מרכיב אישיות 'רבני'-לאזכרת הרב שך

אדם שגורם לקרע ושסע בעדה החרדית כפי שעשה הרב שך אינו ראוי לתאר שהמחבלים ההכתירו אותו בו. וכל מעשיו ה רי הם כתובים בדברי ימי החרדים של ישראל. אין צורך לכתוב מה רעות הוא עשה מה שראוי אולי לשאול מה טוב וחיובי הוא עשה חוץ משנאת אחים פילוגים ודברי בלע

זהירות: מדרון!

וכבר נפלנו בו.

אין הפורום נמנע מבדיקה של עובדות היסטוריות. אבל הרוצה לבקר מי שנחשב לרב (וכל שכן רב באמת. לא באתי לחלק ציונים לרב שך או למישהו אלא רק להבהיר את החוקה) צריך לכתוב באיפוק ככל האפשר ובדרך ארץ, ולגבות את טענותיו בנתונים.

אילולא כן, האשכול ייסגר.

זו הודעת הנהלה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

אח רחוק

הנימה המתונה תועיל, אני מקוה, להשיב את האשכול לפסים של דיון ולא של התקפות, לא רק נגד החיים אלא גם נגד אלו שהלכו לבית עולמם.

הרשה לי לשאול: אם אין לך ולנו רקע באיבחון פסיכולוגי, אז איזה ערך יש לדעתך לאפשרות שאולי יש מגדולי ישראל, או מפורסמי ישראל, שסבלו מבעיות פסיכולוגיות שונות?

אני מוסיף:

כמדומה שדבר ידוע הוא אצל העוסקים בתחום, ואולי גם אצל מי שבחוץ, כמוני, שהמושג "נורמלי" אינו תואר ששולל בעיות כלשהן, אלא רק אמור להבטיח שהאדם המדובר מסוגל לתפקד באופן שאינו מחייב התערבות. כלומר שהוא "מסתגל לחברה מסביב".

הרמב"ם הציב רף גבוה מאד בפני תואר הכבוד "בריא בנפשו" וזאת מפני שכל מי שמבזבז זמן על מה שאינו פילוסופיה א-לוהית הריהו "משתגע". וזה רוב האנושות.

כנ"ל מי שיש לו מידות לקויות. במידה שהן לקויות, האדם אינו בריא.

בתור מי שאינו איש מקצוע (אאוטינג?) אני מפקפק, על סמך ידע מסויים בפילוסופיה של המדע, עד כמה יש ערך - לא במובן התראפויטי אלא במובן של טענות משמעותיות אובייקטיביות - לזיהוי של סוגים של בעיות נפשיות. כמו למשל נרקיסיזם.

נניח שאדם נהנה מתשומת לב חיובית ומיכולתו לבאר ברורות ולסדר - ולכן גם ללמד אחרים. האם זה הופך אותו לפחות נורמלי? או שזה פוגם ביכולתו לנתח ולהסביר? (אני חושב על עצמי...).

נניח שאדם היה חלש וחולני מילדותו, וגדל על אמונה ומסירות לקב"ה לפי התפיסה היהודית המקובלת (השגחה פרטית, בחירת עם ישראל, מעלת התורה לקיום העולם). וכן כשהתבגר לא היה לו שום מקצוע ושום תחום עיסוק מלבד העיסוק בגמרא ובמפרשיה ובפוסקיה. וגם חיי הנישואין שלו היו מרים מאד אלא שלא רצה לפרק את ביתו מסיבות שונות, כגון הפחד שאשתו תתאבד. האם זה הופך אותו ללא נורמלי? האם זה הופך את כתביו לפחות למדניים? (חידה: מי זה? רמז: יש עליו כמה וכמה אשכולות בפורום...).

לגבי הרב שך, צריך קודם כל לבדוק את הביוגרפיה שלו ובמיוחד את הנקודות שיש כאלו שנתלים בהן כדי לייחס לו תכונות אופי רעות, או חולשה בלימוד, או אהבת ניצוח, או שתלטנות. מסתבר שאפשר לנסות לייחס לו גם בעיות נפשיות. מאי שנא? (=מה ההבדל? אם כבר אז כבר...).

אציין רק שהוא היה ידוע במאור פנים באופן יוצא מהכלל לתלמידים וכן העידו מקצת תלמידיו שהיו בפורום. לגבי למדנותו, הרי יש לציין לשבח את נכונותו לחשוב לבד ולצאת נגד מסורות פרשניות על סמך סברות (לפחות זה לשבח בעיני).

לפי עדויות אישיות ששמעתי היה אדם פתוח יותר מכפי שניתן לשער, אבל היה כפוף למה שהחשיב לחובתו כמי שהציבור שומעים לו להגן על חומות הגטו שהיהדות החרדית הסתגרה בו.

לפי המסופר אודותיו היה מסתפק במועט מבחינה גשמית.

המחלוקות הציבוריות (נגד חבד, החרמת הרב שטיינזלץ, התקפה על הרב גורן, הקמת מפלגה ומועצה רבנית ועיתון) נבעו כמדומה מתוך רצון להגן על היהדות כפי שנתפסה בעיניו ועל ציבור לומדי התורה כפי שחשב שהוא יכול להחזיק מעמד.

אני חושש לשאול היכן מצאת או מוצאים אותם אירועים שמהם ניתן ללמוד על בעיות נפשיות אלו ואחרות.

הנכונות להאבק גם במחיר של נזק חינוכי אכן היתה שם, כפי שאני זוכר בעצמי מהימים של הקמת מפלגת "דגל התורה" וההתפלגות מן הציבור החסידי. הנזק לדור הצעיר היה חמור בשעתו. אבל לכל מחלוקת יש שני צדדים וכנראה הוא סבר שהמחיר וההשתדלות מוצדקים לפי המצב דאז. איני בא לשאול מה היה אלא אם יש בכך בעיה נפשית. איני מזהה כזו על סמך הנתונים המועטים הידועים לי. כמובן, איני פסיכולוג מקצועי ואיני בקיא בהיסטוריה או אפילו בפרטים הקטנים שיוצרים תמונה גדולה.

***

אולי אפשר להציג שאלה בניסוח קנטיאני: היאך יהיה זה מן האפשר לזהות בעיה נפשית אצל מנהיג או רב או פוסק ואלו אירועים או אמירות או צורות התנהגות יצדיקו פרשנות כזו? זו אינה שאלה על מה שהיה אלא על מה שאנו אמורים למצוא כדי להצדיק את הפרוייקט שאתה מציע.

שים לב שבספר "השמאים" הסתפק המחבר בקוי אופי. וגם שם זה היה מרחיק לכת - אבל כמדומה שזה הצליח.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

אין לי כוונה להיענות לאתגר המקורי של בעל האשכול. ואקדים מראש שיש לי כבוד רב הן כלפי הרב שך והן כלפי הרבי מחב"ד. שני האישים כמובן שונים מאוד זה מזה, אבל בשניהם יש מה להעריך ולהוקיר. בייחוד יש לציין את הרבי שהיה אדם מבריק וייחודי גם בקנה מידה חיצוני וכללי.
אבל, וכאן מגיע אבל גדול, אני מוצא את עצמי חייב להודות, שבהתנגשות הזו אני מצדד ברב שך. כלומר, דווקא הרב שך, שהיה פחות מבריק ופחות כריזמאטי, הוא זה שהבין לאן דרכו של הרבי מובילה, ובשונה ממנהיגים אחרים בציבור החרדי שגם כן הבינו אך לא העזו, העז הרב שך (כמובן בזכות תכונותיו שאולי לא תמיד גרמו רק טוב ושלום) לצאת נגדו באופן ברור ומפורש ולעצור את הסחף וההשתלטות המאורגנת של תנועת חב"ד בראשות הרבי.
הציניקנים יגידו את שלהם, אבל בסופו של דבר, בראייה היסטורית, היה זה מאבק הרואי וגורלי וצודק, שהועיל לעם ישראל ולציבור החרדי, ואולי אפילו לחב"ד עצמה. אם הרב שך לא היה עושה זאת, מסתבר שההיסטוריה היתה שונה, ולא לטובה. והדורות הבאים היו רואים כמחדל ובושה את הכניעה או אפילו רק השתיקה מול הקמפיין החב"די ולנוכח ההשתלטות על הציבור החרדי ועם ישראל כולו, יחד עם שטיפת המוח בתפיסות החב"דיות בכלל והטירוף המשיחי בפרט.
ולענין תורותיו של הרבי, אינני חושב שהן חסרות לציבור ה"ליטאי" לפחות, ומצד שני הרי הן קיימות כיום בכל פינה ותחת כל עץ רענן ובמאגרים ממוחשבים שונים.

(התייחסותי מצומצמת אך ורק להתנגשות ספציפית זו, ולא לשאר מאבקי הרב שך ולאישיותו והשפעתו.
כמו כן אצהיר ברורות: אינני חושב שתנועת חב"ד היא תנועה רעה ונכלולית. אלא מנקודת מבטה היא בוודאי מתכוונת בעיקר לטוב. והיא באמת עושה הרבה טוב.)

נכון להזכיר את סיפרו של שילון על מנחם בגין. הוא טורח לרמוז רמזים עבים כחבל כי לבגין היו בעיות נפשיות שהשפיעו על עיקרי דרכו  (לא על החלטה ספציפית פלונית או אלמונית)
מבלי להכנס לפוליטיקה אולי לפעמים קורה ובעיות נפשיות גורמות לאדם ללכת בדרך נכונה?
ובכלל מי ערב לנו שכל מערכת אנושית חשופה לבחירת או עליית מנהיגים  עם בעיות? חושבני שההסטוריה תוכיח שהיו לא מעט כאלו.
זהו האדם