סליחה, תבדקו בעמוד 243
הנה הציטוט:
עמוד 158:
הוא בא עמוס במתנות שרכש בכסף לא מועט, ותכנן לשמח את אחותו גם בהפתעה יקרה נוספת- המחברת שהפקיד דוד בידו כעירבון לסכום ההלוואה האדיר שביקש.
"היא שווה יותר מאלף וחמש מאות פאררך" אמר אז לגיסו, קולו מפציר מעט, "יש בה תוצאות של ניסויים שערכתי במשך חמש עשרה שנה! כל אלכימאי שתציע לו את האוצר הזה יחרוג מעורו..."
גבותיו של אחיה התכווצו. "אז מכור אותה", אמר בתבונה, "ולא תסתבך עם חובות ארוכי טווח והכרת טובה מעיקה".
דוד חייך למשמע התיאור העגום. "אני מעדיף כך", השיב, וחיוכו נגוז.
אחיה נד בראשו: "אם מלבד האחוזה זה העירבון היחידי שתתן לי, ודאי תבין שאשמח לדעתך למה אינך מעוניין למכור אותה",
כיום כשש שנים אחר כך, התקשה אחיה להזכר איך הצליח דוד להתחמק מתשובה לשאלה זו, ולא הצליח להבין כיצד נתן לו לעשות זאת. אולם, ממרחק זמן, ברור היה לו כי פרשיית האבקה השחורה, היא זו שגרמה לאיש הצעיר להרתע מן האלכימה והכרוך בא......(דילוג שלי)......... כשהכניס את המחברת לתיקו תכנן להביאה אל תרצה כמתנת שידוכים, וברור היה לו כי תתענג על מראה כתב ידו של בעלה המנוח. אבל עכשיו, בכעסו עליה, נשבע בינו לבינו כי גם לאחר שתחזיר לו את החוב כולו לא ימסור לידה את המחברת. .................ההחלטה שימחה אותו, וכשמב רוחו משופר, מעט הרים את ידו לנקוש על דלת הבית, אולם אז נעגמו פניו- כדי למכור את המחברת במחיר טוב יהיה עליו לספר לקונה על זהותו של בעליה, והדבר יעורר רעש ותשומת לב לא מעטה.
ומה שווה אוצר שנמצא תחת ידיך, אם אין לך כל אפשרות לממש אותו?
עמוד 243:
"כך סביר להניח" אמר יוסף וקולו מסופק, "אבל אני משום מה איני משוכנע בכך. מדובר על השקעת משאב יקר מדי להשיג מטרה רחוקה מידי", רגע שתק, מהרהר בשלוואן בנו ובמחיר שהיה הוא עצמו מוכן לשלם כדי להשיג את מחברת הניסויים של דוד סנאפאל,....."
_________________
ממלכה במבחן:
או שנהנים מאסתרק,
או שנהנים ממהללאל,
(ניתן להנות גם משניהם... ;) )
או שלא מבינים בספרים!!!
 |
|
|
