלקים יכול לבטל עצמו ועדיין ישארו הברואים קיימים ואם כן האם יכול לבטל את עצמו לזמן. (זה הוא ?). 

ובעצם זה אמונת /אלילות הנוצרים של היום שאלקים היה ויהיה אחד מעולם ועד עולם אלא שתקופה קצרה של כשלושים שנה הפך עצמו לגוף/ים (+לרוח).

האלקים אינו מוגבל לפעול לפי תפיסותיך, ומה שפרדוקס אצלך - אינו פרדוקס אצלי, למשל. 

אלקים שהוא רק גוף - אינו אלקים.

אלקים שיכול גם להיות גוף - הוא אלקים!

לאמור

כתבת שבוודאי אדע מה אתה רוצה לכתוב. אז לא, ממש לא. וסליחה. צריך לפרט ורצוי לנמק.

שאלת

בו"ל

קראתי את דבריך על הרמב"ם. יש מקום לדון בהם, אבל נניח שהם משקפים את דעתו.

יותר מכך, אני מסכים להם במידה רבה. הם דומים מאד למה שכתבתי.

ולכן?

אולי זו היתה קושיה בדבריך: