מאמר ביבמה (התפתחות ההלכה)

מיימוני

1  אינני יודע מה יש לך נגד הקבלה היא לא נגד התורה גם בלי האבולוציה המחשבתית שתיארת, פשוט המקובלים והקבלה מאמינים באל אחד (מופשט, אחד האמת וכו')  שהוא שליט יחידי אלא שהוא עשה/יצר/ברא/ילד/האציל עוד אלים והם הלאה והם טובים ורעים ושונים ומתנגשים והם מושפעים ממעשי התחתונים ואין באמונה זו דופי (?) כמו שאמרו דקרו ליה אלהא דאלהיא ואין בין אמונה בתת אלים וכו' כנ"ל לבין אמונה במלאכים או בבני אדם בכחם הפיזי או אחר.

2  אתה הוא בעל האשכול.

3  לא הבנתי מה מטרת השכול אם לא זו (אני מניח שלא גדרי וטעמי מאמר וכו'), שאולי חז"ל סברו שהתורה ניתנה "על דעת חכמים" ובלא "אמת אבסולוטית" והיא כמעט מיותרת אלא שמשום מה מטעם הכמוס אינך מעוניין להרחיק יותר מדי 

4 תגובתי כאן היא גם בעבור האשכול הסמוך של מצוות הריגת שבעה עמים

תוקן על ידי בערולאאדע ב- 24/10/2014 16:45:08

1. הקבלה היא אוסף דמיונות שמביאים לידי מינות ועבודה זרה. לפחות בגרסאות של האר"י והזוהר. יש אשכולות שהיו אמורים לעסוק בזה. בבקשה לא באשכול זה. למי שאינו יכול לשאת את החוצפה והגסות באמירתי זו, נא לפנות לאשכולות ההם כדי למחות ולהסביר ולהוכיח. יש לזכור שאת האמת מדגימים ומוכיחים ולא כופים בגרזינים או באלימות מילולית. רק בנימוקים ובלשון רכה כדי שיהיה מי שיקשיב.

2. פעם היתה לנו חברה יקרה (ולא אורתודוכסית) שהביאה לכאן משפט יפה (של טגורי ההודי, אולי?): הגן שייך למי שעובד בו ולא לבעל הקרקע.

3. מבחינתי הצגתי באשכול מה שרציתי. את ההמחשה לכך שחז"ל

א. שינו הלכות על ידי תקנות

ב. השיקול שלהם היה ערכי עקב שינוי ושיפור תרבותי.

אפשר לדון בכל כיוון שממשיך את הנקודות האלו. אם הבנתי, אתה העלית טיעון שתוקף את הרעיון של שיפור תרבותי. מהזוית של - סליחה - סופיסט (=חכם לויכוח) שטוען שכנגד כל טיעון אפשר לבנות טיעון הפוך. זה נכון, אבל זה שימוש לרעה בכישורים הפילוסופיים שלנו. לדעתי כמובן.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מיימוני מצטער לא הבנתי אין כאן כפייה יש כאן הצעה לאמונה נחמדה בין שאר אמונות כל הדתות אלא שכפי שהסברתי לעיל אינה מתנגדת בהכרח לדת היהודית.

המשומד בויכוחו עם הרמב"ן ועוד רבים טענו שחז"ל האמינו באלהות ובמשיחות י(ה)שוע ואין כל חדש

בעב ומיינומי
המאירי אינו ספר כזה נדיר...
לא נשמע עקום להשאיר דין יבום בע"כ אבל לרצות שלא יבוצע ולכן לתקן מאמר שגורם לסיבוכי סיבוכים? יש סידורים הרבה יותר פשוטים

ת"ט

לשאלתך: מדוע להשאיר את הדין כפי שהוא ולהוסיף עליו  תקנה.

התשובה: זה בדיוק מה שבאתי להראות! ראה בהקדמות של הדיון. כאשר חכם רואה לפניו עקרון - הלכתי - שמעורר בעיה, למשל מפני שהוא משקף תרבות קדומה ופחות שויונית - הוא עשוי להחליט לנטרל את הדין על ידי עקירתו מכל וכל. אבל זה פתרון מרחיק לכת. זה פתרון שגם לא יתקבל אם הוא נראה לא נכון. אפשר היה לטעון שבן סורר לא היה ולא נברא מפני שהדעת לא תסבול אותו גם בימי התנאים. הכלל להרוג נער נראה מוגזם למי שאינו מכיר תרבויות עתיקות. לכן התנא יכול לומר שזה רק ל"דרוש וקבל שכר" (ואפשר להציג כמה מובנים בזה).

אבל כאשר יש דין ייבום שנוהג גם בימי התנאים, אי אפשר לעקרו למרות שהוא אולי איבד חלק ממשמעותו. נשים, בניגוד לימינו של משפחות תאיות וחיים עצמאיים, עדיין נזקקו לתמיכה משפחתית והייבום היה פתרון אפשרי ואולי טוב. מה שהיה בעייתי הוא הכפיה. וזה תוקן, בדור לפני בית שמאי - איני יודע אם ניתן לזהות אימתי - בדרך של עקיפה על ידי תקנה.

 האם זה ברור מה שכתבתי? כמובן ניתן לערער על הסברי. אבל האם הוא מובן?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

היתה להם מניעה לחלוק ולדרוש אחרת (כמו שהתירו ע"א בעגונה במקרים מסויימים)? 
היתה מניעה לתקן שהמאמר יהיה צמוד ליבום בכדי שלא תיווצרנה בעיות?  לא יותר פשוט להבין שהמאמר ניתקן מטעמי צינעה?

ת"ט

חוששני שאיני מבין.

אסביר מה הבנתי ומה לא.

השאלה הראשונה, אם יכלו "לחלוק ולדרוש אחרת" - על זה כתבתי שזה צעד נועז יותר ולכן קשה יותר להתקבל. ואם יש צעד זהיר יותר, האם הוא לא עדיף.

ועובדה שלא עשו כן.

לגבי עד אחד בעגונה, זה נושא בפני עצמו שאינו נהיר לי. אם תרצה לפרט בבקשה.

אחר כך שאלת אם היתה מניעה לתקן שהמאמר יהיה צמוד לייבום. מה פירוש צמוד? כמו בקידושין-אירוסין (של הגמרא) והנישואין של ימינו שהם כאחד, בזמן שבימי הגמרא היה ביניהם רווח של חודשים או יותר? איני יודע עד כה צמודים המאמר והייבום לאחר התקנה. וגם לא הבנתי מדוע הצמידות בזמן או הריחוק בזמן יפתרו את הבעיה של הכפיה שבייבום.

אני מסכים שבמאמר יש גם פתרון של בעית הצינעה והצניעות בטכס, כפי שנאסרו גם קידושי ביאה אם כי במועד מאוחר יותר לפי התיעוד. אבל זה מה שטענתי: שתקנת המאמר מרויחה את שני הענינים, וכן תראה למשל בלשון הרמב"ם לעיל.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מיימוני,

חלק ניכר מתקנות חז"ל נועדו לשמור על כבוד הנשים. לדוגמא, כתובה, לדעת הסוברים שאיננה מדאורייתא. 
אולם לענ"ד תקנת מאמר בעגונה נועדה בעיקרה לשמור על צניעות נשים וגברים כאחד, ומאותה סיבה אסרו קידושין בביאה. מכל מקום, האם זו התקדמות או לאו, זו שאלה עמוקה. האם הרגשות נהיו מעודנים יותר עד שחכמים הבינו את גסות הרוח ביבום ללא מאמר או שמא קודם לכן הבינו זאת מבלי צורך לתקן תקנה? האם המאמץ של חז"ל לשמור על כבוד הנשים נובע מעליית ערכן או שמא מכסה על הורדה במעמדן ביחס לזה שהיה בתקופת בית ראשון?

מימוני

ת"ט ומ'

לא זכיתי להבין.

ברור שבמאמר יש גם ענין של צינעה וצניעות.

אבל ראו נא את דברי הרמב"ם: האם אין שם גם את הענין של העדר כפיה, בניגוד לעיקר הדין מן התורה?

מש"ל (=מה שצריך להוכיח).


מ העלה שאלה גדולה. כאשר יש תקנה שמכוונת נגד תופעה, האם זה בגלל התעלות והתקדשות או בגלל ירידה.

למרות שהשאלה נראית שאלה, אני סבור שהתשובה מונחת בתופעות. העובדה היא שאשה לפי הדין המקורי היא כמו חפץ, אובייקט הנקנה שלא מדעתה. עובדה שלאחר התקנה יש לה זכות לסרב. אם באמת המצב בעם ישראל היה כה טוב עד ששום אשה לא נכפתה להתייבם ולעולם לא נישאה אשה נגד רצונה, אז מדוע הדין המקורי מהתורה נאמר בצורה כזו שכן אפשר לכפות עליה?

ייראה לי שקשה לנו לקבל זאת מפני שאנו רגילים לכלל שיש ירידת הדורות, ואיננו שמים לב שיש גם עלית הדורות.

***
ת"ט

שוב, זה שאפשר לחלוק זה לא אומר שזה נעשה בקלות.

צא וראה שנזכר בגמרא כלל שיש לבדקו: אין לשום בית דין חשוב להתיר יותר משני איסורים ידועים, שמא יצא לו שם של "בית דין מקל".

היתר איסורים צריך להעשות במשורה.

לגבי השיטות בעד אחד ושני עדים, איני מכיר את הסוגיות אלא מן הגמרא ותודה על המקור. כשאגיע לפרק זה אשנהו בל"נ.

זו סוגיה חשובה מאד: האם שני עדים הם הדרך היחידה לאמת טענה או ששני עדים הם רק דוגמא איך להשיג זאת.

מימוני
אתה מפספס את העיקר שהוא עד כמה ניתן תוך כדי היצמדות לטקסקט לעשות מהפכה הלכתית (והרבה). זהו תורף דברי המאירי והעולה מהחזו"א שם