|
|
| נשלח ב-1/11/2014 22:05 |
 |
| |
תקראו את אסתרק! ותבינו... הוא לא ממש ילד, הוא בן שתים עשרה, אולי צעיר אבל איך שהיא מתארת אותו בדרכ הוא בוגר ופתאום הוא קצת ירד. זה סוג של סתירה . זה בסיטואציה של אחרי החלום. כשהם מתחת לעץ.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2014 22:13 |
|
| |
את יודעת כמה שנים לא קראתי את הספרים האלה??? אז אני לא זוכרת מה בדיוק קרה אחרי החלום.
אני מבינה שאת מתבססת על המקרה הספציפי הזה, אז מה דעתך לתמצת אותו?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2014 22:19 |
|
| |
אין לי את איסתרק בבית (הוא אצל מיאמוש) אז אני לא יכולה לצטט אבל אני ישתדל. מיכאל אומר לאיסתרק שהוא היה בסדר לכולם חוץ מאליו. אז אסתרק אומר לו שזה לא היה אישי בכלל אלה פשוט כשזה הגיע אליו הוא גילה כמה הוא לא בסדר וכו... והוא מסביר לו במילים הכי ברורות שיש מה היתה הבעיה והוא לא מבין. אני לא הצלחתי להבין למה הוא לא הבין את זה....
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2014 22:23 |
|
| |
זאת אומרת מיכאל נשאר בדעה שהוא היה רע אליו?
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2014 22:37 |
|
| |
לא. אסתרק מסביר למיכאל את מה שעבר עליו, את מה שהוא חשב, והוא לא הבין את זה בכלל למרות שזה היה במילים מאד ברורות.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2014 22:39 |
|
| |
אני לא חושבת שהוא לא הבין
היה קשה לו אחרי כל כך הרבה שנים של חוסר הבנה ויחס קריר מצד איסתרק לסלוח מיד ולהמשיך הלאה
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2014 22:43 |
|
| |
כי זה להסביר בשכל ולא ברגש..
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2014 22:44 |
|
| |
איסתרק מסביר לו על הנשמה שהוא קובר אותה, היה כתוב שמיכאל לא הבין למה הוא מתכוון. ושאולי באמת הוא לא הבין כי אחרי הכל היה ילד. זה לא היה קשור לסליחה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2014 22:45 |
|
| |
וסתם, המושג הזה להבין הוא שכלי לחלוטין וכדי לפייס רגש צריך לתת לו להרגיש ולא להבין.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2014 22:46 |
|
| |
| SHIROH כתב: |  | | וסתם, המושג הזה להבין הוא שכלי לחלוטין וכדי לפייס רגש צריך לתת לו להרגיש ולא להבין.
_________________
|
|
איזו הבנה יפה!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2014 20:34 |
|
| |
תודה לך מילכה!!
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2014 21:16 |
|
| |
באתי לכתוב ילד טוב ירושלים ואז ראיתי שמילכה כבר כתבה.
זה בדיוק הוא.
ובנוגע לדיון על הסליחה.
משום מה, מנסים כאן הרבה לחפש מושלמות אצל הדמויות בספרים ולא אנושיות. וכל נפילה של דמת הופכת להיות משהו שהיא עיצבנה אותי וכדומה...
זה לא אמיתי חבריא.
אם בספרים אנחנו לא מסוגלים להכיל אנושיות של דמות, איך נקבל נפילה ואנושיות של מישהו במשפחה, של חברה?
אף אחת ממכן לא הייתה מצליחה בתוך שיחת הסבר אחת למחוק כל רגש בלב. גם אם היא מובנת בשכל.
הרגשות נשארים שנים!
גם כשסולחים.
יש רמות בסליחה.
שכל אחת תיזכר במורה שפעם כעסה עליה יותר מהרגיל, חברה שהציקה. אבל לאורך זמן כמו עם אסתרק ומיכאל. אז אם היום את מבינה את הסיבה, אין לך טעם רע בפה כשאת נזכרת בזה?
חוץ מזה שהלב תמיד אומר- עם כל הסיבות הצודקות שלך, אני לא אמור לשלם את המחיר...
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2014 21:20 |
|
| |
מסכימה אתכן לגמרי! אבל עדיין לא הכי התחברתי לדמותו... סורי...
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2014 21:20 |
|
| |
כוזרית, כמה שאת צודקת!!!!
אני זוכרת מקרה שילדה פגע בי בכתה א' על המשקפיים שלי, עד כתה י' לא יכולתי לסלוח לה, וכעסתי עליה, לא יכולתי להסתכל לבת בפרצוף. (למרות שהבנתי שהיא לא התכוונה וכו' וכו'), בי' אחת מהמורות עזרה לי לסלוח לה, שנה שעברה הייתי צריכה לעבוד יחד איתה על פרוייקט וזה היה לי מאוד קשה, כיום אני מסוגלת לדבר איתה ענינית בלי להכניס את הפגיעה ההיא.
זאת אומרת שבאמת סלחתי אך כמו שכוזרית אמרה זה לא מחייב שהכל נמחק ואין כלום.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2014 21:22 |
|
| |
גם אני לא.
לא מתחברת לילדים טובים ירושלים.
כשהמנהלת אמרה לי בסוף שנה שעברה שאקבל אחת מתוך 2 כיתות מסוימות, התפללת שזו תהיה זו הקשה יותר. כי הם בנות שחיות...
ולא את הכיתה של הילדות טובות ירושלים.
|
|
|
|
|
