כמה עלה לנו מעמד הר סיני ? (מעמד הר סיני בראיה אחרת)

בערך חמש עשרה שקל . 

אבל אז הגדלנו בשקל תשעים וקבלנו גם מן בלי הגבלה וגם נס כלל עולמי על חשבון הבית .

אני לא יודע . לא ראיתי . אבל אם הוא לקח ממך יותר מחמש עשרה שקל ?! אז הוא גנב אותך !!

אפי' ללמוד"הרצון זה לפני הכל אתה צריך קודם לרצות לאהוב, והרצון בא מלימוד חכמה בינה ודעת. אבל אייך אני אוהב את מי שאני חושב ורוצה לאהוב ?! על ידי נתינה !!"

הרצון לא בא מלימוד. הרצון הוא דבר הטבוע באדם מראש - האדם רוצה להתפתח, ולשם כך הוא מגייס את כל האמצעים - כולל אהבה. אם אתה רק חושב שכדאי לאהוב מישהו - זה לא נקרא רצון לאהוב אלא הבנה שכדאי לאהוב, כלומר שכדאי שיהיה רצון לאהוב. אבל זה לא אהבה וגם לא רצון לאהוב.

רצון היא תוצאה של חינוך עצמי ולימוד מוסר כל החיים. אחרת הרצון היא אקראי כמו בהמות. 
הרצון מתפתח, אבל זה לא אומר שבלי התפתחות הוא אקראית, אלא אם כן אתה כופר בהשגחה, כדרכך.

התשובה היא, שבתחילה כילדים אין באמת רצון אפי' ללמוד
לא נכון

המעלה של נתינה היא גם בכך שאפי' בלי רצון לאהוב, זה מביא אהבה.
כבר הסברתי שאין שום קשר

 אבל אם אני מודע אפי' לחפץ כמו אומנות וציור ופיסול, אני אוהב אותם.
אבל לא הנתינה יוצרת את האהבה אלא הרצון. ובאמת גם ההוא שלקח בקבוק מהפח, גם אם אתה מודע לו אתה לא אוהב אותו. אלא אם כן אתה אדם הומאני, אבל זה כבר לא קשור לנתינה

כל אחד יודע שהוא אמור לאהוב את קן המשפחתי שלו, ובכל זאת הרצון לא עוזר.
עניתי לעיל

אי אפשר שני יוצרים יש מאין. למשל הדוגמה שלך: אי אפשר מים בלי יבשה כלומר שניהם לא קיימים בלי חוק הגרביטציה. כך שהם מוגבלים לאליל שיצר את חוק הגרביטציה. תחשוב על מים בלי מקום שהוא יתכנס בו. תחשוב על יבשה שתתכנס למקום כלשהו. אתה מבין ?
לא הבנתי מה טענתך. מים לא צריכים יבשה כדי להתקיים.
"יש מאין" אין הכוונה ללא סיבה, אלא ללא חומר היולי קודם, ולכן ייתכנו בהחלט שני אלים שיוצרים יש מאין. וכל אחד כוחו מוגבל לתחום שלטונו ולכן אין תוהו ובוהו. (וחוץ מזה לשיטתך - שאין השגחה - באמת הכל תוהו ובוהו)


אי אפשר לומר על האלוהים שיש לו שכל. בקיצור אי אפשר לומר עליו כלום חוץ מדבר אחד שהוא סיבת הסיבות כנ"ל.
ולמה להגיד שהוא סיבת הסיבות זה לא הגשמה?

אני מודה לו כי הוא סיבת הסיבות. כמו שהורי סיבת היותי.
אתה שוב מתעלם משאלתי אם אין לו אישיות למה עליך להודות לו? - כבר שאלתי זאת כמה פעמים - ואתה פשוט לא מתייחס - ולכן אני פטור מלשאול שוב. 

רגש אהבה היא המצאה אבולוציונית כך שאתה יכול להשיר את זה אקראי או ללמוד למה האבולוציה המציא את הרגש הזה. 
שתבין שהאבולוציה המציא את הרגש הזה בכדי שתיתן לאהוב לך, אז אתה פשוט נותן ומפעיל את הרגש הזה.

זהו שלא. הרגש והחשיבה בכלל אינם אבולוציוניים אלא להפך: הם יצרו את האבולוציה. ראה כאן בפיסקה השנייה (כלומר בפיסקה שאחרי ה"הערה"). כמובן שאחרי שהם יצרו את האבולוציה, הם פיתחו ע"י האבולוציה רגשות וחשיבה מובנים בגשמיות, כך שהגשמיות עצמה כוללת חיים ורגש וחשיבה. אבל עיקר התודעה באה מהכח האלוקי העליון היוצר את האבולוציה.


אקראי = בלתי תבוני = עיוור לטוב ולרע. רצונתיו יכולים להיות טובים ורעים = הוא לא שולט בהם רק הסביבה ההתפתחותית שלו.

אני לא כופר בהשגחה ח"ו אני כן כופר באלוהי הבייביסיטר הנוצרי והאיסלמי. ועוד אייך יש השגחה וראה את המקורות בעניין. ההשגחה היא שכלו של האדם = הבינה הנטוע בנו מראש. אמרים חזלינו שמי שלא חס על כבוד קונו ?! טוב לו שלא נברא !! ומי הוא כבוד קונו ? שכלו של האדם !! (הרמב"ם)
המלאך בין האדם לאלוהיו הוא שכלו של אדם (האבן עזרא). אז נכון שהכל מאיתו יתברך אבל אנא לא לעשות ממנו בייביסיטר כמו הנוצרים ואיסלמים. אם לא נשתמש עם הבינה שנטע בנו האלוהים הטוב, אז טוב היה שלא נולדנו כלל רח"ל.᥿
 הרצון והבינה שניהם שותפים בחוסר אקראיותם, ושניהם יחד קשורים לרוחניות. ומכיוון ששניהם נוצרו, יחד עם הטבע - על ידי אותו יוצר - לכן הם גם לא אקראיים, בלי שום קשר לשאלת אלוהי הבייביסיטר.

"
התשובה היא, שבתחילה כילדים אין באמת רצון אפי' ללמוד
לא נכון
מה לא נכון שהם רוצים ללמוד ? הסברתי לעיל בטוב טעם מה מקור הרצונות שלנו.
"
ראשית, אם הסברת לעיל למה אתה חוזר על זה. אבל אסביר ביתר פירוט: הילד רוצה מאוד ללמוד, מכיוון שכל בריאתו היא מאותו כח של תבונה וכדלעיל בקישור. אלא שהילד מתקשה להבין את חשיבות הלימוד המוצע לו ע"י האנשים המבוגרים. מאחר והילד איננו יודע את תוצאת הלימוד הזה. לכן הוא קודם לומד לאט לאט -מתוך רצונו החופשי ללא שום חינוך - ע"י משחקים, ולבסוף, כששכלו בשל להבין את חשיבות הלימוד הבוגר, הרי שהוא באמת פונה בעצמו וברצונו ללימוד זה, ואילולא היה רוצה בזה החינוך והמשטר (שאגב שנוא עליך) לא היו עוזרים לו לרצות ללמוד.

"

המעלה של נתינה היא גם בכך שאפי' בלי רצון לאהוב, זה מביא אהבה.
כבר הסברתי שאין שום קשר

 אבל אם אני מודע אפי' לחפץ כמו אומנות וציור ופיסול, אני אוהב אותם.
אבל לא הנתינה יוצרת את האהבה אלא הרצון. ובאמת גם ההוא שלקח בקבוק מהפח, גם אם אתה מודע לו אתה לא אוהב אותו. אלא אם כן אתה אדם הומאני, אבל זה כבר לא קשור לנתינה

אני לא יודע מה אתה רוצה 
"

מה יש פה להבין? נתינה לא יוצרת אהבה. רצון כן יוצר אהבה. זה הכל. 

 החומר היולי אומרת שהחומר היולי הוא היש מאין וממנו נוצר כל מעשה בראשית, זה בדיוק מה שהסברתי לך שהמפץ כביכול הוא היש הראשוני מאין.
בודאי אבל מי אמר לך שיש מפץ אחד ולא שניים? (ולצורך העניין אין כוונתי ל"מפץ" אלא לסיבה ראשונית לבריאה) אני מזכיר לך שהחלק הזה של הדיון התחיל בשאלה אם יש בהכרח בורא אחד או שייתכנו שניים.
אני מצטער שאני לא יכול לתת לך בייביסיטר. מה לעשות התורה לא מכיר בכך רק להפך התורה נגד הבייביסיטר בטירוף כי הוא מונע מבני אדם לפתח את התבונה ולסמוך על הבייביסיטר שלעומק זה לסמוך על הליצניים שהמציאו אותו.
מה הקשר עוד פעם בייביסיטר
"
אי אפשר לומר על האלוהים שיש לו שכל. בקיצור אי אפשר לומר עליו כלום חוץ מדבר אחד שהוא סיבת הסיבות כנ"ל.
ולמה להגיד שהוא סיבת הסיבות זה לא הגשמה?

כי אנו מתחילים עם סיבת הסיבות ולא ממנו.
"
כלומר, לדעתך: לייחס לקב"ה התחלה זה מותר, לייחס לו המשך זה אסור? - למה?

אתה כזה מצחיק סליחה. שאני מודה להורי אני מודה לגוף שלהם ? או למודעות שלהם ? אם הם כבר מתו אז אני לא מודה להם ? וכן לכל אבותי עד האדם הקדמון שמתו, אני לא מודה להם ? אני לא מודה לאבות הקדושים ולמשה רבינו שנתן לנו תורה ?

ממתי להודות אני חייב שיעמוד מולי איזה אישיות ???? במיוחד שכל ההכרה שלי הם אצלי במוח כלומר הזיכרון של הורי הם קובץ במוח והקובץ הזה נמצא אצלי בלי קשר לקיומם של הורי במציאות. כך שאני לא מבין מה הבעיה שלך בכלל.
אני מודה לאלוהים בלי שום קשר מהו ומיהו, אני מודה לו אך ורק מה שיש בי במוח ובמוח שלי יש הכרת הטוב כלפיו כי הוא סיבת הסיבות.
האם אתה מודה גם למפץ?

אליקים7241 כתב:   זהו שלא. הרגש והחשיבה בכלל אינם אבולוציוניים אלא להפך: הם יצרו את האבולוציה. ראה כאן בפיסקה השנייה (כלומר בפיסקה שאחרי ה"הערה"). כמובן שאחרי שהם יצרו את האבולוציה, הם פיתחו ע"י האבולוציה רגשות וחשיבה מובנים בגשמיות, כך שהגשמיות עצמה כוללת חיים ורגש וחשיבה. אבל עיקר התודעה באה מהכח האלוקי העליון היוצר את האבולוציה. תזה מעניינת שצריך לבדוק אם היא עומדת בעיקרון ההפרכה. אקראי = בלתי תבוני = עיוור לטוב ולרע. רצונתיו יכולים להיות טובים ורעים = הוא לא שולט בהם רק הסביבה ההתפתחותית שלו. אני לא כופר בהשגחה ח"ו אני כן כופר באלוהי הבייביסיטר הנוצרי והאיסלמי. ועוד אייך יש השגחה וראה את המקורות בעניין. ההשגחה היא שכלו של האדם = הבינה הנטוע בנו מראש. אמרים חזלינו שמי שלא חס על כבוד קונו ?! טוב לו שלא נברא !! ומי הוא כבוד קונו ? שכלו של האדם !! (הרמב"ם) המלאך בין האדם לאלוהיו הוא שכלו של אדם (האבן עזרא). אז נכון שהכל מאיתו יתברך אבל אנא לא לעשות ממנו בייביסיטר כמו הנוצרים ואיסלמים. אם לא נשתמש עם הבינה שנטע בנו האלוהים הטוב, אז טוב היה שלא נולדנו כלל רח"ל.᥿  הרצון והבינה שניהם שותפים בחוסר אקראיותם, ושניהם יחד קשורים לרוחניות. ומכיוון ששניהם נוצרו, יחד עם הטבע - על ידי אותו יוצר - לכן הם גם לא אקראיים, בלי שום קשר לשאלת אלוהי הבייביסיטר. זה שהוא יוצר זה לא סותר את האקראיות כי הוא משחק בקוביה כלומר הוא לא דטרמיניסטי מוחלט ולכן יש חופש ובחופש האדם יכול להיות אקראי או תבוני = הסתר פנים או גלוי פנים = תחת המקרה או תחת אלוהי ישראל. " התשובה היא, שבתחילה כילדים אין באמת רצון אפי' ללמוד לא נכון מה לא נכון שהם רוצים ללמוד ? הסברתי לעיל בטוב טעם מה מקור הרצונות שלנו. " ראשית, אם הסברת לעיל למה אתה חוזר על זה. אבל אסביר ביתר פירוט: הילד רוצה מאוד ללמוד, מכיוון שכל בריאתו היא מאותו כח של תבונה וכדלעיל בקישור. אלא שהילד מתקשה להבין את חשיבות הלימוד המוצע לו ע"י האנשים המבוגרים. מאחר והילד איננו יודע את תוצאת הלימוד הזה. לכן הוא קודם לומד לאט לאט -מתוך רצונו החופשי ללא שום חינוך - ע"י משחקים, ולבסוף, כששכלו בשל להבין את חשיבות הלימוד הבוגר, הרי שהוא באמת פונה בעצמו וברצונו ללימוד זה, ואילולא היה רוצה בזה החינוך והמשטר (שאגב שנוא עליך) לא היו עוזרים לו לרצות ללמוד. הוא רוצה רק סוכריות הוא לא מבין מהי לימוד ומה חשיבותו. אגב: יש כאלה עד גיל תשעים שלא מבינים מה חשיבותו של לימוד כמו ללמוד מוסר כל יום. " המעלה של נתינה היא גם בכך שאפי' בלי רצון לאהוב, זה מביא אהבה. כבר הסברתי שאין שום קשר  אבל אם אני מודע אפי' לחפץ כמו אומנות וציור ופיסול, אני אוהב אותם. אבל לא הנתינה יוצרת את האהבה אלא הרצון. ובאמת גם ההוא שלקח בקבוק מהפח, גם אם אתה מודע לו אתה לא אוהב אותו. אלא אם כן אתה אדם הומאני, אבל זה כבר לא קשור לנתינה אני לא יודע מה אתה רוצה  " מה יש פה להבין? נתינה לא יוצרת אהבה. רצון כן יוצר אהבה. זה הכל.  אמרתי לך שיש הרבה הורים שרוצים לאהוב את ילדיהם והם לא.  החומר היולי אומרת שהחומר היולי הוא היש מאין וממנו נוצר כל מעשה בראשית, זה בדיוק מה שהסברתי לך שהמפץ כביכול הוא היש הראשוני מאין. בודאי אבל מי אמר לך שיש מפץ אחד ולא שניים? (ולצורך העניין אין כוונתי ל"מפץ" אלא לסיבה ראשונית לבריאה) אני מזכיר לך שהחלק הזה של הדיון התחיל בשאלה אם יש בהכרח בורא אחד או שייתכנו שניים. אי אפשר שני מפצים מאותו סיבה שהגענו לאחד. תעשה לי טובה ותעמיק כמה מ"מ להבין את הדבר הפשוט הזה. ניסיון אחרון: אם לכל דבר יש סיבה קודמת לה, אז לפני רגע היו פחות סיבות וכן עד הסיבה הראשונה. אבל אם לא לכל דבר יש סיבה הרי יש שני מפצים מאין אז אין לנו להניח שלכל תוצאה יש סיבה, אולי הוא מאין כמו המפצים.  אני מצטער שאני לא יכול לתת לך בייביסיטר. מה לעשות התורה לא מכיר בכך רק להפך התורה נגד הבייביסיטר בטירוף כי הוא מונע מבני אדם לפתח את התבונה ולסמוך על הבייביסיטר שלעומק זה לסמוך על הליצניים שהמציאו אותו. מה הקשר עוד פעם בייביסיטר " אי אפשר לומר על האלוהים שיש לו שכל. בקיצור אי אפשר לומר עליו כלום חוץ מדבר אחד שהוא סיבת הסיבות כנ"ל. ולמה להגיד שהוא סיבת הסיבות זה לא הגשמה? כי אנו מתחילים עם סיבת הסיבות ולא ממנו. " כלומר, לדעתך: לייחס לקב"ה התחלה זה מותר, לייחס לו המשך זה אסור? - למה?   אני לא מייחס לו כלום, אני רק יודע שהוא סיבת הסיבות. אם ירצה לספר לנו, אז שיספר אבל כל זמן שלא מספר לנו אז אין לנו שום מושג. אבל בכל זאת מה הבעיה שבגשמתו ?! התשובה היא שלא יבוא מישהו לדבר בשמו !! אתה רוצה לדבר בשמו ?! תוכיח !! זה כל תוקף האיסור להגשים את האל. אתה כזה מצחיק סליחה. שאני מודה להורי אני מודה לגוף שלהם ? או למודעות שלהם ? אם הם כבר מתו אז אני לא מודה להם ? וכן לכל אבותי עד האדם הקדמון שמתו, אני לא מודה להם ? אני לא מודה לאבות הקדושים ולמשה רבינו שנתן לנו תורה ? ממתי להודות אני חייב שיעמוד מולי איזה אישיות ???? במיוחד שכל ההכרה שלי הם אצלי במוח כלומר הזיכרון של הורי הם קובץ במוח והקובץ הזה נמצא אצלי בלי קשר לקיומם של הורי במציאות. כך שאני לא מבין מה הבעיה שלך בכלל. אני מודה לאלוהים בלי שום קשר מהו ומיהו, אני מודה לו אך ורק מה שיש בי במוח ובמוח שלי יש הכרת הטוב כלפיו כי הוא סיבת הסיבות. האם אתה מודה גם למפץ? אם הורים יצרו אותי בטעות או בעיוורון, אז אני לא מודה להם.

תוקן על ידי maxmen ב- 19/11/2014 16:14:45

תזה מעניינת שצריך לבדוק אם היא עומדת בעיקרון ההפרכה.
ומה שלא מדעי לא נכון?

זה שהוא יוצר זה לא סותר את האקראיות כי הוא משחק בקוביה כלומר הוא לא דטרמיניסטי 
הוא אשר אמרתי - אתה יכול לכפור, אבל כדאי שתדע שזה מה שאתה עושה

הוא רוצה רק סוכריות הוא לא מבין מהי לימוד ומה חשיבותו. אגב: יש כאלה עד גיל תשעים שלא מבינים מה חשיבותו של לימוד כמו ללמוד מוסר כל יום.
הסברתי כבר - הילד רוצה ללמוד רק הוא לא מבין את חשיבות הלימוד המוצע לו. הוא רוצה סוכריות כי את חשיבותם הוא כן מבין, והוא לא יודע מספיק כדי להשוות בין חשיבות שני הדברים, ולכן זה נראה כאילו הוא לא רוצה ללמוד.

אמרתי לך שיש הרבה הורים שרוצים לאהוב את ילדיהם והם לא.
לא קיבלתי את הלשה"ר

אי אפשר שני מפצים מאותו סיבה שהגענו לאחד.
כבר שאלו אותך בעבר ולא ענית: לא בהכרח שבשלב קודם היו פחות סיבות.

אני לא מייחס לו כלום, אני רק יודע שהוא סיבת הסיבות. אם ירצה לספר לנו, אז שיספר אבל כל זמן שלא מספר לנו אז אין לנו שום מושג.
בדיוק כמו שאתה יודע שהוא סיבת הסיבות אתה גם יודע שהוא הגורם לסוף כל התוצאות. ואם כן, משמע שיש לו שכל. אחרת איך הוא גורם לתוצאות תבוניות? ואם אתה חושב שהוא גורם לתוצאות לא תבוניות - אמור זאת בפירוש ונדע שאתה כופר

אם הורים יצרו אותי בטעות או בעיוורון, אז אני לא מודה להם.
גם המפץ יצר אותך בעיוורון. ואם אין לאלוקים אישיות - הרי שגם הוא ברא אותך בעיוורון.