אנתרופומורפיזם בפרשת בראשית

מיימוני שוב אני שואל למי שסבור (כרמב"ם) שאי אפשר לומר ולחשוב על ה' שום דבר מעבר לזה שהוא קיים (ושהוא סיבת הכל)
1  לכאורה זה סותר כל התורה שה' מנבא ומצווה וגומל שכר ועונש ועוד
2 התירוץ שהכל משלים לא מובן שכל משל הוא על דבר שהשכל מבינו ואינו אומרו משום מה אבל דבר שלא נתפס כלל הוא כמו להמשיל לעיוור גוון שאינו אפשרי (אולי טעיתי בדוגמא)
3  למה יותר קשה לו ביטויי הגשמה מאשר כל ציון שהוא קיים הרי שניהם לא מובנים בשווה 

כותב מיימוני: 'מדוע שלא אראה פגם בכך שיש מי שטועה בעיקר העיקרים של היהדות?' אנחנו מדברים על העיקר 'שאינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף'.

אדם צופה בשקיעת השמש בים ורואה העלמותה מתחת לאופק ממש ברגע מסוים. הוא וכל הצופים איתו בטוחים בדבר. אלא שמבחינת השמש המראה הזה ארע באמת כשמונה דקות קודם לכן. כך גם מראה הזריחה מאוחר ב 8 דקות לאחר שהשמש עלתה מעל האופק. עד המאה ה 17 לא שיערו כי לאור יש מהירות סופית והיו בטוחים כי מה שהם רואים כעת הוא מה שמתרחש כעת. 'שמש בגבעון דום' אינו המיקום האמתי של השמש באותו הרגע. היא כבר 8 דקות לא נמצאת שם, רק התמונה שלה נראת אז לעינינו. התפיסה השתנתה.

ציינתי בתגובה הראשונה שלי כי הרעיון שקיימים דברים שאינם חומריים לידתו בקבוצה קטנה של הוגים יווניים, בתקופה המקבילה פחות או יותר לזמן הצהרת כורש ב 538 לפני הספירה. קודם לכן כולם היו מטריאליסטים במודע או במשתמע, כלומר שהנושא לא עלה במחשבתם כשם שמהירות האור לא עלתה בתודעתם. הדעה החדשה הזו היתה דעת מיעוט ועד היום יש הדוחים אותה מכל וכל. רס'ג במאה העשירית לספירה מתאר את הנפש, - עוד דבר הנחשב אצל רבים לא חומרי, - בביטוי 'חומר דק מן הדק'. עבור הרמב'ם, שקיבל את ההשקפה האריסטוטלית, היותו של האל ישות שאינה חומרית מכל וכל היתה אמת ודאית בהחלט. אין להסיק מכך שקדמונים חשבו כך, לא מפני שכפרו במשהו, אלא משום שרעיון כזה לא נולד ולא יכול היה להיתפס בדעתו של איזה אדם. לכן אין לדבר על פגם של תפיסה, אלא על שינוי של תפיסה. תפיסות משתנות בין אם מודים בכך ובין אם לא. מה שנתפס ברגיל כשני ניגודים גמורים, חומר ורוח, שתהום ביניהם, נתפס בנאופלטוניות כרצף אחד, כמה מן הקוראים מודעים לשינוי התפיסה כשהם קוראים את הטקסטים האלו? אני משער שהרוב לא נותן דעתו לדבר כיוון שהענין זר לו.
עודד

תוקן על ידי 932woland ב- 18/10/2014 23:16:55

בו"ל

שוב, שאלות מצויינות.

זה לא על הפרשה אלא על הרמב"ם, ואולי גם על האמת לגבי השם כי הרמב"ם כאן קלע בדברים רבים לאמת. לפי דעתי כמובן.

אם אי אפשר לחשוב ולומר דבר על השם, אז

א. זה באמת סותר את כל התורה שה' מנבא וגומל שכר ושומע תפילה ועוד.

אבל יש לסתירה זו פתרון. האם שמעת על תארי פעולה? אלו אמירות שאינן על ה' אלא על מה שהוא עשה. כמובן "עשה" זה מונח שטעון הסבר. אבל אם נרשה לעצמנו אותו (וזה לא פשוט בכלל) אז הנה התשובה.

ב. אכן לומר על משהו שהוא "משל" מחייב אלו שהן הנחות לגבי הנמשל. ולכן באמת המונח "משל" לגבי השם יכול להיות נכון רק חלקית ובשונה ממשלים אחרים.

ג. גם המונח "קיים" וגם כל תואר שהוא בעייתי ביחס לה'. אבל יש רמות של בעייתיות, או מגוון של בעיות. כאשר אני אומר שהשם, נניח, בצבע אדום, זו טעות וטפשות וכמסתבר - מינות. כאשר אני אומר שה' בעל גוף או פסיכולוגיה - כנ"ל. אך כאשר אני אומר שה' אוהב אותנו וחפץ בטובתנו, פה כבר יש משהו אחר. זה לא נכון כי אי אפשר לומר עליו דבר. אבל זה כן נכון כי הוא אוהב אותנו, או שיש משהו מספיק במילים אלו כדי להצדיק את השימוש בהן.

בוודאי שהטעות ב"אלוקים בעל גוף" אינה בשווה עם הטעות של "אלוקים קיים". האחרון הוא למעשה משפט נכון והראשון טעות קטגוריאלית (ראה לעיל, כמו לומר שהשעה 12 היא בצבע אדום).
אז אני מסכים שיש אמירות שהן טעות ומינות שיש שאיכשהו משהו בהן מצדיק את השימוש בהן. ויש אחרים שבכלל בכלל לא.

וכן, זה פרדוקס.

אז יש פרדוקסים בלתי נמנעים ופוריים, שאומרים משהו, ויש שמכשילים ומביאים למינות.

איך מבדילים?

על ידי עיון בכל פרדיקט (תואר) בנפרד, מה הוא תורם, מה הוא יכול לתרום.

וכן, צריך ללמוד פילוסופיה. כלומר הפילוסופיה של התחום הזה.

ועיין באשכול שכתבתי על זה "לך דומיה תהלה".

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

עודד וולאנד

יפה כתבת, אבל החסרת משהו.

החסרת לדעתי שלא רק בתרבות היוונית עלה רעיון מקביל ל"בלתי גופני". היהדות, התורה, גילו את הרעיון של אלוקים בלתי כפוף לגורל או לשום חוקיות שהיא, ושהוא, כמו כן, גם טוב ואוהב חסד ומשפט.

אני סבור כמוך (אם הבנתיך) שהמקרא לא תפס ולא הציג את האלוקים כבלתי גופני ובלתי חומרי. אבל הוא בהחלט הציג אותו כבלתי תלוי ובלתי ניתן לתפיסה, וכמובן המונחים האלו תורגמו לשפת התרבות שקיבלה את התורה.

ויעויין בקויפמן ב"תולדות האמונה המקראית" על ייחודה של האמונה הישראלית. זה ייחודה.

אז לא רק ביוון נמצא העיקר הזה. ולכן גם הקפדתי או שאני משתדל להקפיד לא לומר רק שהאלוקים לא גופני ולא גשמי אלא שהוא בלתי ניתן לתיאור. אני מניח שגם בפרדיקט (התואר) האחרון הזה אפשר למצוא פגמים. וכפי שכתבתי לעיל, אנו נידונים כל העת להתבטא בשפה ומייד לחזור ולתקן את עצמנו כדי לא להיכשל במינות ובטעות פילוסופית חמורה.

נא לא לשכוח את הכלל החז"לי

"לא ניתנה דברי הימים אלא להידרש"

במחילת כבודכם, אציע פירוש לפסוקים המוקשים הנ"ל

  (הקדימו לפרום הרש"ב מפשיסחא ב'קול שמחה' על בראשית ג, כב. ור' ביאורו באריכות ב'תורתה של החסידות' מאת יורם יעקבסון סו"פ חמישי)

חשיבה עצמית

ברוך הבא אל הפורום!

ומה יפה הרעיון שהבאת!

ספרן

איקון ירוק

(קהלת א י, פשט מחודש בפסוק!)

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מיימוני,

להלן ציטוט מדבריך, ותגובתי עליהם:

"העירו לך, בצדק, שעם גישה כזו יכול גם הנוצרי להסתדר." (-אינני מבין מה זה קשור לדיון)

"אמנם אני סבור שדבריך שגויים. ולא רק בגלל שהם לא נכונים עובדתית. כלומר, אלוקים לא התחזה לגוף."   (-איך אתה יודע?)

"ולא רק בגלל שהם נמנעים כלומר סתירה פילוסופית. יש כאן לדעתי טעות קטגוריאלית. משפט מהסוג של "איזה גוף לבש אלוקים בתאריך זה וזה" הוא טעות מהסוג של "מה הצבע של השעה 12 בלילה?" אנו מחברים יחד פרדיקטים (=תארים, מונח בלוגיקה) שאינם הולכים ביחד." (במחילת כבוד תורתך, אנא באר לי למה הפרדיקטים אינם הולכים יחד? הרי אלוקים הוא כל כך בלתי מוגבל, שהוא יכול גם לסבול כל מיני הגבלות מבלי שזה יפגע בגדולתו)

נ.ב. לגבי האבן שאינו יכול להרימה - תשובתי היא כמובן שהוא יכול הכל כפשוטו! רק הדבר תלוי ברצונו תמיד, וכיון שהוא יכול לשנות בכל רגע נתון את חוקי המשחק - אזי תהיה האבן הזאת מוגדרת כך:

אבן שפרקטית אינו יכול להרימה (מפני שהגביל עצמו מראש כלפי אבן זו), ותאורטית - יוכל לשנות את הכללים ולהרימה.

וכן לעניין הידיעה והבחירה, סילק עצמו מידיעת בחירתנו. אך בכל עת יוכל לפרוץ גדר (כביכול) ולהתערב.

(למה שירצה לסלק עצמו? זו כבר שאלה שאינה רלוונטית מבחינתי, משום שאינני מתעניין במניעיו של האלוקים אלא בדרך שלנו להבין את מהות התנהגותו)

(כמו כן אינני מתעסק בדברים שנמצאים מחוץ למרחב הזמן. פשוט משום שאני נמצא בתוכו ואינני יכול לדמיין מה יש מחוצה לו. ולדעתי כאמור, אלוקים "הכניס" את עצמו, כביכול, בתוך מרחב הזמן)

בער