האם ניתן לחשוף שקר של מחלק ברכות ועושה תיקונים?

לישיבישער 

 מה ליועצי משכנתאות בין כל הרשימה?

אפשר לקונן על הוולגריזציה (=התרבות ההמוניות) ובצדק.

השאלה היא מה אפשר לעשות כדי לרסן את התהליך.

אולי יש אפשרות שיהיו רבנים ידועים בשם שיצאו נגדה. ולא הרבנים שהם או חצרותיהם נהנים ממנה, אלא כאלו שיש להם שם לטובה ואינם נכשלים בכגון זה. (אני יכול לחשוב על כמה שמות בציבור הדתי לאומי. אולי הרב החדש של ירושלים? ואולי הרב של העיר העתיקה?). צריך לזכור שלצאת נגד אנשים בשמותיהם הוא דבר מעורר תיסכול וכעס וכפי שהוא עשוי למעט בנוהים אחריהם כך הוא פוגע במבקרים. הטבע האנושי הוא להסתייג ממבקרים גם כשהם צודקים.

אבל אם אותם רבנים יפרסמו קוים מדריכים מהי ההלכה, מהי התורה, מהי הדרך ומה לא הדרך, זה יכול להועיל. והקוראים יסיקו מסקנות בעצמם.

דומה שהבעיה היא שפירסום קוים כאלו יצא לא רק נגד הבאבות הברורים ברמאויותיהם אלא גם נגד כאלו שנמצאים יותר "בפנים" ויש להם חסידים שמאמינים בהם ויש להם על מה להסתמך במקורות, בין כמו בזוהר ובקבלה ובין להבדיל בגמרא. (לא שהגמרא מתירה להנות משל אחרים ולנצלם, אלא שהיא כן מכירה בסיפורי מופתים לפי פשוטם).

זכורני שהרב שרלו העז לפרסם מאמר ביקורת נגד שרלטנים. ועוד קודם לכן היו ידועים ביקורות של פילוסופים של המדע כדוגמת פופר. אולי מן הראוי היה לכנס את הקוים המנחים האלו למקום אחד ולסדרם ולפרסמם.

צריך לזכור שכנגד המאוכזבים ששמעו הבטחות שלא התקיימו יש כאלו שזכו להצלחה ותולים זאת ב"מושיעים" מהסוג הזה. כדי להחליש את האמונה בנצלנים צריך שיעורים בפילוסופיה ביקורתית, ופילוסופיה ביקורתית היא ענין קשה ללימוד. קל יותר להמשיך לרוץ אחרי הברכות והתיקונים.

האם זה אומר שהכשלון מובטח מראש? אני מקוה שלא. אבל היאך מבהירים לרבים את האמת?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

אני לא חושב שיש טעם לרסן  אלא אם כן רוצים לשנות את כל הכלכלה הנהוגה היום,  בכל תחום החכמים/מוצלחים/יזמים מנצלים את כספם של הרוב  

וולגריזציה מצויה, כמובן, גם אצל חילוניים, באיצטדיוני הכדורגל, בעליבות שידורי הטלויזיה, בשיח הריקני. אין הציבור האחד שונה הרבה מן השני אף על פי שכל אחד מהם מתהדר ב'סגולותיו הנעלות'. אלו מתפארים ב'השכלה', אלו ב'רוחניות', אבל שתיהן הולכות ומתדלדלות. מדובר בתנועות מחזוריות של תופעות חברתיות. תמיד יהיו מאמינים באמונות תפלות או עובדי קברים ואלילים. ההבדל הוא במשקל אותו תופסת התופעה.

לא לרבנים אנחנו צריכים, מהם יש די והותר, אלא לאנשי רוח המסוגלים לעמוד כנגד הציבור ולומר את דברם. רב ואיש רוח אינם מושגים חופפים.

לשאלתו של מקס 'האם מחללים שבת וכיפור על סמך הקבלה והמקובלים ? לא !! ' אשיב כי הצורה החיצונית נשמרת אבל היא מתרוקנת מתוכנה הפנימי. אדם המקיים את כל המעשים 'על פי הספר' והוא חסר הכרת אלהים נכונה, ומה שמתחייב ביחסו אל האלהים ואל האדם, הוא עובד את עצמו, צרכיו ותאוותיו, ורבנים 'צדיקים וקדושים', ואבנים וקברים... בקיצור עובד אלילים.

עולם ימי הביניים היה מלא וגדוש בתופעות האלו, ולא חסרו היודעים לנצל את סיכלותם של ההמונים וגם לדאוג היטב שסיכלות זו תישמר. כמה 'מרענן' לחזות בתחיתם כאן ועכשיו. כאשר התופעה משתלבת במשיחיות ובלאומנות העתיד קודר ומאיים.
עודד