"לא קל תוך יום אחד לשנות מעמד, לא קל" חושב לו פאר דיאלידאן, ראש עיריית יוספאר. "אך קשה עוד יותר כשזה בקרבת זמן לשינוי התפקיד."
מחר, פאר יפרוש מתפקידו כראש עיריית יוספאר לטובת תפקיד עוצר כוזר, אותו עליו לקבל כבנו בכורו של מלך כוזר. החדשה.
וכאן מתחילות הבעיות.
אם תשאלו את פאר, הוא היה מעדיף להישאר בן אבירים. מה רע במעמד כה רם ונשגב? אה? אבל אבא יוסף כנראה לא התייעץ איתו. וכרגע זה המצב... מחר הוא הופך לעוצר כוזר! גם בחלומות המפחידים ביותר (ההוא עם הכלב שרדף אחריו, נשך באוזנו ותלש את רגליו היה מפחיד לא פחות!), לא חלם פאר שהוא יגיע למעמד הזה, מסיבה פשוטה והגיונית- עוצר כוזר הוא הבן של המלך, ועד לפני חודשיים- פאר לא היה כזה. אבל המציאות... המציאות! ועליו להשלים איתה.
* * * *
קלף ההסמכה מועבר מידיו המזיעות מהתרגשות של פאר אל ידיו של זומבי. וזומבי, שלוקח את הקלף בכובד ראש, מהנהן לעבר פאר בארשת פנים רצינית מן הרגיל. זאת תחת עיניהם הפקוחות של חמישה מנכבדי כוזר שבודקים שהטקס מתנהל על פי הכללים.
לאחר מכן פאר נושא מילות פרידה מחבריו בעירייה, הוא סוקר בעיניים בוחנות את כל חבריו. מודה לכל אחד ואחד מהם על תרומותיהם לעירייה, משפיל את עיניו ומסיים את דבריו ברגש.
משרת ראש העיר כבר שייכת לזומבי, ופאר, פאר הוא כבר עוצר כוזר. המלך הבא.
****
במשרד מחופה עץ מהגוני מלא וכהה, מאובזר בשלל רהיטים יוקרתיים, ישבו להם בנחת פאר בספת עור חומה מעוטרת בעיטורים ורדרדים, וזומבי, מולו, מאזין בקשב, על שרפרף עץ נמוך, כשביניהם ניצב לו בכבדות שולחן הנושא את רגליו היוקרתיות של פאר.
"זומבי הנכבד, שמע נא. הגיעה העת לספר לך את סודות הניהול המוצלחים שלי. וכי חושב את שסתם כך יוספאר אינה עיר ככל הערים? דע לך שאם תשכיל ליישם את שאספר לך- תוכל יוספאר לשגשג גם כאשר אדם חסר ניסיון בניהול, כמוך, ינהל אותה."
"כמוני?" תוהה זומבי בהיסוס.
"אין זה מכובד להפסיק את רצף דיבורו של עוצר כוזר! וודאי לא ראש עיר זוטר כמוך!"
"כמוני??" זומבי כבר פגוע עד עמקי נשמתו!
"אינך מצפה שאתייחס למילים חסרות תוכן אלה" עונה פאר בזחיחות, "ובכן, לענייננו, כפי ששמת לב, הנקודה העיקרית סביבה נחוגה כל הנהלת העיר, היא אווירת התרבות המתקדמת המאפיינת את העיר. לפחות פעם בשבוע צריכה להתקיים באצטדיון הכנסים אירוע תרבות. העדיפות ניתנת כמובן, למחזות בסגנון 'קרן היער והאופה', 'מחוללות בגפנים' ו'גרנולה פזורת רוח', שזה, אגב, המחזה האהוב עליי במיוחד. חשוב לטפח את החשיבה הכוזרית של תושבי העיר בעזרת הרצאות הניתנות על ידי פילוסופים ידועי שם." כאן ירד קולו של פאר לכדי לחישה רבת משמעות, "אתה כבר יודע כיצד להשיג אותם.."
זומבי, שהיה חרש באוזן ומחצה, ולא שמע כלל את דבריו של אדונו, הנהן בחיוב כשעיניו משדרות חוסר אונים מוחלט.
"פרט לי את אנשי הקשר שידועים לך, בבקשה" ממשיך פאר בלחישה צורמנית.
זומבי, שגם מצבה של מחצית האוזן הפועלת אינו מאפשר לו לשמוע את הלחישות, ממשיך להנהן בחוסר אונים ועיניו מתרוצצות במצוקה, מה שמעלה את זעמו של עוצר כוזר החדשה.
"מה עניין הנהון זה לשאלה ששאלתי?!" מרים פאר את קולו בצעקה. וזומבי, שלא מבין במה פשעו, קופץ בבהלה מהשרפרף, מפיל ארצה את שומר הראש שעמד מאחוריו בהכנעה, מה שמתסיס עוד יותר את עצביו של העוצר הכועס.
פאר נעמד באחת, מסובב בחדר ומדבר לעצמו בקולי קולות. "מה חשבתי לעצמי כשהחלטתי שהדבר הכי פחות גרוע ליוספאר יהיה שזומבי ינהל אותה? לא יוצלח, עצלן, חצוף שנכנס לתוך דברי מכובדים ממנו הם רק חלק קטן ממגרעותיו!" פאר ניגש לשומר הראש שעדיין שוכב על הרצפה, מקים אותו בתנועת יד מהירה.
"שמע נא, אני לא מתכוון לתת לאיש נבזה כמו אדונך מסודות הניהול הכמוסים והמוצלחים שלי, אני נאלץ להשאיר את יוספאר האהובה תחת הנהגתו הנחשלת של זומבי הנבזה, שימציא בעצמו סודות ניהול משלו!" פאר מסיים את דבריו בעצבים, יוצא מהחדר, ומשאיר את זומבי ומשרתו מבולבלים ונבוכים.
זומבי נושא אל משרתו פרצוף חיוור עם מבט נחוש, מבטיח לעצמו שאת העצה היחידה שקיבל, הוא לא הולך לקיים.