מחפש מתנדבים לביצוע טבח עם

אז איך אתה מפרש את כל הפסוקים שהבאתי למעלה לפי הפשטות והתבונות המתחדשות היום?

מעניין מאד.
כדי להבין את דבריך עד הסוף מתבקשת שאלה:

הרי בפסוקים כתובה המילה אלוהים הן בקשר למבול והן בקשר לציווי על בניית התיבה.

האם,לפי דבריך, אתה מפרש את המילה אלוהים באופן שונה בשני המקרים?

לגבי הציווי על בניית התיבה-את המילה אלוהים אתה מפרש כצלם.כלומר זה לא אלוהים עצמו אלא האדם (שנברא בצלם.)
לגבי המבול-אלוהים הוא הטבע.

האם כך ניתן לקרוא את כל התנ"ך או שזה מוגבל לעניין המבול?

'מחפש מתנדבים לביצוע טבח עם' - בקריאה המודגשת הזו פותח אריאל. רק מאוחר יותר באה הבהרה: 'אין לראות בדברים אלו משום הסתה לרצח ו/או קשירת קשר לרצח, הדברים נאמרים לעיון בלבד וכל מסקנה מעשית הינה על אחריותו של המסיק'.
לא חסרים אצלנו מטורפים הקוראים לבצע בפועל כל מילה כפשוטה, כפי שהיא מופיעה בחומש מן השמים. מטורפים אלו סבורים כי פשט הדברים שבחומש גובר במוחלט על כל עיקרון וחוק ומוסר אחר. לכן מתחייבת זהירות גדולה מאד מאד כאשר אנחנו עוסקים בענינים מן הסוג הזה, ענינים העלולים להביא לנתעבים שבמעשים. האמירה כי 'הדברים נאמרים לעיון בלבד' אינה יכולה לשמש מגן מפני אחריות.
איננו חיים על פי החומש אלא על פי התורה. התורה הזו היא מכלול המחשבה כפי שהתפתחה והלכה מימי קדם ועד היום הזה. כאשר עניני התורה נוגעים למעשה מוסרי מעשי אז מוטלת עלי ההכרעה מה לקיים ומה לדחות, והאחריות המוסרית תמיד עלי, לעולם איני יכול להטיל אותה על אחר ולחמוק ממנה. ביתר דיוק, אינני יכול להצטדק בתרוץ כי פעלתי על פי הוראתו או נשמעתי לדעתו של גדול בתורה.
איננו חיים על פי מילות התורה אלא על פי מחשבת המילים, על פי הרעיונות המולבשים על אותן מילים. זה יוצר מגוון ומתח, אבל גם תורת חיים ולא תורת מאובנים.
ובאשר לענין שלפנינו, כל ציווי של הריגת אדם והשמדת אנשים ועמים, וכל ציווי של פגיעה גופנית ונפשית, כל אלו עברו ובטלו מן העולם, אין להם שום תוקף והם כולם תועבה אסורה בתכלית האיסור. חלה חובה למנוע כל מעשה מן המעשים האלו. חלה חובה קפדנית לחנך כל אדם לצאת כנגד מחשבות ומעשים שכאלו, ולגנות כל מחשבה בדבר נחיתות האחד ביחס לאחר, ולמנוע כל מעשה על פי הרעיון הזה. זו היא התורה.
עודד

עודד
מההודעה שלך אתה מצטייר כצבוע ביותר. מחד, אתה כותב כי אנו (בגוף ראשון) חיים על התורה, אך מאידך אתה מבהיר שאתה לא חי על פי התורה אלא על פי מצפונך. מדוע שלא תכתוב פשוט "איננו חיים על פי התורה", "התורה עברה ובטלה מן העולם ואין לה שום תוקף"? טענה כזו לא תמנע ממך ליטול לולב בסוכות או לצום ביום כיפור, אם זה מה שמרתיע אותך. זהו פשוט פולקלור.
ושמא טעיתי בהבנתך, וכשאתה אומר 'תורה' אינך מתכוון לתורה בה' הידיעה, התורה היהודית כפי שהיא במסורת, אלא לתורה במובנה הליטרלי, הוראה, כאשר ההוראה המדוברת היא ההוראה שלך, והוראה זו מחייבת את כל מה שכתבת?
נ.ב. - אף אחד לא הולך לבצע רצח בגלל כותרת האשכול. אתה יכול להזדעזע מכך שמישהו מרשה לעצמו לכתוב כך ואפילו באירוניה, אך אין תועלת בהצגת פני אוויל.

יש כבר אמרו חז"ל ובתורתו יהגה  - נעשית שלו, ותורה דיליה וכו' תמיד אנשים הכניסו את דעותיהם בתורה והאמינו בצדקת פרשנותם. דורנו זה עלה מדרגה שיש הרבה שמפרשים את דברי / מצוות /חוקי התורה גם בניגוד למה שכתוב בתורה ועדיין (חלקם) מאמינים שדבריהם עדיין היא פרשנות איך הפרדוקס עובד איני יודע אבל הוא קיים.  גם עודד כאחד מהם.

בער
גם חז"ל פירוש בניגוד למה שכתוב (עין תחת עין ממון למשל).
העניין הוא לא הפרשנות. אין לי בעיה שעודד יפרש את התורה כראות עיניו. השאלה היא המחויבות. יכול אדם לומר (א) איני מחויב לתורה ואני חושב שהיא אומרת X, ויכול אדם לומר (ב) שאינו מחויב לתורה כלל. עודד לא מציע כאן פרשנות לתורה, אלא אומר שלדבריה אין תוקף, כלומר הוא נוקט בסוג א', אך מאידך הוא נוקט ברטוריקה מסוג ב' של 'אנחנו מחויבים לתורה'. אם היה מדובר על העולם האמתי, הייתי יכול להבין מדוע להעמיד פני מחויב כי ייתכן שכפירה במחויבות יכולה להיות בעייתית (למשל לגרום לסנקציות חברתיות). בפורום זה מותר להביע כל דעה, כך שאפשר לומר 'לתורה אין תוקף אלא למוסר האישי שלי' ואין שום צורך בקישוטים רטוריים של מחויבות כלפי התורה. אינני בוחן כליות ולב, אך זה ממש נראה כאילו יש כאן איזו צביעות של אדם כלפי עצמו - האדם איננו מסוגל להכיר בכך שהוא כופר בדברים עליהם חונך, ולכן הוא מסתבך בסתירות פנימיות. דבר זה איננו נראה לי בריא - אני חושב שהאדם צריך להכיר בעמדותיו ובהשלכות שלהן ללא מורא.

יש 
אולי לא קראת את מה שכתבתי (אולי כן)

מילון: 1 "פרשנות" אמירת או כתיבת דבר באמונה של הכותב / האומר שזו הכוונה של הקדמון שאותו מפרשים.

2 כשהמפרש לא מאמין בכך ושומעיו מאמינים הרי הוא מתחזה לפרשן. 3 כשגם הם אינם מאמינים איננו פרשן.

 פרשנויות חז"ל לדעתם הם פרשנות אף אם לא כיוונו נכונה. (זו דעתי כמובן אמשלום טוענת לא כך ואברם העברי טוען בצורה שלישית וסודית, כל זה באשכול אחר)  
 
הקדמונים פירשו או באופן 1 או 2 כיום ישנה מגמה של פרשנות באופן 3 ולמרות שזו עומדת בסתירה עצמית (איך זה מתיישב אין לי תשובה אבל זה נתון קיים).

זו לא הנקודה.
מישהו יכול להציע פרשנות דקונסטרוקציוניסטית או כל דבר אחר, ולראות במקורות מה שהוא רוצה. זהו דיון נפרד אם זה הגיוני.
העניין כאן הוא המחויבות - אינך יכול לומר במפורש שלמשהו אין תוקף ובו זמנית שאתה מחויב אליו (עודד לא אמר כי פירושים של הדברים הוא אחר, אלא שאין להם תוקף).