מחשבים

טיפים על הדרך

מכבי

מאורסים

חוק וסדר

בית

פורומים

עצור כאן חושבים

על הכפילויות בסיפור המבול


שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד

1 2

סך הכל 2 דפים.

הצג תגובות לאשכול מהסוף להתחלה

נשלח ב-23/10/2014 21:48

על הכפילויות בסיפור המבול

על הכפילויות בפרשת נח:

1. פרק ו' פס' יז-כב: הכנה למבול1.

2. פרק ז' פס' א-ה: הכנה למבול2.

3. פרק ז' פס' ו-ט/י: הכנסות לתבה1.

4. פרק ז' פס' י/יא-יב: פתיחת סיפור המבול.

5. פרק ז' פס' יג-טז: הכנסות לתבה2.

6. פרק ז'' פס' יז-כ: המבול

7. פרק ז' פס' כא-כב: מחיית החיים1.

8. פרק ז' פס' כג: מחיית החיים2.

9. פרק ז' פס' כד: המבול - המשך.

ונבאר:

פיסקאות 1,2. פיסקה 1, מתארת ללא כפילויות את ההכנה למבול. פיסקה 2 מתייחדת מפיסקה 1 בכך שפיסקה 1 הינה "חילונית", ופיסקה 2 הינה דתית: רק בפיסקה 2 מופיע "כי אותך ראיתי צדיק לפני", ורק בפיסקה 2 מופיע לקחת שבעה שבעה מבעלי חיים טהורים. ולכן ניתן להבין שפיסקה 2 משלימה את החסרים הדתיים שבפיסקה 1. אם כי יש להבין מפני מה פיסקא 2 נאמרה דווקא שבעה ימים לפני המבול, ולא קודם לכן. וי"ל כדי שנח לא יתגאה בצדקתו (ובהעדפתו לבעלי חיים טהורים), לכן אמר לו דברים אלה רק סמוך לכניסתו לתיבה, שמצדקתו בחרו ה', ושעליו לקחת בעלי חיים טהורים לקרבן. יש לשים לב גם כן שבפיסקה 2 לא מופיע מי האנשים בתבה אלא רק "אתה וכל ביתך", מכיוון שמצד הצדקות רק נח ניצל, אבל "וכל ביתך" ניצלו רק בזכותו. ולכן מופיעים כבית נח ולא כאנשים לעצמם.

פיסקאות 3,4,5. פיסקה 3 מתארת את הכניסה לתבה כפי שהיא נראית מצידו של נח, ואילו פיסקה 5 יחד עם פיסקה 4 מתארות את ההיכנסות לתבה כפי שהיא באופן מדעי. ולכן: בפיסקה 3 מופיע "ונח בן שש מאות שנה", היינו מה גילו כשנכנס לתבה. ואילו בפיסקה 5 מופיע: בשנת וכו' בחודש וכו'. כלומר העיקר זה השנה ההיסטורית, ולא גילו של נח. וכמו כן בפיסקה 5 מופיע "בעצם היום הזה", שזה ודאי הצהרה מדעית. לכן גם מופיע בפיסקה 5 שמות בני נח, היינו כי חשיבותם מבחינה "מדעית" אינה בכך שהם בני נח(עיין לעיל מ"ש על "וכל ביתך"), אלא בכך שהם הם, כלומר שם חם ויפת, ובהתאם כתוב שנשותיהם באו "איתם" ולא "איתו" (או "אתך" או "וכל ביתך") ככתוב בפיסקאות האחרות. כמו כן, בפיסקה 5 מופיע קודם כל "וכל החיה" וכו' ולא "ומכל החי" וכדומה כמופיע בפיסקאות האחרות, כי מה שחושב כאן מבחינה מדעית הוא שלא נכחדו מיני החיות, וזה נחשב ש"כל החיות" נכנסו. אמנם אחרי כן כשאמר "שנים שנים" ודאי עליו לפרש שזה שנים מכל אשר בו רוח חיים. יש לציין, שלמרות שכבר נאמר בפיסקה 2 שנח עשה כאשר ציוה אותו ה', ושם הרי כבר נאמר לו שיכנס, מ"מ י"ל שהכוונה שעשה לאסוף בעלי חיים טהורים שבעה שבעה. אי נמי, שרצה לפרט את היכנסותו לתבה והרי הדברים סמוכים בכתובים (כלומר ההכנסות בתבה סמוכה ל"ויעש נח")

פיסקאות 4,6,9. פיסקה 4 - איננה צריכה הסבר. פיסקה 6 - פותחת ב"ויהי המבול ארבעים יום על הארץ" - כדי לחזור לעניין הראשון שנקטע, ואז "וירבו המים וישאו את התבה" ואח"כ: "ויגברו המים וירבו מאוד" זה התגברות נוספת עד כדי ש"ותלך התבה על פני המים". כי במים מועטים התבה איננה שטה. ואח"כ שלב שלישי "והמים גברו... ויכוסו כל ההרים". ופיסקה 9 - כפשוטה, שגם אחרי ה40 יום, עדיין גברו המים - לא שנוספו, אלא ש"הראו את גבורתם" דהיינו שלא נחסרו עד תום 150 יום.

פיסקאות 7,8. ב7 כתוב "ויגוע" היינו מצד החי שאינו בתבה, ופיסקה 8 - "וימח" היינו מצד מי שנשאר - "וישאר אך נח", ומצד הקב"ה, שכמובן נשאר - והוא עשה את פעולת ה"וימח", מה שאין כן בפיסקה 7 ש"ויגוע" היא "פעולה" של אלו שלא נשארו. ופשוט.

מה שנשאר הוא רק כפילויות כעין פרשת קרבן הנשיאים, וכמו ששם לא נתלה את הכפילות בעריכות של עורכים שונים וכדומה, הוא הדין לכאן.

נשלח ב-23/10/2014 23:13

פרשת המבול מתוקנת

מוקדש לאליקים

אין צורך לפצל את התורה לפיסקאות, ולכפילויות. ולהתפלמס על תירוץ הסתירות. להלן פרשת המבול עם כפילויות כפי סגנון התורה, אבל ללא סתירות. כל התיקונים מסומנים בירוק.

***

ה,לב וַיְהִי-נֹחַ, בֶּן-חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד נֹחַ, אֶת-שֵׁם אֶת-חָם וְאֶת-יָפֶת.

ו,א וַיְהִי כִּי-הֵחֵל הָאָדָם, לָרֹב עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה; וּבָנוֹת, יֻלְּדוּ לָהֶם. ו,ב וַיִּרְאוּ בְנֵי-הָאֱלֹהִים אֶת-בְּנוֹת הָאָדָם, כִּי טֹבֹת הֵנָּה; וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים, מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. ו,ג וַיֹּאמֶר הויה, לֹא-יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, בְּשַׁגַּם, הוּא בָשָׂר; וְהָיוּ יָמָיו, מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. ו,ד הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ, בַּיָּמִים הָהֵם, וְגַם אַחֲרֵי-כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל-בְּנוֹת הָאָדָם, וְיָלְדוּ לָהֶם: הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם, אַנְשֵׁי הַשֵּׁם. {פ}

ו,ה וַיַּרְא הויה, כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל-הַיּוֹם. ו,ו וַיִּנָּחֶם הויה, כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ; וַיִּתְעַצֵּב, אֶל-לִבּוֹ. ו,ז וַיֹּאמֶר הויה, אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה, עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמָיִם: כִּי נִחַמְתִּי, כִּי עֲשִׂיתִם. ו,ח וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי הויה. {פ}

ו,ט אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַנֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו: אֶת-הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ. ו,י וַיּוֹלֶד נֹחַ, שְׁלֹשָׁה בָנִיםאֶת-שֵׁם, אֶת-חָם וְאֶת-יָפֶת. ו,יא וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, חָמָס. ו,יב וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאָרֶץ, וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה: כִּי-הִשְׁחִית כָּל-בָּשָׂר אֶת-דַּרְכּוֹ, עַל-הָאָרֶץ. {ס}

ו,יג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ, קֵץ כָּל-בָּשָׂר בָּא לְפָנַיכִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס, מִפְּנֵיהֶם; וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם, אֶת-הָאָרֶץ. ו,יד עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי-גֹפֶר, קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת-הַתֵּבָה; וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ, בַּכֹּפֶר. ו,טו וְזֶה, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ: שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה, אֹרֶךְ הַתֵּבָה, חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ, וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ. ו,טז צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה, וְאֶל-אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה, וּפֶתַח הַתֵּבָה, בְּצִדָּהּ תָּשִׂים; תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים, תַּעֲשֶׂהָ. ו,יז וַאֲנִי, הִנְנִי מֵבִיא אֶת-הַמַּבּוּל מַיִם עַל-הָאָרֶץ, לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר אֲשֶׁר-בּוֹ רוּחַ חַיִּים, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם: כֹּל אֲשֶׁר-בָּאָרֶץ, יִגְוָע. ו,יח וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי, אִתָּךְ; וּבָאתָ, אֶל-הַתֵּבָהאַתָּה, וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי-בָנֶיךָ אִתָּךְ. ו,יט וּמִכָּל-הָחַי מִכָּל-בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל, תָּבִיא אֶל-הַתֵּבָהלְהַחֲיֹת אִתָּךְ: זָכָר וּנְקֵבָה, יִהְיוּ. ו,כ מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ, וּמִן-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, לְמִינֵהוּשְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ, לְהַחֲיוֹת. ו,כא וְאַתָּה קַח-לְךָ, מִכָּל-מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל, וְאָסַפְתָּ, אֵלֶיךָ; וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם, לְאָכְלָה. ו,כב וַיַּעַשׂ, נֹחַ: כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ, אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה.

ז,א וַיֹּאמֶר הויה לְנֹחַ, בֹּא-אַתָּה וְכָל-בֵּיתְךָ אֶל-הַתֵּבָה: כִּי-אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי, בַּדּוֹר הַזֶּה. ז,ב מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה, תִּקַּח-לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ; וּמִן-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא, שְׁנַיִםאִישׁ וְאִשְׁתּוֹ. ז,ג גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה, זָכָר וּנְקֵבָה, לְחַיּוֹת זֶרַע, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ. ז,ד כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה, אָנֹכִי מַמְטִיר עַל-הָאָרֶץ, וְיִבָּקְעוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם, וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם, חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם ~~אַרְבָּעִים יוֹם, וְאַרְבָּעִים לָיְלָה~~; וּמָחִיתִי, אֶת-כָּל-הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי, מֵעַל, פְּנֵי הָאֲדָמָה. ז,ה וַיַּעַשׂ, נֹחַ, כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוָּהוּ, הויה.

ז,ו וְנֹחַ, בֶּן-שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה; וְהַמַּבּוּל הָיָה, מַיִם עַל-הָאָרֶץ. ז,ז וַיָּבֹא נֹחַ, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי-בָנָיו אִתּוֹ אֶל-הַתֵּבָה: מִפְּנֵי, מֵי הַמַּבּוּל. ז,ח מִן-הַבְּהֵמָה, הַטְּהוֹרָה, וּמִן-הַבְּהֵמָה, אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה; וּמִן-הָעוֹף וְכֹל אֲשֶׁר-רֹמֵשׂ, עַל-הָאֲדָמָה. ז,ט שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל-נֹחַ, אֶל-הַתֵּבָה זָכָר וּנְקֵבָה: כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ. ז,יג בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ, וְשֵׁם-וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי-נֹחַ; וְאֵשֶׁת נֹחַ, וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי-בָנָיו אִתָּם אֶל-הַתֵּבָה. ז,יד הֵמָּה וְכָל-הַחַיָּה לְמִינָהּ, וְכָל-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְכָל-הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ, לְמִינֵהוּ; וְכָל-הָעוֹף לְמִינֵהוּ, כֹּל צִפּוֹר כָּל-כָּנָף. ז,טו וַיָּבֹאוּ אֶל-נֹחַ, אֶל-הַתֵּבָה, שְׁנַיִם שְׁנַיִם מִכָּל-הַבָּשָׂר, אֲשֶׁר-בּוֹ רוּחַ חַיִּים. ז,טז וְהַבָּאִים, זָכָר וּנְקֵבָה מִכָּל-בָּשָׂר בָּאוּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ, אֱלֹהִים;ז,י וַיְהִי, לְשִׁבְעַת הַיָּמִים; וּמֵי הַמַּבּוּל, הָיוּ עַל-הָאָרֶץ. ז,יא בִּשְׁנַת שֵׁשׁ-מֵאוֹת שָׁנָה, לְחַיֵּי-נֹחַ, בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה, נִבְקְעוּ כָּל-מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה, וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם, נִפְתָּחוּ. ז,יב ~~וַיְהִי~~ וַיִהְיוּ עִם הַגֶּשֶׁם, עַל-הָאָרֶץ, חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם ~~אַרְבָּעִים יוֹם, וְאַרְבָּעִים לָיְלָה~~. ז,טז וַיִּסְגֹּר הויה, בַּעֲדוֹ.

ז,יז וַיְהִי הַמַּבּוּל ~~אַרְבָּעִים יוֹם~~, חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם עַל-הָאָרֶץ; וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם, וַיִּשְׂאוּ אֶת-הַתֵּבָה, וַתָּרָם, מֵעַל הָאָרֶץ. ז,יח וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם וַיִּרְבּוּ מְאֹד, עַל-הָאָרֶץ; וַתֵּלֶךְ הַתֵּבָה, עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. ז,יט וְהַמַּיִם, גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל-הָאָרֶץ; וַיְכֻסּוּ, כָּל-הֶהָרִים הַגְּבֹהִים, אֲשֶׁר-תַּחַת, כָּל-הַשָּׁמָיִם. ז,כ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה, גָּבְרוּ הַמָּיִם; וַיְכֻסּוּ, הֶהָרִים. ז,כא וַיִּגְוַע כָּל-בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ, בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה, וּבְכָל-הַשֶּׁרֶץ, הַשֹּׁרֵץ עַל-הָאָרֶץ וְכֹל, הָאָדָם. ז,כב כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת-רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו, מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ. ז,כג וַיִּמַח אֶת-כָּל-הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיִּמָּחוּ, מִן-הָאָרֶץ; וַיִּשָּׁאֶר אַךְ-נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ, בַּתֵּבָה. ז,כד וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם, עַל-הָאָרֶץ, חֲמִשִּׁים וּמְאַת, יוֹם.

ח,א וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ, וְאֵת כָּל-הַחַיָּה וְאֶת-כָּל-הַבְּהֵמָה, אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה; וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל-הָאָרֶץ, וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם. ח,ב וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם, וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם; וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם, מִן-הַשָּׁמָיִם. ח,ג וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ, הָלוֹךְ וָשׁוֹב; וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִםמִקְצֵה, חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם. ח,ד וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, עַל, הָרֵי אֲרָרָט. ח,ה וְהַמַּיִם, הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר, עַד, הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי; בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים. ח,ו וַיְהִי, מִקֵּץ ~~אַרְבָּעִים~~ מֵאָה וַחֲמִשִּׁים יוֹם; וַיִּפְתַּח נֹחַ, אֶת-חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה. ח,ז וַיְשַׁלַּח, אֶת-הָעֹרֵב; וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב, עַד-יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ. ח,ח וַיְשַׁלַּח אֶת-הַיּוֹנָה, מֵאִתּוֹלִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. ח,ט וְלֹא-מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף-רַגְלָהּ, וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל-הַתֵּבָהכִּי-מַיִם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ, וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל-הַתֵּבָה. ח,י וַיָּחֶל עוֹד, שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים; וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת-הַיּוֹנָה, מִן-הַתֵּבָה. ח,יא וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב, וְהִנֵּה עֲלֵה-זַיִת טָרָף בְּפִיהָ; וַיֵּדַע נֹחַ, כִּי-קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ. ח,יב וַיִּיָּחֶל עוֹד, שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים; וַיְשַׁלַּח, אֶת-הַיּוֹנָה, וְלֹא-יָסְפָה שׁוּב-אֵלָיו, עוֹד. ח,יג וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ-מֵאוֹת שָׁנָה, בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, חָרְבוּ הַמַּיִם, מֵעַל הָאָרֶץ; וַיָּסַר נֹחַ, אֶת-מִכְסֵה הַתֵּבָה, וַיַּרְא, וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה. ח,יד וּבַחֹדֶשׁ, הַשֵּׁנִי, בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם, לַחֹדֶשׁיָבְשָׁה, הָאָרֶץ. {ס}

ח,טו וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-נֹחַ לֵאמֹר. ח,טז צֵא, מִן-הַתֵּבָהאַתָּה, וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי-בָנֶיךָ אִתָּךְ. ח,יז כָּל-הַחַיָּה אֲשֶׁר-אִתְּךָ מִכָּל-בָּשָׂר, בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץהַוְצֵא (הַיְצֵא) אִתָּךְ; וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ, וּפָרוּ וְרָבוּ עַל-הָאָרֶץ. ח,יח וַיֵּצֵא-נֹחַ; וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי-בָנָיו, אִתּוֹ. ח,יט כָּל-הַחַיָּה, כָּל-הָרֶמֶשׂ וְכָל-הָעוֹף, כֹּל, רוֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץלְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם, יָצְאוּ מִן-הַתֵּבָה. ח,כ וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ, לַהויה; וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה, וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר, וַיַּעַל עֹלֹת, בַּמִּזְבֵּחַ. ח,כא וַיָּרַח הויה, אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, וַיֹּאמֶר הויה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו; וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי. ח,כב עֹד, כָּל-יְמֵי הָאָרֶץ: זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף, וְיוֹם וָלַיְלָהלֹא יִשְׁבֹּתוּ.

ט,א וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ וְאֶת-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ.[4] ט,ב וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם, יִהְיֶה, עַל כָּל-חַיַּת הָאָרֶץ, וְעַל כָּל-עוֹף הַשָּׁמָיִם; בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל-דְּגֵי הַיָּם, בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ. ט,ג כָּל-רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא-חַי, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה: כְּיֶרֶק עֵשֶׂב, נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כֹּל. ט,ד אַךְ-בָּשָׂר, בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ. ט,ה וְאַךְ אֶת-דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ, מִיַּד כָּל-חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ; וּמִיַּד הָאָדָם, מִיַּד אִישׁ אָחִיואֶדְרֹשׁ, אֶת-נֶפֶשׁ הָאָדָם. ט,ו שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ: כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים, עָשָׂה אֶת-הָאָדָם. ט,ז וְאַתֶּם, פְּרוּ וּרְבוּ; שִׁרְצוּ בָאָרֶץ, וּרְבוּ-בָהּ. {ס}

ט,ח וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-נֹחַ, וְאֶל-בָּנָיו אִתּוֹ לֵאמֹר. ט,ט וַאֲנִי, הִנְנִי מֵקִים אֶת-בְּרִיתִי אִתְּכֶם, וְאֶת-זַרְעֲכֶם, אַחֲרֵיכֶם. ט,י וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם, בָּעוֹף בַּבְּהֵמָה וּבְכָל-חַיַּת הָאָרֶץ אִתְּכֶם; מִכֹּל יֹצְאֵי הַתֵּבָה, לְכֹל חַיַּת הָאָרֶץ. ט,יא וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתְּכֶם, וְלֹא-יִכָּרֵת כָּל-בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל; וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל, לְשַׁחֵת הָאָרֶץ. ט,יב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, זֹאת אוֹת-הַבְּרִית אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה, אֲשֶׁר אִתְּכֶםלְדֹרֹת, עוֹלָם. ט,יג אֶת-קַשְׁתִּי, נָתַתִּי בֶּעָנָן; וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. ט,יד וְהָיָה, בְּעַנְנִי עָנָן עַל-הָאָרֶץ, וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן. ט,טו וְזָכַרְתִּי אֶת-בְּרִיתִי, אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה, בְּכָל-בָּשָׂר; וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל, לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר. ט,טז וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן; וּרְאִיתִיהָ, לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם, בֵּין אֱלֹהִים, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ. ט,יז וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, אֶל-נֹחַ: זֹאת אוֹת-הַבְּרִית, אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי, בֵּינִי, וּבֵין כָּל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ. {פ}

***

אילו רצה כותב התורה להעלים את הסתירות כך היה כותב.

נשלח ב-23/10/2014 23:19

דרומי בלי לקרוא את כל דבריך, אין אפשרות לסרס ולכתוב "בעצם היום הזה" כשעוד לא נכתב איזה יום ורק אחר כך לציין תאריך

נשלח ב-23/10/2014 23:23

דרום

כל הזכוות שמורות, הן על פי דין תורה והן ע"פ הדין הבינלאומי, וכו' לחותמי התורה והתנ"ך. אתה מוחק כרצונך ומתקן כרצונך, בספר שאיננו שלך.

(מה שכתוב בח,ו - "ארבעים יום" - היינו מיום שנראו ראשי ההרים.)

נשלח ב-23/10/2014 23:25

ובכלל, אני יישבתי את הכפילווית והסתירות, ואתה מעלה אותם באוב אחרי שקברתים - כדי לכתוב מה שנראה לך באופן אישי. ואם היו עושים ככה למחקרים שלך, למחוק ולתקן כראות עיני הפרשן?

תוקן על ידי אליקים7241 ב- 23/10/2014 23:25:48

נשלח ב-23/10/2014 23:41

פסקה א. ו,יג-טז. בניין התיבה

פסקה ב. ו,יז-כב. הכנה לכניסה לתיבה לשם הצלת נח ומשפחתו ובעלי החיים, נאמרה בשעת הציווי על בניין התיבה.

פסקה ג. ז,א-ה. הכנה לכניסה לתיבה לשם הקרבת קרבן. נאמרה שבוע לפני המבול.

פסקה ד. ז,ו-טז. כניסת נח לתיבה, ותיאור מפורט של קיום ציווי ה', עם תאריכים.

פסקה ה. ז,יז-כד. תיאור המבול, מאה וחמישים יום.

פסקה ו. ח,א ואילך. תיאור סיום המבול ומה שהתרחש לאחר מכן.

סיפור המבול הוא סיפור פשוט, אין בו סודות או רמזים נשגבים, התאריכים שבו פשוטים מאוד, גם התיאור של מה שהתרחש קל להבנה. אולם מחמת עמימות שבסיפור המקור, האריכו פרשני התורה בביאורו, וחיברו ספרים עבותים, ללא צורך.

נשלח ב-23/10/2014 23:51

אליקים

יקראו חברי הפורום וישפטו, האם הם מעדיפים פיסקאות מדעיות ופשוטות, פיסקאות דתיות וחילוניות, או סיפור מבול פשוט.

אם אתה חושב שתירצת את הסתירות, יש שחושבים שלא תירצת, ומי שיעיין בתיקונים, יבין את מקום הסתירה בסיפור המקורי.

מה שכתבת שויהי מקץ ארבעים יום הוא לגילוי ראשי ההרים כך אתה סובר, ויש מפרשים שהוא לסיום הגשם, ואז יש סתירה, וצריך לתקן, וזה מה שעשינו.

***

בערולאאדע

אין כאן גניבת זכויות, יש כאן פרשנות פשוטה ואמיתית, תקרא רש"י ותראה שבכל מקום שתיקנו הוא כתב דרש עמום, ואם תקרא את מה שכתבנו תראה פשט פשוט.

מי שחפץ בדרש עמום יקרא את מפרשי התורה בפירושיהם הארוכים, ומי שחפץ להבין את הסיפור כפי שקרה, בלי התפלמסויות מיותרות, יקרא את התיקונים ויבין. וקל להבין.

בעצם היום הזה משמעו, באמצע היום לעין כל, כמו שנאמר ביציאת מצרים, שבני ישראל יצאו ממצרים בעצם היום הזה. יב,יז וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַמַּצּוֹת, כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, הוֹצֵאתִי אֶת-צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה, לְדֹרֹתֵיכֶםחֻקַּת עוֹלָם. ואין לערבב בינו לבין עד היום הזה כלל וכלל.

נשלח ב-24/10/2014 00:14

השאלות שיושבו בעזרת התיקונים

שאלה 1- ז,ד. בפסוק זה ה' אומר לנח שעוד שבעה ימים ירד גשם 40 יום, והשאלה הנשאלת, מדוע לא סיפר ה' לנח שעוד 40 יום יפתחו מענינות תהום וארובות השמים, כפי שקרה באמת?

וראה דרש רש"י. ואנו כתבנו פשט.

וראה שאלה 2, שפסוקים יב יז קשים, איך כתבו שירד גשם 40 יום, והיה מבול בסה"כ 40 יום, והרי היה מבול 150 יום? ומכאן שיש כאן תיאור שונה, הסובר שהיה מבול רק 40 יום מירידת הגשם, ואז יתורצו 3 השאלות, כי יש כאן תיאור שונה.

ומכאן שדרש רש"י אינו מתאים לפשט, אין כאן תיאור של רצה להוריד גשם שמא יחזרו ולבסוף הביא מבול, אלא לשיטת פסוקים ד יב יז, היה המבול רק 40 יום ולא יותר.

שאלה 2- ז,יב. בפסוק זה נאמר שהגשם ירד 40 יום, אולם בפסוק יא נאמר שנפתחו מעינות תהום וארובות השמים, ובפסוק כד נאמר שהם התגברו 150 יום ולא 40 יום.

שאלה 3- ז,יז. בפסוק זה נאמר שהמבול היה 40 יום, אולם בפסוק כד נאמר שהוא היה 150 יום, והמים גברו 150 יום. ואין לתרץ נראו בגבורתם, כי הוא שיבוש ולא תירוץ. אם כתוב שהמים גברו, אז המים גברו והתעצמו והתרבו, ולא בכאילו.

ויש עוד שאלות שיושבו בעזרת התיקונים, כגון תאריכי החודשים, וכגון שינוי שם ה' בכל הפרשה, וכבר הארכנו על כך באשכול "פיתרון חידת חיבור התורה", והמפרשים המסורתים מתעלמים מכך התעלמות מזהירה.

תוקן על ידי דרום_חוקר ב- 24/10/2014 00:15:46

נשלח ב-24/10/2014 00:55

בערולאאדע

קראתי שוב את דבריך, ונוכחתי שאתה צודק.

הסיבה שהקדמנו את פסוקים יג-טז, בכדי להקדים את תיאור כניסת נח עם בע"ח, ורק לאחר מכן לתאר את ירידת המבול, וכך היה סדר התרחשות המאורעות.

אתה צודק, לא מתאים לומר על כך, בעצם היום הזה, צריך לומר "בעצם היום".

וכפי שביארנו, הקדמנו את פסוקים יג-טז, לאחד את פסוקי תיאור כניסת נח, ורק לאחר מכן את תיאור ירידת המבול, ולא יהיו התיאורים מעורבבים זה בזה, ויגרום הדבר לחוסר הבנה.

נשלח ב-24/10/2014 09:23

דרום

הזלזול הפסול מבצבץ מתוך דבריך

אתה חושב שדבריך הם הטובים מדברי כל המחברים, וזה מותר, אבל בשם זה אתה פוסל את דברי כל האחרים כ"שיבושים" וטוען שלפי דבריך הסיפור יוצא מושלם, מה שכמובן לא נכון. (ואתה חוזר בך תוך כדי כתיבה, ויוצר לכאורה רושם של בדיקה מדעית, בעוד שאתה יודע יפה שאין כאן שום "מדעיות", וזה גם סותר לרושם היוצא מדבריך המפורשים שאתה מוחק כל מקום שכתוב "ארבעים יום", ללא כל בושה ונסיון להסביר. פשוט מוחק וזהו, ואז "מתגלה" הסיפור היפה והפשוט של נח, והוא חי באושר ובעושר עד היום הזה)

אתה מתרץ קושיות בעזרת מחיקת הכתוב והחדרת מילים חדשות שאינן כתובות, ואתה מעז לטעון שזו היתה כוונת הכותב

אתה גם בורח מקושיות שאני עניתי עליהן (למשל מה זה "הכנסה לתיבה לשם הקרבת קרבן"? ולמה היא נאמרת דווקא שבוע לפני המבול? ולמה צריך לכתוב שנח קיים את ציווי ה' אחרי שכבר נכתב זאת?)

נשלח ב-24/10/2014 10:01

אליקים

כבר כתבתי הרבה פעמים שאני בן אדם פשוט, אינני מתנשא, ולא כלום, ואני מחבב כתיבה החלטית ולא כתיבה רופסת, אולי כך ואולי כך. אני כותב מה שנראה, ואם צריך לתקן, ואם לא הבחנתי במשהו, אני מתקן. מכיון שחונכתי על הרמב"ם ושם אין יש אומרים, ספק, אולי, לכן אינני מורגל בספקנות, (י"א וי"א, הלכה כי"א, י"א ראשון, וי"א שני) מה שנראה אומרים, ואם צריך מבקשים סליחה ומתקנים. (עד כאן לפן האישי)

בודאי שאני מוחק את ארבעים יום, כי זה יוצר סתירה, וסיפור המבול כולל בתוכו 2 סיפורים סותרים, וכאן היא הסתירה, וכבר כתבתי 3 שאלות, אשמח אם תענה עליהם.

בודאי שאני מוסיף מילים, בציווי נח, כי שאלנו שאלה, למה ה' לא יידע את נח שירד גשם ויפתחו ארובות השמים ומעינות תהום???

מה שתירץ רש"י הוא דרש, מתחילה הביא גשם, אם יחזרו יהיה גשמי ברכה, ולבסוף הביא מבול של התגברות המים. והרי פסוק מפורש הוא: (יז) וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ: לשיטת פסוק זה, היה המבול רק 40 יום ולא יותר.

תירוצים תירוצים, אנחנו מחפשים מה שכתוב.

מי שמתאר מבול שהתרחש במשך 150 יום, לא יכול לכתוב, ויהי המבול 40 יום על הארץ!!!

ויהי המבול, כך היה, תם ונשלם. זה מה שכתוב. אין מקום לתירוצים, פשוט כתוב שהמבול נגמר אחרי 40 יום, והמבול היה מירידת גשם.

מגמה זו של מבול 40 יום נמשכת גם בפסוקים הבאים: (ד) כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וּמָחִיתִי אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:(יב) וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה:

ואז בא התיקון, והקורא יבין, שללא תיקון יש סתירה.

נשלח ב-24/10/2014 11:23

אני מניח שזה לא יהיה חידוש גדול לומר שאני חושב שדרום_חוקר צודק -
אבל פטור בלא כלום אי אפשר ולכן ארחיק עדותי אל מעבר לים, לאתר thetorah.com, שם ישנו מאמר ארוך (באנגלית לצערי) בנושא.
בין השאר הם מביאים בצורה יפה וברורה אפילו יותר מזו של ד"ח את הסיפור המורכב - ראו ותחי נפשכם!
http://thetorah.com/textual-study-of-noahs-flood/

[פרק ו] ^ה וַיַּרְא יְ-הוָה, כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל הַיּוֹם ^ו וַיִּנָּחֶם יְהוָה, כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל-לִבּוֹ. ^ז וַיֹּאמֶר יְ-הוָה אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה, עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם. ^ח וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְ-הוָה.

^ט אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ, נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱ-לֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ. ^י וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים, אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת. ^יא וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱ-לֹהִים, וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס. ^יב וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה, כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ. ^יג וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים לְנֹחַ, קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם, וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ. ^יד עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר, קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה, וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר. ^טו וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ: שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה, חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ, וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ. ^טז צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה, וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה, וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים, תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ. ^יז וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע. ^יח וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ, וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ. ^יט וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ, זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ. ^כ מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וּמִן הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ, שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת. ^כא וְאַתָּה קַח לְךָ מִכָּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ, וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאָכְלָה. ^כב וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱ-לֹהִים, כֵּן עָשָׂה.

[פרק ז] ^א וַיֹּאמֶר יְ-הוָה לְנֹחַ, בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה. ^ב מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ, וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ.^ג גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה זָכָר וּנְקֵבָה לְחַיּוֹת זֶרַע עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. ^ד כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה, וּמָחִיתִי אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. ^ה וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ יְ-הוָה.

^ו וְנֹחַ בֶּן שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וְהַמַּבּוּל הָיָה מַיִם עַל הָאָרֶץ.

^ז וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ, אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל.

^ח מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה וּמִן הָעוֹף וְכֹל אֲשֶׁר רֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה. ^ט שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה זָכָר וּנְקֵבָה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱ-לֹהִים אֶת נֹחַ.

^י וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים וּמֵי הַמַּבּוּל הָיוּ עַל הָאָרֶץ.

^יא בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ, בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ.

^יב וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה.

^יג בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ וְשֵׁם וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי נֹחַ וְאֵשֶׁת נֹחַ וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי בָנָיו אִתָּם אֶל הַתֵּבָה. ^יד הֵמָּה וְכָל הַחַיָּה לְמִינָהּ וְכָל הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִינֵהוּ וְכָל הָעוֹף לְמִינֵהוּ כֹּל צִפּוֹר כָּל כָּנָף. ^טו וַיָּבֹאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה, שְׁנַיִם שְׁנַיִם מִכָּל הַבָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים. ^טז וְהַבָּאִים זָכָר וּנְקֵבָה מִכָּל בָּשָׂר בָּאוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱ-לֹהִים,

וַיִּסְגֹּר יְהוָה בַּעֲדוֹ. יז וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ, וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה, וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ.

^יח וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם וַיִּרְבּוּ מְאֹד עַל הָאָרֶץ; וַתֵּלֶךְ הַתֵּבָה, עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. ^יט וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ, וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם. ^כ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם וַיְכֻסּוּ הֶהָרִים. ^כא וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ, בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ וְכֹל הָאָדָם. ^כב כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ.

^כג וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ; וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה.

^כד וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם. [פרק ח] ^א וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה; וַיַּעֲבֵר אֱ-לֹהִים רוּחַ עַל-הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם. ^ב וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם, וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם;

וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם.

^ג וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ הָלוֹךְ וָשׁוֹב וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם. ^ד וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, עַל הָרֵי אֲרָרָט. ^ה וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי, בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים.

^ו וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה.

^ז וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ.

^ח וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. ^ט וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ, וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה. ^י וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים, וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מִן הַתֵּבָה. ^יא וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ, וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ. ^יב וַיִּיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים, וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה, וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד.

^יג וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ;

וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה, וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה.

^יד וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לַחֹדֶשׁ, יָבְשָׁה הָאָרֶץ. ^טו וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֶל נֹחַ לֵאמֹר. ^טז צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ. ^יז כָּל הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּךָ מִכָּל בָּשָׂר בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ הוצא (הַיְצֵא) אִתָּךְ, וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ וּפָרוּ וְרָבוּ עַל הָאָרֶץ. ^יח וַיֵּצֵא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ. ^יט כָּל הַחַיָּה כָּל הָרֶמֶשׂ וְכָל הָעוֹף, כֹּל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם יָצְאוּ מִן הַתֵּבָה.

^כ וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַי-הוָה; וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה, וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר, וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ. ^כא וַיָּרַח יְ-הוָה אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, וַיֹּאמֶר יְ-הוָה אֶל לִבּוֹ: לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו, וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי. ^כב עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ, זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ.

[פרק ט]^א וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם: פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ. ^ב וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם, בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ. ^ג כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה, כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל. ^ד אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ. ^ה וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ, וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם. ^ו שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, כִּי בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם. ^ז וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ.
^ח וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל נֹחַ וְאֶל בָּנָיו אִתּוֹ לֵאמֹר: ^ט וַאֲנִי הִנְנִי מֵקִים אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְאֶת זַרְעֲכֶם אַחֲרֵיכֶם. ^י וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם בָּעוֹף בַּבְּהֵמָה וּבְכָל חַיַּת הָאָרֶץ אִתְּכֶם, מִכֹּל יֹצְאֵי הַתֵּבָה, לְכֹל חַיַּת הָאָרֶץ. ^יא וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם, וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל, וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ.
^יב וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים: זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה, אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם. ^יג אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. ^יד וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן. ^טו וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר, וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר. ^טז וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱ-לֹהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ.
^יז וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל נֹחַ: זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי בֵּינִי וּבֵין כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ.

^יח וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה שֵׁם וְחָם וָיָפֶת; וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן. ^יט שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה בְּנֵי נֹחַ, וּמֵאֵלֶּה נָפְצָה כָל הָאָרֶץ.
^כ וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם. ^כא וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר, וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה. ^כב וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ. ^כג וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה, וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית, וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ. ^כד וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן. ^כה וַיֹּאמֶר: אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו. ^כו וַיֹּאמֶר: בָּרוּךְ יְ-הוָה אֱ-לֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ.^כז יַפְתְּ אֱ-לֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם, וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ.

^כח וַיְחִי נֹחַ אַחַר הַמַּבּוּל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה. ^כט וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי נֹחַ תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וַיָּמֹת.

נשלח ב-24/10/2014 12:08

דרום

1. למה הקב"ה צריך לספר לנח כמה זמן יימשך הגשם? ומה אכפת לי שרש"י כתב דרש, וכי בשביל שרש"י כתב דרש, אז כל המאמינים בדרשות אינם ראויים יותר להבין את הפשט?
2. לא הבנתי מה הסתירה לדעתך מפסוק יב לפסוק יא. לגבי פסוק כד ראה תשובה 3.
3. אתה כותב על דברי שהם שיבוש ולא תירוץ - ואני חוזר ומזכיר לך, שאמירה כזאת היא זלזול ולא התייחסות ראויה. כשכתבתי שהכוונה שהמים נראו בגבורתם, לא היתה כוונתי לפרש את המילה "גברו" מבחינה דקדוקית, אלא מבחינת הכוונה שבהם. דהיינו: בלשון התנ"ך, ואפילו בלשון ימינו, יתכנו פעלים שנכתבו לא לתאר פעולה שנעשית, אלא לתאר מצב כמו "ותרב חכמת שלמה", אין הכוונה שלמד חכמה יותר מכל האדם, אלא שהיה בפועל איש חכם מכל האדם. ואף גברו מתאר מצב בו המים גוברים באופן פסיבי על הארץ.
זו טעות נפוצה בין הפשטנים להסביר כל פירוש כאילו הוא נסוב באופן פשטני ביותר על מושא הפירוש, בעוד כוונתו של המפרש היא ליישב את העניין ולא עוד. (וזה גם מה שקורה עם דרשות חז"ל.)

"מי שמתאר מבול שהתרחש במשך 150 יום, לא יכול לכתוב, ויהי המבול 40 יום על הארץ!!! "
אם נניח ישנה סופה שנמשכת שבוע - אך עם הפסקות, אזי אם אומר שהסופה נמשכה שבוע אני אומר דבר לא נכון? תלוי כמובן בגודל ההפסקות, אבל ודאי שייתכן לומר כך מבחינה עקרונית. גם אם נניח היתה סופה במשך שבוע, ובסוף השבוע היא "עברה" הלאה. האם אסור יותר להגיד שהסופה נמשכה רק שבוע?

נשלח ב-24/10/2014 13:21

אליקים

סוף דבריך מראים עד כמה הפירוש שאתה אוחז בו קשה.

מתוך דבריך משתמע, כאילו אחרי ארבעים יום של ירידת הגשם היתה הפסקה במבול, ועל כך נאמר, ויהי המבול ארבעים יום על הארץ.

ועוד כתבת, גם אם נמשך המבול יותר מארבעים יום, ובסוף הארבעים יום הוא "עבר" הלאה. האם אסור יותר להגיד שהמבול נמשך רק ארבעים יום?

מאוד הייתי שמח להודות לך על האמת, אולם דבריך קשים להולמם.

בתחילה כתבת ש- והמים גברו, הכוונה היו במצב של התגברות, ולא גברו ממש, וכעת אתה כותב שבסוף ארבעים יום אולי היתה הפסקה. ואולי יש כאן תיאור מסכם של המבול באמצע המבול.

אכן דברים רחוקים מפשט הכתוב.

והקורא יפשוט.

***

מקרא מלא דיבר הכתוב

בראשית פרק ח
(א) וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם:
(ב) וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם:

לאחר 150 יום המעינות והארובות נסכרו ונסגרו, והגשם כלא ונגמר מהשמים, ועד אז הם היו פתוחים ונובעים.

תוקן על ידי דרום_חוקר ב- 24/10/2014 13:36:25

נשלח ב-24/10/2014 14:19

דרום

שוב אתה טועה באותה טעות, (ולצערי כנראה לא רק בה)

אתה מפרש את דבריי השנים כאילו היו התייחסות ישירה למבול, ולא היא. אם תעיין במבנה דבריי, תראה שעניתי על שלושת השאלות שלך באופן שכל תשובה מתחילה במספר - בהתאם לשאלה. בשאלה 3 הוספתי פיסקה צמודה, ללא מרווח שורה בינה לבין הפיסקה הקודמת, ולאחר מכן הבאתי ציטוט מדבריך ועניתי לו, אך הציטוט והתשובה לו כבר אינם שייכים לנאמר לפני כן.

ואת דבריי בתשובה לציטוט, אולי לא הבנת. אני כתבתי, על סופה ש"עוברת" - עוברת במובן של הולכת הלאה על פני השטח, לאזור אחר בשטח העולם, ולא במובן של ממשיכה במקומה. בנוסף, לא התכוונתי לומר שזה מה שקרה במבול. התכוונתי רק שזה דוגמא כיצד מורכבותו של סיפור יכולה לגרום לשומעו לחשוב שהוא איננו הגיוני. כשם שסופה שהיתה בשויץ שבוע, ועברה לאוסטריה לשבוע נוסף - הרי שהשויצרים יגידו שהיא נמשכה רק שבוע, למרות שבעצם היא נמשכה שבועיים. וזה מראה לך, שהלשון משתמשת בתיאור המציאות בצורה שעלולה להטעות את השומע, כאילו יש כאן סתירה, בעוד שלא כן הדבר, אלא שימוש בלשון בהקשרים שונים ו/או למטרות שונות.

הוא הדין במה שכתבתי על סופה עם הפסקה. כוונתי היתה להפסקה בסופה ולא להפסקה במבול. וזה הכל כדי להראות את הטעת שעלולה להיגרם משימוש בלשון באופן מסויים כדי לתאר סיפור.

ואמנם אני חשבתי שפרק ח' הוא כבר מובן (אולי גם לא שמתי לב לנקודות מסויימות), וכנראה שעליי להסביר גם אותו:

בפרק ז' פס' כד מתואר עדיין המבול עצמו. לכן כתוב שהמים גברו 150 יום, גברו במובן נראתה גבורתם וכמו שביארתי למעלה. עד כאן אין שום אזכור על הפסקת המבול. אמנם מתחילת פרק ח', הכתוב מספר על הפסקת המבול. לכן תחילה הוא מציין "ויזכור אלוקים את נח", ומייד אחר כך "וישוכו המים". וישוכו - שככו, היינו שקטו. עד כאן אין לדעת על איזה שלב של שקיטה מדובר. אבל מייד אחר כך כתוב "ויסכרו... ויכלא..." - שזה היה בסוף ארבעים יום, שהרי כך כתוב "אנכי ממטיר על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה". עד כאן שלב ראשון. ומייד אחר כך, בפסוק ג': וישובו המים מעל הארץ הלוך ושוב - כלומר שבו מלכסות את הארץ* ו"ויחסרו המים מקצה חמישים ומאת יום"! הרי לך מפורש שמה שקרה אחרי מאה וחמישים יום, הוא רק החסרות המים, ולא הפסקת הגשם.

*אני מזהיר שוב שאין כוונתי לפרש מילולית אלא עניינית. וזאת כדי להימנע מלומר שהמים שבו למקורם, באשר המים שירדו מהשמים לא שבו למקורם, לפחות לא מייד. לכן אני מפרש ששבו מלכסות את הארץ, ועדיין צריך להבין למה זה נתפס בלשון "שיבה". אבל לזה אינני רוצה להיכנס כרגע, וזה גם לא חשוב לנושא.

נשלח ב-26/10/2014 00:43

אליקים

לשיטתו של כותב התורה, טבעם של המים שאם הם אינם גוברים, הם מתחילים להבלע באדמה.

פרק ח הוא המשך פרק ז.

בסוף פרק ז נאמר, (כד) וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם: בא פרק ח ומספר: (א) וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ ... וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם: (ב) וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם: (ג) וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ הָלוֹךְ וָשׁוֹב וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם:

בסגנון התורה, אם באים לתאר את הפסקת התגברות המים, כותבים, שהמים שקטו [מהתגברותם] (פסוק א), ונסגרו המעינות והארובות (פסוק ב), ואז אוטומטית המים מתחילים לחסור, כי אם אינם מתגברים הם מתחילים לחסור, וחיסרון זה התחיל אחר 150 יום, כי כאמור אז הפסיקו המים להתגבר, ואז מיד התחיל חסרון המים (פסוק ג).

זה מה שכתוב בפסוק ג.וזה ביאורו.

וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ הָלוֹךְ וָשׁוֹב [מפני שכאשר מפסיקים המים להתגבר הם מתחילים לחסור]
וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם: [מפני שהתגברות המים הפסיקה אחר 150 יום, ממילא יצא, שהתחילו המים לחסור אחר 150 יום]

לבוא ולערבב את ויכלא הגשם מן השמים שבפרק ח, עם ויהי הגשם ארבעים יום שבפרק ז, ולמחוק מחמת כך את מעשה התגברות המים במבול, זה למחוק את רוב פסוקי המבול, ולאחוז בשיטת מבול של גשם, ארבעים יום ולא לסבור מבול של פתיחת מעינות וארובות.

והרי אף רש"י מפרש, רש"י בראשית פרק ז (יא) נבקעו - להוציא מימיהן: תהום רבה - מדה כנגד מדה, הם חטאו ברבה רעת האדם (בראשית ו ה) ולקו בתהום רבה: רש"י בראשית פרק ח (ב) ויסכרו מעינות - כשנפתחו כתיב (ז יא) כל מעינות, וכאן אין כתיב כל, לפי שנשתיירו מהם אותן שיש בהם צורך לעולם, כגון חמי טבריא וכיוצא בהם:

בפרק ז כתוב שהמעינות והארובות נפתחו, בסוף פרק ז כתוב שהמים גברו 150 יום, בפרק ח כתוב שהם נסגרו אחר 150 יום, פרק ח מופיע אחרי פרק ז, אחרי הפסוק החותם, ואז מתאר פרק ח שהמים התחילו לחסור אחר 150 יום, וכפי שביארנו, כותב התורה סבר, שמיד בהפסקת ההתגברות, מתחילה האדמה לבלוע את המים, והם מתחילים לחסור, וחיסרון מועט זה גרם לתיבה לנוח על הרי אררט (פסוק ד). מכאן שהיה מבול של פתיחת מעינות וארובות 150 יום.

וכיצד ניתן למחוק את כל תיאור מבול התגברות המים, ולסבור שהיה רק מבול של ירידת גשם 40 יום, ואחר 40 יום הפסיק הגשם. וממילא אם הפסיק הגשם הפסיקה ההתגברות.

לשיטתך, מעינות תהום וארובות השמים נסכרו אחר 40 יום, וכותב התורה היה צריך לכתוב שהם נסגרו אחר 40 יום.

מדוע הוא חוזר שוב ושוב שרק הגשם פסק אחר 40 יום!!!

מדוע לא כתב בפירוש שאף המעינות והארובות נסגרו אחר 40 יום!!!

מדוע כתוב בתורה בפירוש, שהמעינות והארובות נסגרו אחר 150 יום!!! והרי זה נגד כל שיטתך.

בית >

פורומים >

דת ואמונה >

עצור כאן חושבים >

על הכפילויות בסיפור המבול

מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול

1 2

סך הכל 2 דפים.

שאלות ותשובות ·תנאי שימוש והצהרת פרטיות ·נגישות ·פרסמו אצלנו

2009 © כל הזכויות שמורות לבחדרי חרדים. קטגוריית אקטואליה וחדשות: עשרות פורומים הכוללים חדשות נעייס, מה קורה בחצרות חסידים, חדשות מחסידויות שונות בארץ ובעולם, דיונים בנושאי אקטואליה, פוליטיקה, בטחון ועוד.