העתקה
1 טעם האיסור אינו משום ההוצאה עצמה וכמובן לא משום סרך רציחה אלא כמו שפירשו בגמ' - שים לב לחילוק בין שאר הדברים שנאמרו בנושא בגמ' לזה כאן באו לתת טעם - וכל כך למה מפני שמגרה יצר הרע בעצמו כלומר שבוחר מרצונו להתעסק בדברים גרועים וזה הסיבה שאסרו "להרהר ביום ויבוא לידי טומאה" לא מפני שבסוף הגיע או לא לידי טומאה אלא עצם ההתעסקות בדברים גרועים היא הבעייה.
2 ועצם הסיבה שמתייחסים להתעסקות בדברים שכאלו כדברים גרועים ולא כשאר צורכי הגוף כאכילה ושתיה ועוד, היא כנראה הייחס הכללי לתחום המיני כשלילי כלשון הפילוסוף הובא ברמב"ם "חוש המישוש חרפה היא לנו" (ואף שהרמב"ן התנגד לזה), וזה החטא הקדום כידוע וכמו שכתוב "הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אימי" כלומר שעצם ההזדווגות אף שהיא קיום העולם מתוארת כחטא ועוון, ולכן הצריכה תורה טבילה לאיש אשר תצא ממנו שכבת זרע / אשר לא יהיה טהור מקרה לילה.
ולכן [קרי: כדי להרחיק את האדם מהעיסוק במשגל] אסרה תורה עריות וקדשה (כמ"ש הרמב"ם), וכן חכמים הוסיפו לאסור אף בעילת פנויה ואינו משום סייג לתורה אלא שהוסיפו על פי רעיון התורה ויש עוד כאלה.
3 ונראה - בהסתייגות מה - שהסיבה שבני אדם מתייחסים בצורה שלילית לנושא המיני הוא מפני שייחסו נחיתות למין האישה כידוע בהיסטוריית כל בני האדם הקדומים (כן גם בתורה יש סתירה האם נברא אדם יחידי זכר או שנבראו שניים זכר ונקבה) וזה גרם ייחס שלילי לעיסוק עם נשים.
4 הנידון בגמ' אם מותר ביאה שלא כדרכה (בנדרים כ) היא מהצד של בין אדם לחבירו שבדרך כלל קשה לאישה והנידון אם רק לביאה רגילה משועבדת לו ויכול לכופה או שגם זה בכלל ויכול לשכב עמה בעל כרחה בכל צורה וכן הלכה. (כן יש כאן אמירה מאד אנטי נשית אבל אנחנו לא מנסים להחזיר את אבותינו הקדמונים בתשובה או לשנות את ערכיהם למפרע).
5 עוד הערות בנושא דור המבול גרמו בחטאם שכל התפתחות העולם במשך כל השנים מבריאת האדם ילך לאיבוד וזה רעיון מה שאמרו שהם השחיתו זרעם (זה על דרך פילוסופיה),
6 בזוהר (אמור דף צ) מפורש שביאת איסור היא גם כן נחשבת הוצאת זרע לבטלה (וקל וחומר) וזה שלא כדברי כמה חכמים (למשל שדנו אם יעבור עבירה של ביאת איסור כדי להינצל ההוצאת זרע לבטלה).
7 (על דרך דרש) האוחז באמה ומשתין (ואז עושה כיפה וכו') כאילו מביא מבול לעולם שמשלח מימיו על כולם....
8 ולסיום, פרשנות בגמ'. יש שתי ברייתות בנושא דומה 1 ביבמות יב: על קטנה ומעוברת ומניקה, מחלוקת רבי מאיר וחכמים אם תשמש במוך או שומר פתאיים ה'. 2 ביבמות לד: על מעוברת ומניקה (כל 24 חודש) מחלוקת רבי אליעזר וחכמים אם דש מבפנים וזורה מבחוץ או שזה אסור (אלא תשמש כדרכה). ובאמת שניהם ברייתא אחת בתוספתא דנדה פ"ב ורבי אליעזר ורבי מאיר אמרו דבר אחד שראוי לה שלא תשמש כדרכה אלא באופו שלא תתעבר אף שיש באפן זה משום הוז"ל כגון זורה מבחוץ וכגון במוך. ושמע מינה רבנן שנחלקו אסרו במוך ולא רק שאינה צריכה ושמע מינה שהמוך אינו נתון מאד עמוק אלא בנרתיק עצמו ולכן כשמשמש מוציא זרעו בחוץ. וזה הדוגמא שדן בה הרא"ש בתשובה "אשה שיש לה אוטם ברחם" ובזה נחלקו (ושלא כדעתו ז"ל)
תוקן על ידי בערולאאדע ב- 28/10/2014 16:32:58
