אשכול הסמול-טוק 5 - שיחות סלון

חחח הבחור יקח את הכובע
ויברח


נשלח מהאנדרואיד שלי

יש לי משנה סדורה בנושא. ולרוע מזלך זה בדיוק הרגע שאני הולכת לפרוש אותה: 
אומרים:
אל תלכו לאן שמובילה אתכם הדרך. במקום זאת, לכו במקום שאין בו דרך והשאירו אחריכם שביל.
יש אנשים, שפשוט עושים  מה שנראה להם לנכון, בלי קשר לסביבה, והם אלה שיוצרים את השביל.
ויש כאלה, שהמטרה אצלם היא להיות שונים, ולכן גם אם הרצון שלהם במקרה משתלב עם ה'נורמה' הם בכוח יעשו ההיפך. 
ההבדל בין שני הסוגים האלה, הוא שמיים וארץ. 
זה כמו הסיפור על אותו נהג רכבת שסטה מהמסילה. שאלו אותו: "למה ירדת מהפסים?" אז הוא ענה: "כי היתה פרה על המסילה" -"אז למה לא דרסת אותה???" הנהג: "זה מה שניסיתי לעשות אבל היא ברחה..."
במילים אחרות, כשמאבדים את המטרה מה שנשאר זה סתם טמטום, לא אינדיבידואליות. 

וזה מה שהרבה פעמים אני רואה..אנשים רגילים בתכלית, שתמיד שוחים יחד עם הזרם, איפה שלא צריך
פתאום מחליטים לעשות איזה שטות בתירוץ של 'אני עושה דברים על פי דרכי'.
ולדעתי, זה פשוט נובע מאיזה אופנה שצצה בשנים האחרונות 'להתחבר לאני הפנימי שלי'..וכל החרטא הזאת. 

אז מה הנקודה שלי? יש לי כמה. 
דבר ראשון, לשבור את ההנחה שאדם אינדיבידואל הוא אדם 'שונה'. זה יכול להיות אדם שפשוט יודע לשלב בין האמת הפנימית שלו לציפיות החברה, שזה בעיניי הכי טוב. 
דבר שני, כל פרט בחברה, הוא שונה משאר הפרטים, מעצם ברייתו. אין צורך 'לרצות' להיות שונים. כמו שאין צורך 'לרצות' לשמוע מקדחה שקודחת בקיר שמעל הראש שלך. זה פשוט לא תלוי ברצון. 
דבר שלישי, כשאני אומרת שאני שונאת אנשים נורמלים, אני מתכוונת מילולית, לזה שאני לא אוהבת אנשים שהם יותר נורמלים ממני. כי אני אוהבת שגם כשאני מדברת שטויות, אני רגועה שזה שמולי יותר מטורלל ממני. :P