האם ניתן לחשוף שקר של מחלק ברכות ועושה תיקונים?

ישיבישעאר,
מה יהיה? שוב שאלת את עודד שאלה והוא לא ענה.

עודד,
אשמח באמת לשמוע מתי אתה חושב שהדת הייתה פחות 'וולגרית'? מתי היו פחות אמונות תפלות?

ברור שאמונה בפרקטיקות של מאגיה ומאנטיקה התקיימה בכל הדורות, אבל עד כמה שאנו יכולים לשפוט מכתבי הראשונים והגאונים למשל, נראה שהתקיימה הפרדת כוחות ואוטונומיה מלאה לשכבת המשכילים והחכמים, שיכלו ליצור ולבטא את תפיסת החיים והדת שלהם במשוחרר מהאמונות העממיות השונות, כמובן בהתאם לכל מקום וזמן.

אבל מאז שהקבלה השלימה את השתלטותה על דת ישראל, ובהתאמה מלאה, הרציונאליות הפכה מוקצית מחמת מיאוס ופחד, הרי המצב הולך הלוך וירוד. החכמים והמשכילים (שהצליחו להשכיל במאבק נגד הזרם) נאלצים להסתיר את דעותיהם, הסכלים בעלי הדמיון המפותח והשרלטנים שולטים ביד רמה בנפשות ההמון, וכך גם אנשים שמטבעם יכלו להחכים ולהשכיל נכבשים תחת יד הסכלות והפתיות או שהם חוששים לעיין ולהכריע.

כך יכול לשבת רב ולהטיף לשומעי לקחו שהנמנע מלדרוש ברופאים יזכה לישועה ולרפואה "מעל דרך הטבע", ושאסור להרות ע"י טיפולים אלא עליהם להאמין בברכותיו וכך יוושעו. ככל שאני סוקר את ההיסטוריה ע"פ הידוע לנו מכל המקורות, אין לי אלא להצטרף לדעתו של עודד שתקופתנו היא מן האפלות בהיסטוריה, וכי כבר היו לנו תקופות טובות יותר.

ואלו הנרקיסיסטיים המאוהבים בעצמם ובזהותם החברתית, החשים שכל ביקורת על החברה שלהם היא פגיעה אנושה בהם, המכורים לשקר ולהכחשה, האומרים לעצמם ובעיקר לאחרים "מה יפים אנו ומה טובים אנו, השיר והשבח לנו!", הם יוסיפו למכור אשליות של הארמוניזציה ואפולוגטיקה ושל "עסקים כרגיל" ו"מה שהיה הוא שיהיה", ולמצוא כל כיעור ורע רק בחברה האחרת "המתחרה". אבל בסופו של דבר הם האויבים הגרועים ביותר של עצמם ושל חברתם. וזאת נלמד מנביאי האמת לעומת נביאי השקר. כי האוהב באמת את חֶבְרָתוֹ, לא יימנע מלגלות את מומיה ולהתריע מפני הצפוי לה בסיבת הידרדרותה. ולהיפך נביאי השקר, טחי טפל, האומרים "שלום שלום" - ואין שלום.

ולענין מה שקורה בציבור הכללי. קודם כול, אין זה ציבור הומוגני כמובן, ויש בו בפירוש קבוצות שנותרו בנפשן מחוברות לימי הביניים (לפחות מבחינת התרבות, האמונות והדעות). אבל בכלל ישנה ירידה עולמית של ההשכלה ומדעי הרוח, והתגברות של צורות חיים רדודות מחד, ואנטי רציונאליות מאידך. וכמו שכתב עודד, זו תנועה מחזורית. הואיל וההשכלה והנאורות הגיעו למיצוי תנופתן הציבורית בהתאם לתנאים של הסיבוב האחרון, וכעת אנו בעומק התקופה של התגובות הריאקציוניות של הכוחות האחרים.

אבל, וכאן אסיים את התפרצותי המחזורית, בשונה מעודד, אני חושב שאין מה להתאונן יותר מדיי, וזה גם לא יעזור הרבה. אלו הם החיים וזו היא ההיסטוריה. הבה נתעטף בשריון של זכוכית ונביט בשעשוע, בענין ובסקרנות על המשך ההתפתחות של ההומו סאפיינס.

מקס, כבר כתב לך עודד, מה בצע בשמירת פרקטיקות מעשיות של שבת וכיפור (פתאום הפכת לקיצוני שמאמין באדיקות בריטואל החיצוני של המצוות מצד עצמן? אתה סותר את עצמך!), אם הנפש, הנפש עושה את כל זה מתוך חיים של שיפלות! ובכלל, אם החיים הם חיי תוהו וסכלות ובלבול.
חוץ מזה, אל תשלה את עצמך שהקבלה לא חדרה עמוק גם לתוך ההלכה וחיי המעשה. אפילו לגבי חילול שבת (בשבילך) יש פוסקים שהתירו לחלל בשביל להיעזר בצדיקים ובקמיעות ל"פיקוח נפש". אבל גם אם נסכים שברובד של חילול שבת זה יחסית שולי, עדיין יש כר נרחב להשתלטות של הקבלה על ההלכה ועל החיים המעשיים והנפשיים של המאמינים. ולדעתי אם אינך שם לב לכך אתה עיוור מתוך הכחשה עצמית.
ואני מבקש ממך להפסיק את ההתיימרות שלך להיות היחיד שיודע או קובע מה קורה בציבור החרדי והדתי. אני מוכן להאמין לך שתמונת המצב שאתה מתאמץ למכור לנו היא נכונה כלפיך, ואולי כלפי כמה אחרים, או שכך אתה רואה את זה. אבל יש זכות גם לאחרים להביע את דעתם ע"פ נסיונם האישי ותצפיתם בסביבתם. זה חוצפה ועוול מצידך שאתה מבטל ומכחיש את התחושות והידיעות הבלתי אמצעיות של הזולת.
אינני רואה טעם להתווכח עימך על האשליה שאתה מכור לה בדבר האושר של כל פרט ופרט בציבור החרדי ושאר הפנטזיות ההזויות. אבל רצוני ליידע אותך שילדותי מאוד מצידך להתחפר בתוך דיכוטומיה נרקיסיסטית כאילו כל מי שהוא מבקר את הציבור החרדי הרי הוא שונא חרדים ומקנא בהם... גראסיאס א דיאוס, יש עדיין לבני אדם דברים טובים יותר לעשות בחייהם ולמלא את זמנם בהנאה. וכן, לפעמים ניתן לומר ביקורת דווקא מתוך כאב לב על הזולת, ומתוך אמפתיה ואהבה לבני אדם...

 (אולי מיותר לבקש שלא תפרש את כתיבתי כמשהו פרסונאלי נגדך. אני מכבד אותך ואפילו מחבב אותך וחלק מרעיונותיך) 

קודם כל תודה.

מה שכואב לי באמת היא שמשכילים - בתקופה שבאמת אפשר לומר שכל תובנות האדם וההגות מכל הדורות נמצאים בהישג יד, עוד רואים קבוצות, הוא מדמיין לעצמו קבוצה כמין ישות וכך הוא שופט את כל הקבוצה.
ואז מה קורה, הוא מצביע כביכול על קבוצה אחרת ששם מזה יהיה מאושר ?! חבל"ז !!

עוד נקודה מאוד חשובה.
הגיע הזמן שאדם כמה משכיל שהוא יהיה יבין את חסרונותיו שזה אומר שבלי דמיון הוא לא יפעל. 
לא לחינם אומר קהלת "מוסיף דעת מוסיף מאכוב"
חוקרי המוח מסבירים היום שהאדם אוהב מוזיקה ואומנות כי זה נותן לו הרגשה שהיקום מסודר דטרמיניסטי ולא אקראית. כלומר הוא חייב את האמונה הזאת אחרת היא יתייאש מלפעול, הרי מה הטעם לפעול בעולם אקראי ? 
חוקי השפה הלוח שנה המוזיקה אומנות הציור ואומנות היצירה והמשחק והמתמטיקה והמדע, כל המצאת האדם בעצם נותנים לו הרגשת ביטחון ביקום האקראי כאילו יש מנהיג לבירה או דטרמיניזם.
האדם יראה )()()()()()()()()()( סוגרים ולא יראה שזה לא סוגרים. כי זה מה שהוא רוצה לראות הוא רוצה לראות ביטחון () יקום סגור ומסודר ולא משהו שרץ לאן שהוא לא ידוע )(. 

אז כן כל אדם כמה רציונל שהוא יהיה וגם חכם ומשכיל, יש לו את הרגעים שהוא מתענג על דמיונות שווא. או חושב לפעמים חבל שאני לא תמים, תראו את התמימים כמה רגועים הם וכמה פעילים הם להם ולזולת.
כל מי ששייך לקהילה יודע להיזהר מחכמים רשעים, ולמה ? כי שהוא מאבד את האמונה הוא מפסיק באמת לפעול ומנצל באכזריות את התמימים שפועלים בכזה כיף למענו.
מצד שני אני מאוהב בחכמים שלא רק שלא רוצים שהתמימים יעשו בשבילם משהו, הם גם מדריכים את הפועלים את אנשי החיל לפעול לטובתם הם. כלומר אומר להם החכם: תתחתן תקים משפחה תאהב את אשתך ואת ילדיך תקים את הממלכה הנצחית שלך ותהיה מאושר. אל תקריב את חייך למען הקהילה אפי' שזה הופך אותך למאושר, תעשה את שניהם וכך באמת תהיה מאושר.

כן כן, החכמים האלה נקראים אדמורים או רבנים או ראשי ישיבות או אפי' קבליסטים. 
אז נכון שהם תמימים ופועלים בתמימות אבל בתכלס ? יש להם משמעות חיים יש להם (לכל אחד מהם) ממלכה משפחתי משלו, יש לו על מה לקום בבוקר.

לסיכום:
אין קבוצות ואין ישויות. יש אך ורק פרטים. השאלה היא לא אייך פועל הקבוצה רק אייך פועל כל אדם כפרט.
מצד שני הפרט בכדי לפעול חייב אמונה וביטחון. כי אף רציונל לא יפעל ביקום אקראי. ולכן אפי' החכמים נכנעים להרגשה הזאת שמחר יהיה יותר טוב בזמן שרציונלית אין לו על מה לסמוך.
והנה כל בני אנוש מרימים את ידיהם לאחוז במשהו שייתן להם את הביטחון, אחד נותן את אימונו במדינה ואחר באדמור והשני בקבליסט והשלישי באלוהי הבייביסיטר והרביעי בכסף והחמישי במקצוע והשישי במדע והשביעי בתבונת האדם והפילוסופיה וכו' וכו'.
וכאן נכנסים החכמים, והשאלה היא האם הפרטים הם תחת חכמים רשעים או חכמים צדיקים.
אני מדבר על חכמים רשעים וצדיקים בכל תחום, אם זה תחום הכלכלה או בתחום מדעי המדינה או בתחום המשפט והצדק, בכל תחום אדם לאדם יכול להיות זאב ויכול להיות צדיק. כלומר לנצל את אמונתו בך לעצמך ולטובתך במקום לטובת המאמין בך.

ולכן לדעתי המשכילים אם הם רוצים להיות ביקורתיים לטובת הזולת, אז הדרך היא לבקר את החכמים דווקא. מה הטעם לבקר את הפרטים שנותנים את אימונם בחכמים ?

שאתה לוקח את תחום הביטחון במדינה = הצבא. ואתה רואה ששולחים שבע רווקים (עם נגמ"ש מדגם סוסיתא בלי הגנה מינימלית, בזמן שקיים בצבא הגנה כזו ולא צריך להזמין אותו מארה"ב או מה) למותם הבטוח ?! בזמן שהרווקים והוריהם האלה נותנים את כל אימונם בצבא הגנה לישראל ?! זאת ניצול הפרטים והכחדתם לטובתך.
זאת חכמים רשעים שמנצלים את תמימות הבחורים ומנצלים את האמונה בך לרעתם הם ולטובתך.

אחרי מקרה כזה (כן זה קרה בקיץ) בוא נראה את עודד היקר ואת הרב מיכי (שלא רואים אותו בזמן האחרון) ואותך, הולכים לכל רווק ונותנים להם חכמה בינה ודעת ונותנים להם להבין שאין להם על מי לסמוך שעוד ימשיכו לשלוח אותם לגוב האריות עם נגמ"ש דגם סוסיתא בלי הגנה מינימלית.

אתה יודע מה? אני לתומי הייתי בטוח שהממשלה תיפול אחרי המקרה הזה (נדמה לי שאמרתי את זה כאן בפורום מיד אחרי המקרה) ומי מדבר על ועדת חקירה שאף אחד לא דרש אפי' ?!

אז הנה לנו שמונה מיליון אנשים שנותנים אימון בצבא, שולחים את יקיריהם הקטנים הרווקים באמונה מוחלטת במערכת. ובוא נשמע אותכם מחכימים את השמונה מיליון אנשים התמימים האלה.
זה לא קרה, מצטער זה לא קורה.

ולכן אני אומר שהשאלה היא לא מה כל יחיד מאמין, השאלה היא מה החכמים עושים עם האמונה של היחיד בהם.
ולכן אני אומר שאם יבוא אלי שאלה של תינוק הסופי, וישאלו אותי איפה לתת אותו ? אני אשיב בלי פיקפוק, תכניסו אותו באיזה חסידות, שם אף אחד לא ישלח אותו לגוב האריות, שם יהיה לו חכם שאף פעם לא ינצל אותו ודווקא ידריך אותו לטובתו והוא יהיה מאושר. הגרוע מכל יהיה שהוא יאמין בפנאטיות באדמור במקום להאמין בצבא, אבל אצל האדמור הוא הולך לחיים טובים ואצל הצבא הוא הולך לשאול.

סליחה שארכתי מידי, זאת המחלה שלי.

לטעמי השאלה הגדולה היא מדוע הצבור הליטאי הולך ו"מתחבר" יותר ויותר לקבלה. לאו דווקא לצד ההגותי שבה (גם זה בא עם הזמן אבל להרגשתי כספיח) אלא לצד הנעשי אמוני שבה על השלכותיו לחיי המעשה. ממה שאני מכיר על יהדות ליטא ופולין, ערשו של הציבור המכונה כיום ליטאט, הקבלה היתה מוצנעת יחסית. היו תופעות של צדיקים ליטאים אבל הכמות וההשפעה הציבורית היו זניחות. כיום רוב תעשיית הצדקה הציבורית בנויה על כך. רבנים שהינם במרכז המיינסטרים החרדי מתנהגים ומנהיגים על פי סגולות וברכות ש"איתחזק גברא" לתיתן ולזרוע תקווה בהתגשמותן. חושבני שרק עיוור אינו רואה את כוון התהליך. בני ברק החרדית של היום אינה דומה לרבעי בני ברק החרדית של 1975 (ולא רק בגלל נדידת העמים לגבעת שמואל והמחוזות).

לבני האדם בכל המקומות וכל הדורות יש שתי תכונות נעלות: שכל ורוח. השכל מבקש את האמת. הרוח מבקשת את מה שנאצל ונשגב. כאשר השכל ישר והרוח נכון, אזי האדם שלם. אם יש דגש על השכלה על חשבון הרוח, אזי רציונליות ופקחות עלולים להביא לכפירה. לדוגמא, תנועת הנאורות. אם יש דגש על רוח על חשבון השכל, אזי דמיונות שוא עלולים להביא לאמונות תפלות. לדוגמא, תנועת הרומנטיקה. לענ"ד, בדורות האחרונים שתי התנועות המרכזיות ביהדות, זו של הלמדנות הישיבתית וזו של הקבלה-חסידות, אינן מאוזנות. מהבחינה הזו, ראשוני הראשונים, כגון רש"י או רבי שמואל הנגיד או רבינו גרשון מאור הגולה או רבינו חננאל או רבי נתן, היו מאוזנים לאין ערוך ביחס לאחרונים.