שעון יד - מלבוש אשה ?

אני לגמרי איתך.
ההדגשה שלי היא שבמשהו שנשים לובשות והוא מיוחד לנשים לא יכול להיות 'לא יהיה' (וכן להיפך 'לא ילבש'). אם גברים 'עושים גבות' אולי אפשר לטעון שזה 'לא ילבש' אפילו אם זה רבים; לעומת זאת כשגברים משתמשים עונדים שעון יד או נשים לובשות מכנסיים, אני לא רואה איך הטענה לאיסור יכולה להתחיל כי מדובר בשעון שמיוחד לגברים ומכנסיים שמיוחדות לנשים.

אם המוני גברים יסתכלו במראה לצורך נוי ויופי

לא יהיה יותר איסור להסתכל במראה מצד לא ילבש ?

אז בעצם קבוצת גברים יכולה להחליט לבטל את כל האיסור הזה

לפני שאתה מחפש מה שורשי ההלכה, עליך להגדיר מה זה שעון יד. אם סוברים ששעון יד הינו תכשיט אשה, אז שורשי ההלכה בספרי פרשת כי תצא סימן רכו: והאיש לא יתקשט בתכשיטי נשים. אם סוברים ששעון יד הינו כלי זיין, אז שורשי ההלכה: שלא תלבש אשה כלי זיין. אם סוברים ששעון יד נועד להורות את השעה ואיננו תכשיט, ואמנם בדורות קודמים נקרא מורה שעות, או שעיקר שימושו להורות את השעה ושימושו כתכשיט משני, אזי גדרי ההלכה האלה ממילא לא רלוונטים. ואפשר גם לעשות חילוקים בין סוגי שעונים שונים, אם רוצים.
 

האם יש קדמונים שדנו לגבי שעון יד ?

לכאורה הפוסקים בני זמננו הם אלו שאמורים להתייחס לזה

מוציא לאור

בירור הלכתי צריך לכלול:

א. הכרת המציאות. היכי דמי? מה העובדות?

בדוגמא דנן: מהו שעון יד? אילו סוגים יש? מי משתמש בהם? האם יש הבדל בין תרבות לתרבות, בין מקום למקום ובין זמן לזמן?

ב. מהו איסור "לא ילבש"?

וזה מתחיל מן המקורות. הפסוקים. מדרשי הלכה. משנה וגמרא אם יש.

ג. מה כתבו הפוסקים.

בנקודה אחרונה זו יש לי מחלוקת מתודולוגית עם המקובל. בעיני, דעה של אחרון (או פרשן כלשהו) אינה אלא אפשרות. ומי שמכריע בשאלה בסופו של דבר הוא אינו הפוסק המקובל אלא זה שלומד את הסוגיה כעת. ואם זה אני, אז עלי הדבר מוטל.

זאת כמובן בהנחה הטעונה הצדקה שאני או כל מי שאני מזמין לעיין באמת מסוגל לעשות זאת. אבל, מנסיוני, לימוד הלכה אינו כה קשה ומסובך, ובוודאי לא כפי שהוא נראה בשעה שמצטטים מהרבה מדי ספרים.

אייזין

עכשו ראיתי את שאלתך לעיל אודות מראה ולהסתכל בה.

עובדה שהיום גברים כן מסתכלים במראה.

אמנם מעבר להכרות לא גדולה זו עם "מנהג העולם" צריך לעיין במקורות. ואולי אם יספיק לי הזמן אעשה זאת.

אני חוזר על התיחום העקרוני:

באיזו מידה הלכות אלו - לא ילבש, להסתכל במראה, להשתמש בשעון יד, מכנסים לנשים, וכן הלכות צניעות וכיסוי הגוף - תלויות ותלויים במנהג העולם והתרבות, הזמן והמקום.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

ברישא של האשכול נכתב כי מקור האיסור הוא מחזו"א למעלה משישים שנה ויותר חלפו מזמנו של החזו"א והאיסור זה משמו לא היה ידוע וגם לא מצוי בין כתביו וכמו"כ ההנהגות שלו שפורסמו והנה לפתע פתאום ראו זה חדש איסור שמקורו החזו"א תמוה

האם הסתכלות במראה שבבית של תפילין של ראש (כפי שנוהגים לעשות אנשים שכנראה אינם יודעים איפה הראש שלהם) יכולה להיות 'לא ילבש'?! זה לא רק בגלל שזה למצווה, אלא כי זו מראה שמיוחדת לגברים ואיך תאמר שזה מיוחד לנשים

יש

ודאי שיש מראות כאלו ובעיני ראיתי שמשתמשים בהן. ואני לפעמים תופס עצמי כדי לא להשתמש בכזו מראה מחמת המתח שמא התפילין של ראש זזו ממקומן. (נניח שמישהו עבר לידי והזיז שלא מדעת. לא קורה כל יום אבל אם זה קורה, הרי תפילין שלא במקומן כאילו מונחות על המדף, לפי מה שנוהגים לומר).

אבל - האם יש כזה דבר "מראה לגברים"? או "מראה לתפילין"? והאם אז יהיה דין אחר.

נדמה לי שלנשים דווקא יש מראה קטנה לאיפור שהן יכולות לקחת לכל מקום. איני יודע אם זה מקובל בציבור שלנו, אבל כמדומה שאצל הנכריות בעולם זה כן. עכשו נניח שמישהו קונה כזו מראה עבור התפילין שלו. האם צריך להטביל אותה, סמיילי, כדי שתהיה מותרת? או לייחד אותה על כל פנים לשימוש החדש. ואם הוא שואל את המראה מאשתו, מאי? אתה רואה שאפשר לשאול שאלות רבות, ואין מטרתי לפלפול אלא להראות שהקו המפריד אינו ברור כפי שנראה מן המילים.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

הרי נפסק להלכה האיסור להשתמש במראה

ובאמת יש לדון במראה לצורך תפילין

ששם זה לא לשם נוי