האם היו 60 ריבוא מוסרים של מעמד הר סיני בכל דור ודור: שיטת הרבי מליובאוויץ'

מקסמן

סליחה שלא קראתי את כל דבריך. פתחת לעיל בהסבר שה' לא התגלה למשה אלא היה זה יתרו שעמד שם וצעק.

האם כוונתך לחשוף את הסיפור האמיתי שמסתתר מאחורי אגדה שעלתה בכתובים? אם כן, זו אפשרות פרשנית, בדיוק כמו כל התיאוריות לגבי שיבוצן של אגדות במקרא, המצאת סיפורים כדי להסביר שמות של מקומות, ועוד ועוד.

החסרון המהותי בגישה כזו הוא שהיא מזלזלת בטקסט. לכן, במחילה מכבודך, איני מתכוון להתעמת עם עצם הגישה. אני סבור שצריך להאמין לטקסט לפני כל דבר אחר. מדוע שנניח שטקסט יהיה לא אמיתי? אם כבר, זו שאלה שראוי לשאול, אבל שוב אין זה האשכול שביקש מוציא לאור חברנו השב לפתוח.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מוציא לאור שאל:

לא ידוע לי על מסורת של 'מוסרים', אנשים אשר ביום ההוא לקחו על עצמם לשמש עדים, ולהעביר את עדותם מאב לבנו.
כולנו קוראים את הכתוב בתורה על מתן התורה, או שומעים אחר הקורא את הסיפור באזנינו. כך עובר הסיפור הזה מדור לדור כפי שעוברים יתר הסיפורים. אין בדבר הזה שום חריג מין המצוי בכל אומות העולם, שסיפורים עוברים מדור לדור. הסיפורים אפשר שהם אמתיים, או מומצאים, וההמצאה אפשר שיש לה יסוד עובדתי כזה או אחר. סיפור מומצא אפשר שהוא תמים ואפשר שהוא מכוון מראשיתו למטרה מסוימת. כל הסיפורים עוברים שינויים בתהליך המסירה.
מסורות כאלו, כשלעצמם, אינם יכולים לשמש עדות מהימנה לעובדה אוביקטיבית.

לעניין הדרשה.
א.
'ענין מתן תורה על הר סיני נתאמת דור אחר דור בתור עובדה' – הביטוי 'נתאמת' שגוי. אימות של דבר דורש חזרה על המעשה כדי לאמתו. עדות שמיעה אינה אימות, וככול שעברה יותר ידים, כך יורד ערכה אשר מלכתחילה ספק בקבילתה.
ב.
'והכל מודים שלא היה הפסק במסורה זו מאז' – הודאה זו אינה קבילה כעובדה אלא כאמונה. יתכן שהיתה שכחה ונמצא איזה טקסט, וחידשו מסורת על סמך טקסט שנמצא. הטקסט שנמצא אפשר שהיה הקורי ואפשר שהיה מומצא.
ג.
'ומעולם לא נגרע מספר העדים משישים ריבוא' – אין על כך ראיה. אפשר שפחת בזמן מסוים ונוספו מאמינים מאוחר יותר.
ד.
'כל הנוסחאות שהגיעו אלינו מעובדה ומאורע היסטורי הנ"ל מתאימות בכל הפרטים' – טענה הצריכה אישוש על ידי בדיקת כ'י קדומים, אם אילו בכלל נותרו בידינו, כי זמן הסיפור הוא עתיק מאד, והטקסטים שבידינו הם מאוחרים מאד מאד ביחס למאורע עצמו, כלומר, קימת תקופה קדומה וארוכה מאד, אשר את הטקסטים שלה אי אפשר לבדוק כיוון שאבדו. לו היו בידינו אפשר שהיינו מוצאים סיפורים שונים זה מזה.
מה שאנחנו יכולים לומר הוא כי כבר בזמנים רחוקים התיצב הטקסט וביקורת ההעתקות נשמרה בקפדנות רבה. אבל איננו יכולים לקבוע קביעה אוביקטיבית מתי חלה התיצבות זו מחוסר כתבי יד.
טעות היא להניח על פי הנתון בידינו היום כי כך היו פני הדברים בעבר הרחוק, במיוחד משום שאנו יודעים כי קיימת דינמיקה רבה בהעברת מסורות. נותרת בידינו האמונה בלא אפשרות להניח אותה.

תוספות.
הזוהר הוא חיבור מאוחר ואינו תעודה עובדתית, לכן אינו יכול לשמש ראיה לזמנים עובדות ותהליכים רחוקים מזמנו.

'הרבי מליובאוויץ' היה אדם חכם, כידוע' – על העובדה אין ויכוח, אבל הטיעון הזה מקלקל את ערך עדותו. במקום לבחון את הטיעון לגופו זורקים פיתיון לפנינו כדי לשחד את מחשבתנו לאמור אם הוא אומר סימן שזה נכון כיוון שהוא חכם. טענה כזו היא הבלות.

צריך להיזהר מאד ולמנוע מהרצון שלנו להאמין באמתות דבר מסויים, שישחד את המחשבה והביקורת להתאים עצמן אל הרצון ההוא.
מסקנתי היא כי סיפור מתן תורה הוא עניין לאמונה, לפרושי אמונה ודרשות עליה, אבל אין הסיפור ניתן לאימות אוביקטיבי.
עודד

הנסיון מוכיח כי אנשים מוכנים לקבל כאמת דברים שקריים ולדחוק מן התודעה עובדות גלויות שקרו להם או לקרוביהם. אנשים שחיו בברית המועצות, ידעו היטב כי סטלין היא השליט העליון והבלתי מעורער, והיו עדים לחיסולים, העלמותם של אנשים ומשפטי ראווה, עדיין האמינו בו וסרבו לתלות בו את האשם.
אנשים האזינו למשפטי הראווה הרבים והאמינו כי הנאשמים אכן אשמים, למרות שאדם בר דעת יכול היה להבחין בקלות כי המשפט כושל ומפוברק.
אנשים נדרשו להחליף דפים באנציקלופדיה הרוסית והאמינו כי מה שנכתב בה אתמול נעשה שגוי היום.
ועוד, אנשי הנהגה, אשר השתתפו במשחק הפוליטי והיו שותפים ערים להאשמות השוא והחיסולים של אחרים, בשעה שהגיע תורם שלהם להיות מחוסלים, האמינו בתמימות כי לא החבר סטלין הוא שהחליט לחסלם, גם כתבו לו מכתבים להודיע לו על מצבם מתוך אמונה תמימה כי מיד כשידע יציל אותם.

מן הנסיון לומדים כי אמונה היא עדה גרועה ביותר להוכחה אוביקטיבית ואין להיסתמך עליה.
עודד

עודד וולאנד

יפה כתבת בכל דבריך. איקון ירוק.

אך שים לב למשהו אחד שהחמצת. כתבת שלך לא ידוע. האם זה אפשרי שיש מי שיש לו, או להם, מסורת כזו?

כך טוען ריה"ל. לו יש מסורת. חלק ממנה כתובה. חלק ממנה בעל פה.

אפשר באמת להקשות על נקודות במהלך הטיעון. וכפי שהצבעת. אולם דומה שלמרות הקשיים השונים, יש כאן מסורת שקשה יהיה להניח שהיא התפתחה לאט לאט, שינוי שינוי. יש כאן את הטענה הכוללנית שהיה אירוע, זה שאנו מכנים מעמד הר סיני, שהיו בו רבים מאד, והוא תואר בידי רבים מאד, דור אחר דור. וכולם הסכימו שהיה בו משהו שאנו מכנים "התגלות", עם כל הקשיים הפילוסופיים שבזה. (וזו התשובה למקסמן בהשגתו שיש קושי פילוסופי בטקסט של תיאור מאמר הר סיני).

ולכן צדק מקסמן בתשובתו לוולאנד. יתכן שוולאנד לא שמע את המסורת הזו. אבל מקסמן כן. יש הרבה מאד יהודים היום שלא שמעו את המסורת הזו. אבל אם בודקים אחורה, עד ימי ריה"ל למשל, ובוודאי לכל אותם ימים שבהם נאמרה הגדה של פסח עם עיקר הדברים שמצויים בה, אזי המסורת עברה לפחות פעם בשנה.

נכון שההגדה עצמה נוסחה בתאריך כלשהו. ולכן יש כאן חור לוגי. כנגד החור הזה יטען ריה"ל שלא היה אפשר לנסח טענה על מסורת רבת עדים דור לדור ולשכנע להעביר אותה הלאה. למעשה, צריך גם להתמודד עם השאלה: אם זו לא היתה מסורת, גם על המעמד, גם על העדים, אז מדוע כן להמציא מסורת כזו?

יש שתי תיאוריות חליפיות שבאות בחשבון. האחת, המרקסיסטית, טוענת שהסיפור הזה נועד להעניק עוצמה לנציגי הדת. השניה, האפלטונית, תטען שזה סיפור יפה שסיפרו כדי להיטיב עם העם ולשכנע אותו לציית לטובתו שלו (כך גם טען מקסמן לעיל). אולם דומה שהטענה המרקסיסטית אינה מוצדקת דווקא לאור ההיסטוריה היהודית. האם היה אי פעם זמן שבו נציגי דת תפסו את השלטון ושמרו עליו בכוח הדת? (אם אני טועה, תקנו אותי). ואילו הטענה האפלטונית אכן מצויה אצל הרמב"ם (השקרים הקדושים כפי שנהגו לכנותם בפורום בראשיתו) אבל, שוב, אם יש גישה כזו, היא מוסתרת מאד עמוק ואי אפשר לגלות לה שום סימן מעבר לטענה הפילוסופית שהיות שהסיפורים המקוריים לא ייתכנו, אז כבר עדיף להניח שאלו שקרים קדושים.

כמובן, גם בדברי שלי יש חור לוגי. הצעתי שלוש אפשרויות. או שהסיפור על מעמד הר סיני הוא בא במסורת. או שהוא זוייף ואם זה זיוף יש רק שתי אפשרויות ואת שתיהן דחיתי (מכוח שיקולים לא הכרחיים אבל סבירים מבחינת החומר ההיסטורי שיש לפנינו). אבל אולי יש עוד אפשרויות? למשל, שהיה סיפור על אירוע לפני עם פרימיטיבי מאד ואחר כך הוא עבר עיבוד אחר עיבוד?

אמנם אני סבור שעיון במקרא יראה שהמוסרים שלו לא היו פרימיטיבים. אז האפשרות הזו לדעתי נופלת.

יש לשים לב שבשום פנים ואופן איני טוען שיש כאן ראיות עצומות שאין לערער עליהן. אני טוען שבין כל האפשרויות שסביר לצפות להן בהקשר היסטורי, זו שנותנת אמון בטקסט ובתוכנו ובהעברתו היא הסבירה ביותר, גם במובן זה שהיא אינה מחייבת להניח הנחות חיצוניות (כגון שיש קבוצה קטנה של פילוסופים המשקרים למען אידיאלים) וגם במובן זה שהיא משתלבת בצורה מיטבית עם הנתונים. וכמובן, התיאוריה הזו משתלבת עם הפילוסופיה שלי ועם האמונה והחויה שלי. נראה לי שזה אמור להספיק ואדם חכם לא יכול לצפות ליותר (אלא אם כן הוא מצפה להתגלות...).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");