האם היו 60 ריבוא מוסרים של מעמד הר סיני בכל דור ודור: שיטת הרבי מליובאוויץ'

מוציא_לאור, אכן הזהר אינו נושא הדיון שלנו ולא אחזור לדון בו, אבל הטעון שלך הוא לב העניין כאן. 'מאמינים גם מאמינים' אינה ראיה לנכונות אותה אמונה. היותם של מאמינים אלו 'הגחלת המרכזית' היא שיקול זר לבדיקת נכונות של טענה. הם מעידים על מקומה ועוצמתה של אמונה מסוימת אצל האוחזים בה, אבל לא על אמיתותה. הלא אנחנו יודעים על אנשים רבים מאד בעלי אמונה חזקה מאד מאד, מהם שהקריבו חייהם ביסורים מרובים למען אותה אמונה, מהם, בעלי מחשבה גדולה אשר ידעו לתת באור מעמיק מאד לאמונתם. בכל זאת, כשאתה עומד מן הצד, הנה אמונתם וההתנסויות שעמדו בהן אינן משכנעות אותך ואותי באמונת הנוצרי, יליד האלהים והבתולה, שהקריב עצמו למען האנושות וקם לתחיה.

ענווה נדרשת גם כלפי האמת והיושר, ושני אלה קודמים בערכם ואינם נדחקים מפני גחלת של אמונה.

עמדתי היא כי אמונה מסוימת עשויה להיוולד על סמך עובדה אמתית, או סברות מקובלות, או עובדה מומצאת לאיזה צורך, ויש שהיא אמונה תפלה לגמרי שנתקבלה על ידי נבערים ונשתרשה אצלם. יש אמונות בעלות סבירות והסבר של טעם, ואחרות שאינן ניתנות להסבר והן תקפות במישור האמוני בלבד. מן הצד האחר אנחנו יודעים כי ציבור מסוים, המצוי בתנאים מסוימים, נכון לקבל על עצמו אמונה מסוימת ללא ביקורת, ולהוסיף ענפים לאותו שורש של אמונה. ועוד, ששיקול דעת וביקורת היא תכונתם של יחידים, את ההמון קל לסחוף אותו ולהלהיט את יצריו.
עודד

עודד וולאנד

כתבת

לכל חכמי וחברי האשכול הזה.
אם לא תפנימו שמסורת הוא רק כלי לעברת תובנות, אז באמת תתעסקו בשטויות האם המסורת כן אמין או לא אמין.

אני אתן דוגמא פשוטה.
לו יצוייר שהיה לאיוב למשל תרופה לסרטן. אז כל המסורת ממנו כמו ספרים ועדות מדור לדור, ממש לא רלוונטיים אם אין לנו את התרופה עצמה.
אותו דבר לגבי היהדות:
מה רלוונטיות יש במסורת ? מה אנו רוצים להעביר לדורות ? איזה תובנות ? 
היהדות טוענת שיש לה את האמת האבסולוטית אייך בני אדם יחיו בשלום ויצליחו להתפתח תבונית עד אין סוף ולהיות מאושרים.
ולכן אנו לא שואלים האם המסורת באמת עובר לידינו או שזה זייוף. אנחנו פשוט מחפשים בו את התרופה לסרטן, ואם יש שם התרופה אז אתה יכול לומר אלף פעם שזה מזוייף כי מה זה משנה ? התרופה נמצא שם.
ואם אין שם התרופה, אז מה זה משנה אם יש לנו מסורת של מיליוני שנה ?

רק כלפי ילד שמתחיל ללמוד והוא צריך אימון במישהו שהוא ילמד אותו את הנכון יותר. אצלו רלוונטי השאלה למי לתת אימון.
כאן אפשר לשכנע אותו שיש לנו מסורת טובה מול כל המסורות הנמצאים במציאות.
אבל כל זה עד שהילד ילמד בעצמו. שהוא ילמד ויראה שהוא לא מוצאה במסורת כלום ? אז מה יעזור לו שזה מסורת ? ואם ימצא שם את האושר ?! אז מה זה משנה אם המסורת מזוייפת ? הוא מחפש את התוכן המעוברת על ידי המסורת ולא את הכלי המסורת עצמו.

מקסמן

יפה מאד כתבת: העיקר הוא לא רק אם המסורת אמינה אלא אם יש בה תועלת.

ובכל זאת, גם אחרי דבריך, ניתן להוסיף שתי הערות שמשנות לדעתי את התמונה:

א. כאשר יש מסורת שנפגמה - כמו זו שלנו, שספגה לתוכה - לדעתי כמובן - מנהגים וסגולות, מאגיה ומינות - עדיין לתקן מסורת קיימת זה אולי קשה אבל נהנה מהילת העבר המיוחד.

ב. לא כולם מתחילים בגיל מבוגר עם בינה של מקסמן או של רבי עקיבא. רובנו ככולנו מתחילים בתור ילדים וזה אומר שאנו צריכים ללמוד את המסורת כמסורת. האם זה לא חשוב לדעת שהמסורת אמיתית?

אולי עוד נקודה:

היסוד שעליו בנויה אמינותה של המסורת לדברי ריה"ל והמסורת הרחבה כשלעצמה - האם אלו לא שני ענינים? תרופה לסרטן היא דבר יקר מאד והלוואי והיה בידנו. אבל תרופה לסרטן היא ענין נקודתי ובר בחינה לפי המתודולוגיה (=שיטת המחקר והבדיקה) האמפירית (=המבוססת על הנסיון וניסויים) שלנו.

המסורת שלנו מציעה פחות ויותר. פחות, כי אין לה תרופה לסרטן. יותר, כי היא נועדה לחינוך ואירגון של כל החיים. לפיכך, אין היא נבחנת רק בעצה מסויימת, למרות שאפשר בהחלט לראותה כאוסף של עצות מגדול העצה והעליליה, נותן התורה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מיימוני
מי שדוגל במסורת, מקבל אותה כי היא מסורת, ללא תלות האם השמים בתורה.