משמעות הלכות נידה בימינו

טומאה ונקיון
מעניין שאונקלוס מתרגם תמיד טומאה בסאוב.
בספר יחזקאל:

.

צופר,

מה משמעות המלה 'סאוב' בארמית?

עד שלא תראה שאונקלוס מתרגם טומאה ולכלוך באותו המונח, לא תוכל לחזק את הטיעון שאתה חושב שאתה מחזק.


כדאי להוסיף שהשורש סא"ב משמש בכמה וכמה שימושים, ולכן צריך לדקדק בשימושו של המתרגם עצמו, ולא בהשוואה ללשון חז"ל וכד'.
שהרי כפי שמצאנו 'ידים מסואבות' שמשמעותו ידועה. מנגד, מצאנו גם כך לגבי מום -  'ירעה עד שיסתאב', 'הא מסאבא וקיימא'.

אולי אמשלום סוברת שהמנהג הראשון שלא להתקשט נתפס כאיסור דאוריתא ולכן ממילא בעצם הנדה היה כלול דבר שיכול לפגוע בשלום בית. אבל לענ"ד לא נראה שחשבו שזה אסור מדאוריתא, ואף שבא ר"ע ולימד וכו' והביא פסוק, מ"מ לא סביר שחשבו שזה מן התורה. והמעיין יבחר והמעיינת תבחר.

ישיבישער 

אכן הרחקות אינם דאורייתא וגם אם היו הרי ילמדו מדרש והדוה בנדתה שבודאי באה לשמש את העיקר להלכות נדה דלא תקרב לגלות ,כלומר הרחקות אלו משמשות לעיקר ולא להיפך ,עכ"פ דרושים כאלה הם על פי רוב אסמכתא,
כמדומני שאמשלום מנסה להתחמק בכבוד מדומה , וחבל ,לא זכור לי אותה אומרת ,,טעיתי,,

תוקן על ידי ביליצר ב- 22/10/2014 13:37:34

[ביליצר,

אתה כתבת שאינך מאמין שאני חושבת וכו', ואני עניתי שאיני יכולה להתמודד עם אמונותיך וכו'.

לעניין עצמו - זה לא חשוב מה אני חשבתי על דיני נידה או על דאורייתא ודרבנן. מה שמשנה הוא מה שכתוב שם, קרי: שכך היה נהוג עד שבא ר"ע וכו'. כלומר, היה מצב הלכתי מסוים בו נהגו, ור"ע (ובעקבותיו החכמים) ראה בבעיה, שההלכות הנהוגות לגבי הרחקות עלולות לפגום ב"שלום בית", והוא חש לתקן זאת. 
כל זאת הייתה הערת שוליים כדי להדגים, שהטענה כאילו הלכות נידה נוצרו לכתחילה כדי לעזור לשמירה של "שלום בית" אינה מושרשת בחז"ל (או לפחות - שיש שם גם עמדות הפוכות לחלוטין), ושמי שרוצה לחפש טעם להלכות אלה צריך לעשות זאת במקום אחר. 

וביליצר, במחילה, נסה לשמור על דיון ענייני. אני יודעת שאתה חושב שעצם קיומי הוא בושה לעם היהודי (ואולי לאנושות בכללה) - וזו זכותך - אבל האם באמת חובה להזכיר זאת בתגובה לכל הודעה שאני כותבת? נראה לי שהמסר הספציפי הזה כבר הועבר כיאות בפורום ואפשר להמשיך הלאה למסרים אחרים. תודה.]

אמשלום 

א מזקנים הראשונים שלא התירו לכחול עדיין אין ראיה שהטעם להלכות נדה אינה משום שלום בית ,

ב גם אם אותם זקנים לא ידעו את הטעם עדיין אין זה אומר שהוא אינו קיים ,
עכ"פ אם נתייחס לחז"ל בשמם ,רבי עקיבא ותלמידו הגדול רבי מאיר [שנתן טעם שתהא חביבה עליו] שהתעמקו בטעמם של מצוות [למרות שלא שינו משום טעמא דקרא],אין לך השרשה גדולה מזו,

את הדיון הענייני כביכול הפסקת בפיסקה לא עניינית ,ובס,ה טענתי שאת מתחמקת ולא מודה בטעויות,
מי דיבר או רמז כלל על זכות קיומך ,בלכסיקון הדתי את נקראת תנוקת שנשבית,[לדעת  הרמב"ם את בבעיה]ומי אני שאשפוט,

לגבי זכות הקיום של הרפורמה הייתי שמח לדעת מהיכן הסמכות לעשות רפורמה ומאיזה יהדות היא יונקת ,
אשמח לדיון ענייני לגמרי,

אם הדיון [אם בכלל] יתחיל עם הטיעון של כביכול "גם חז"ל עשו רפורומות" איני מעוניין בו

[אם אנחנו כבר דנים בדברים בלתי קשורים בעליל, אני הייתי ממש שמחה שמישהו יסביר לי את נושא האלגברה, אבל בבקשה תעשו זאת בלי להזכיר מספרים, כי הם מבלבלים אותי. תודה.]

ביליצר היקר:

זה לא יפה. היא מבקשת לא להזכיר את זה ואתה שוב מזכיר.

לגבי רפורמות:

הטעות של החרדי מצד אחד ומצד שני הרוצים ברפורמות, היא בכך שהם חושבים שיש על זה שליטה.
אין שליטה על ציבור, יש ביקוש והיצע (מושאל מהכלכלה). שזה אומר שהאדם אישית כפרט, יותר נכון הזוג המשפחתי האישית של הפרט, דואגים למשפחתם האישי ולשרידותם לנצח = ביקוש. וכאן השאלה מי מכל ההיצע (= גוים או יהודים ומי ביהודים ?) יכול לתת להם את מבוקשם.

לגבי רפורמות בכללי:

שוב טעות קלסית. התורה עצמה היא רפורמה (איסור שבע קרובים למשל היית אסון שבטי וכל העם בכו מרה על הדבר. אכילת בעלי חיים היית רפורמה של נח.) וכל דור עושה רפורמות. ביקום אבולוציונית אין מצב שאין רפורמות כי מי שלא עושה רפורמות פשוט לא שורד. כך שהמציאות הקיומית מחייבת רפורמות כל הזמן כך שלא רק חז"ל עשו רפורמות רק בכל דור ודור עושים רפורמות.
השאלה היא רק, איזה רפורמות עושים ? התשובה היא שוב "רפורמות שתביא שרידות אישית נצחית למשפחה האישית של הפרט" כלומר הפרט שרוצה לשרוד הוא ומשפחתו האישית, הוא דורש את הרפורמות = ביקוש, ואז הוא בודק מה ההיצע הטובה לו ביותר.