מרכיב אישיות 'רבני'-לאזכרת הרב שך

אולי הגיע הזמן לדיון חשוב ורציני מאוד, אחרי למעלה מעשור בלתי מורון האבי עזרי.

אחת התופעות הנפוצות ביותר במשנת הרב שך, היתה ה'לצאת נגד', שלא פעם לוותה בצוות תורן שהיה אמור להרתם למשימת הלוויה והקבורה, גם אם רוב הנקברים היו מרביצי תורה ולא התקיים בכמות המלווים 'כנתינתה כך נטילתה' (מגילה כח; כתובות יז).

למעשה קמו והתבטלו שאלות ודיונים רציונאליים חשובים ע"פ גחמה או צווחה של אדם אחד חזק מאוד, ששלט בכיפה ללא עוררין. גם אם לאחר מותו צצו לאט לאט חלק קטן מהשאלות בבחינת 'קריאה שניה ושלישית' ויחס הציבור לנשרפים והנקרבים השתנה במקצת, עדיין דעות רבות, הנושאות בעלי דעה חשובים שנאלצו להמנע מעוד הבעות דעה חשובות, אינן ליגיטימיות ברוב הציבורים. לדוגמה, תורות האדמו"ר מחב"ד פשוט לא ידועות לליטאי המצוי, וגם בקהל הרחב ספרי הרב גורן עומדים במעין סכנת הכחדה (שניהם בעזרת רבנים פחדנים רבים, שלא ציינו למובאות בחיבורי הנ"ל).

במקביל ובשירות אותו אינטרס, ואולי דווקא מהכיוון החיובי, החלה מלאכת צנזורה, תשתוש היסטוריה והכוונת חשיבה ע"י 'עריכת' ספרים שלא תאמו את הגחמות, או העלמתם מספרי הציונים (המפורסם מביניהם הוא 'רמב"ם פרנקל' הידוע לשמצה, שככל הנראה מנע בדרכים שונות הוצאת ספרי ציונים נטרלים יותר – כמו המ"מ של 'הלכה ברורה', בעזרת 'זכויות יוצרים'). באופן שאנו נמצאים בדור מעוות ומסולף לפי צרכים ואינטרסים שונים, והכל לרצות עריץ עליון שחי ופעל בתקופה מסויימת, גם אם לא קצרה.

צר לי, אבל השערה גסה שלי שהעריץ ו/או כמה מסייעניו, לו הובחנו פסיכולוגית, היו מוגדרים כחולי נפש או בעלי מרכיבי אישיות מסוכנים. בהדגשה שבעיות שכאלו לא סותרות 'חכמה' לכאורה – אדרבה, בד"כ הסובלים מבעיות מפתחים מנגנוני ביטחון של חצאי הסברים רציונאלים לכאורה הנשמעים טוב מאוד לרגע, או לפחות מעניקים להם ליגיטמציה זמנית/תמידית.

וכאן הייתי רוצה לצטט קטע מערך ה'פסיכופת' בויקיפדיה, המשמעותי מאוד לבעיית ההתמודדות מול בעלי מרכיבי אישיות: "עד כה לא נמצאה תרופה שמסייעת לפסיכופתים לרכוש אמפתיה, או מאפשרת לפסיכופתים לחוש רגשות עמוקים. הטיפול המקובל כיום בפסיכופתיה הוא טיפול פסיכולוגי. עם זאת, מחקרים הראו כי פסיכופתים חסינים בפני טיפול בשיחות, והן אפילו הופכות את המניפולציות שלהם ליותר יעילות. נוצר מצב שבו המטפל עשוי להפוך לקורבן של המטופל. קרו מקרים שבהם מטפלים סיכנו את המקצוע שלהם משום שמטופל פסיכופת שיכנע אותם לעזור להם. למרות שהמטפל מודע לכך שעומד מולו פסיכופת, הוא עשוי להתקשות בעמידות בפני מניפולציות שלו."

כלומר, אין דרך מוגדרת להתעסק עם הפסיכופת, ובמקרים רבים גם עם מרכיבי אישיות אחרים (באופן כללי, 'מרכיבי אישיות' הינם מעין 'מחלות חשוכות מרפא'...). וכשהוא בראש הפירמידה, אין ערוך לנזק, וגם אין פתרון.

לפני תקופה קצרה קיימתי שיחה עם פסיכיאטר המתמחה בבעיות הנפשיות שבמגזר האולטרה-אורתודוקסי, בעיקר בחו"ל. "בלי ספק", אמר לי המומחה: "ישנם אנשים בעלי בעיות נפשיות המגיעים לראש הפירמידה, ואין כל דרך להסביר להם על הבעיות והנזקים שהם גורמים לעצמם ולזולתם". והוסיף: "משום כבודו, לא אזכיר את שמו של אחד מגדולי הפוסקים, שמומחיותו וגדלותו התורנית יונקות מבעיית אישיות קשה". למותר לציין שרב כזה עשוי להזיק לתלמידיו בעצות שונות, אבל לשאלתי: האם לדעתך כדאי להיות 'תלמיד של רב כזה בהלכה? – תשובתו היתה, איך נגיד, מתחמקת... (כמובן שלא דובר על לעיין בספרים ולהתחשבן בסברות של אדם כזה, אלא לקבל ממנו תורה באופן שיטתי ומאמין)

ואחרי שהבאתי דוגמה לנזקים איומים שגורמת דרך שלכאורה נוטה לבעיות נפשיות של בעליה, והצגתי אבחון של מומחה, שישנם אנשים בעלי בעיות בין ה'גדוילים', נשאלת השאלה ההסטורית:

האם יתכן, ובאיזו רמה, שכמה וכמה מהספרים שאנו קוראים, נכתבו ע"י בעלי בעיות נפשיות? האם יתכן שכמה מהדרכים המקובלות מספרי ראשונים ואחרונים הינן דרכי עקלתון שעזרו למטורף פלוני להדחף קדימה? כיצד נוכל להכריע בשאלה כזו? האם ישנה אפשרות של עיון סלקטיבי בספרי דת, וכיצד היא נעשית? (השאלה האחרונה כמובן עוסקת בבעיות לא צפויות וחוסר וודאות בקשר לאופי הכותב)

[ובבקשה, אל תכתבו: "תקבל את מה שנוח!". ישנה בעיה שלאחד מפריעה ולאחד לא, ויש שאלה תיאורטית כיצד להפתר מזנבות של בעיות היסטוריות. רעיון של מחשבה קודמת לעיון מפקיעה לגמרי את העיון בספרים, ולכן במחינתי היא לא קבילה.

ועוד דבר, שאלה כזו אפשרית גם בתחום המדעי-פילוסופי, גם אם הדת הינה כר פורה יותר למתוסבכים...]

לגוף טענותיך
תורות האדמור מחבד, עם כל הכבוד וההערכה, נו באמת, אתה חושב שזה חסר לסל ההשכלה של מישהו? עוד פלפולים חסידיים פסבדו רציונלים? בכלל לא ברור מה טענתך, האדון הכריז על עצמו שהוא משיח, משיח שקר היה סדין אדום אצל כל הרבנים בכל הדורות.

הרב גורן, זה התחיל במחלוקת הלכתית, אבל לגיטימי שמי שחושב שהוא מתיר ממזרים, יצפה ממנו שידאג לאיזה גיבוי רבני  והסכמה מעוד רבנים, בזמן שהמציאות היתה להיפך שהוא עשה זאת באופן עצמאי להחריד, בשילוב הבטחה פוליטית מקדימה. הגיוני מאד לצאת נגדו, ואגב, היסטורית זה לא הרב שך יזם אלא הסטייפלר ועוד רבים.

טשטוש ההיסטוריה לא קשור לרב שך - זו סתם רדידות ועדריות, שמצויה בכל חברה. גם הארץ וידיעות אחרונות מטשטשים היסטוריה כשנח להם, וזה קורה המון.

לגבי השאלה ההיסטורית, קשה מאד שאדם ששונה משאר החכמים (בהנחה שאתה לא חושב שכל רב או חכם יש להם את תכונות הפסיכופת) יוכל להשתלט על כולם, צריך בשביל זה נישה היסטורית, והקמת המדינה היתה באמת נישה כזו, גם כמה שנים אחריה. בהיסטוריה זה היה מאד קשה, כי העם היה מפוזר ומפורד ורק מי שהכירו באמת בכך שהוא מעל כולם קיבל מעמד כזה. אם אתה טוען שתכונות הפסיכופת לא ניתנות לגילוי ע"י אנשים חכמים, אולי הם באמת לא כל כך מפריעות, אם מדובר בסטיה מהניהול הנורמלי של ציבור, יש להניח שאפשר לזהותן והשתדלו למנעם.

אח רחוק

העלית נושא מעניין, וצריך להיזהר מאד לא לפגוע בכבוד חכמים, או בחוקת הפורום להבדיל.

אם הבנתי, אתה מציע את האבחנה הבאה:

א. יש איבחונים ומאפיינים של בעיות נפשיות בספרי הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה. מונח מפורסם כזה הוא ה"פסיכופט".

ב. ניתן לזהות אצל מנהיגים (ופוסקים?) במשך הדורות, בעם ישראל, תכונות העונות על הגדרים הנדרשים לקביעה שפלוני הוא בעל בעיה נפשית כזו או אחרת.

הכצעקתה?

כמדומה שאין מנוס מאשר:

א. הבאת רשימת מאפיינים לדוגמא, למשל מן הDSM. (ספר היסוד של הגדרות בעיות הנפש).

ב. הבאת דוגמאות של התנהגות שתואמת את המאפיינים האלו.

מהמעט הידוע לי, על מנת לזהות אדם כסובל מבעיה נפשית יש לבדוק את התנהגותו מול רשימה בת סעיפים רבים. אם יש לו רוב במידה הנדרשת, יש מקום להחלת ההגדרה.

יהיה עליך, כדי לא להסתפק בהצעה גרידא, לתת דוגמא כזו עם המאפיינים שלה.

הצעה: האם מי שנוטה להחמיר ניתן לאיפיון בתור בעל נטיה לכפייתיות? (OCD)?

כדאי להזכיר כי בזמננו נעשה נסיון - להפתעתי משמעותי - לאפיין את סוג האישיות של בית שמאי. הספר נקרא "השמאים" (אולי היה עליו אשכול ואם לא אז כדאי לפתוח) ולמרות הפסיכולוגיזציה החשודה, דומה שהוא מצליח להציג מאפיינים של בית שמאי כפי שהם עולים מסיפורים אודותיהם ומהלכותיהם.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

הרב שך היה האסון הגדול ביותר שקרה לעולם החרדי. אדם שדחף את עצמו. על ידי שנאה וסכסוכים וקרע את העולם החרדי. את קטנותו לא בגובה אפשר ללמוד בספרו אבי עזרי. ספר רדוד שכל בחור ישיבה ממוצע יכל לכותבו.