הוברמן

ילדותו בפולין ולימודיו בברלין

ברוניסלב הוברמן נולד בשנת 1882 בעיירה צ'נחוסטובה שבפולין. אביו היה חובב מוסיקה שרצה שאחד מבניו יהיה למוסיקאי. הוא קנה לברוניסלב כינור ולימד אותו לנגן. ברוניסלב היה ילד פלא שהקדיש את זמנו לנגינה בכנור. מגיל 6 למד כנור בקונסבטוריון של ורשה. בגיל 9, משהתברר לאביו כי אין בפולין מורה ראוי לבנו, המשפחה השתמשה בחסכונות ומכרה רהיטים, ואביו ליווהו לברלין, שם החל ללמוד אצל יואכים, גדול הכנרים שבאותה תקופה. הוברמן למד אצל יואכים במשך ארבע שנים, בהן קיבל שיעורים מיואכים לעתים רחוקות, כי למרות שהעריכו יואכים לא אהב ללמד ילדי פלא. הוברמן למד בפועל אצל גריגורוביץ ומורים נוספים, ובמהלך אותן שנים הופיע בקונצרטים ברחבי אירופה.
 
 

הקונצ'רטו לכנור מאת ברהמס

הקונצ'רטו לכנור מאת ברהמס נחשב אצל הכנרים באותה תקופה ליצירה שאיננה כתובה טוב, "נגד הכנור", ובלתי אפשרית לביצוע. בשנת 1896 יואכים הזמין את ברהמס לקונצרט בו ילד פלא ינגן את הקונצ'רטו שלו. ברהמס שלא סבל ילדי פלא בגלל נגינתם חסרת הבגרות סירב, ורק אחרי הפצרות רבות, הסכים להאזין, מתא רחוק באולם הקונצרטים. בקהל גם נוכחו יוהאן שטראוס, דבוז'אק, מאהלר, וברוקנר.  בהתחלה ברהמס הקשיב לקונצ'רטו בחוסר רצון, אולם כאשר הוברמן התחיל לנגן, ברהמס נדהם והקשיב לנגינתו תוך שהוא בוכה מרוב התרגשות. בסוף הקונצרט ברהמס אמר כי לא האמין שאפשר לנגן ככה את הקונצ'רטו שלו. ברהמס נתן להוברמן צילום שלו עם חתימה: "ממאזינך אסיר התודה". מגיל 14 הוברמן הפסיק ללמוד אצל יואכים, ופתח בקריירה בינלאומית שכללה סיבובי הופעות מצליחים מאד, עד שנחשב לאחד מגדולי המוסיקאים שבדורו. הקונצ'רטו לכנור מאת ברהמס היתה היצירה האהובה על הוברמן, וגם היצירה שביצע בהופעתו האחרונה בשנת 1944.

מה ייחד את נגינתו של הוברמן

הגישה למוסיקה של הנגנים הרומנטים היתה שונה באופן מהותי מזו של הנגנים והמודרנים, ואולי הוברמן היה הכנר הרומנטי האחרון. אצל המוסיקאים הרומנטים העיקר היה ההשראה, החזון, המחשבה, ולאו דווקא שלמות טכנית ובטח שלא התיפיפות. תוסיפו לגישה הרומנטית את הזעקה היהודית, ותקבלו כנר שנגינתו מאד אינדיבידואלית, אינטואיטיבית, עם משיכות קשת הצובעות את המוסיקה בהרבה רגש. כתב המלחין יוסף טל על הקונצ'רטו של מנדלסון בביצוע הוברמן: "שמענו כנר שכאילו לא היה בעולם הזה, בלי הצגה ובלי שום רושם חיצוני, בפשטות מוחלטת, הצלילים הזכים זרמו, יפים ומלוטשים, כמו מעבר לכל מקום ולכל זמן. לא האמנתי. אף פעם בחיי, לפני ואחרי, לא שמעתי נגינת כנור כה מופלאה, שניכר בה נסיון חיים עשיר, לא רק מוסיקלי. זה היה הרבה יותר מענין של טכניקה ורגש. הוא ידע לעצב יצירה כשלמות וליצור אותה מחדש בפרשנותו". אמר על נגינתו של הוברמן אנטון רובינשטיין, גדול הפסנתרנים דאז: "רק גאון מנגן ככה". וכתב עליו הפסנתרן המורה והמלחין תאודור לשטיצקי: "הוא פשוט תופעה, שלנוכחותה הביקורת חדלה. הוברמן מעולם לא היה מה שקוראים "ילד פלא", אלא כבר בגיל 6 הוא היה אדם פלאי, שמקום להיות נורמלי, ידע לשמור על שיעור קומתו". 
 

 

המוסיקאים היהודים באירופה אחרי עליית הנאצים לשלטון בגרמניה

רבים מהמוסיקאים בתזמורות הכי חשובות באירופה היו יהודים. רוב הכנרים והפסנתרנים הגדולים שבאירופה היו יהודים. כשהנאצים עלו לשלטון בגרמניה, המוסיקאים הפקחים יותר הבינו שנדרש לעזוב את גרמניה, ואם היו מפורסמים או עשירים או ברי מזל, הצליחו לעשות זאת. רוב המוסיקאים היהודים היו כה קשורים לתרבות האירופאית עד שהאמינו שהנאציזם איננו אלא ענן שיחלוף. אחרי שהנאצים אסרו על מוסיקאים יהודים להופיע בקונצרטים, קורט זינגר, רופא  ומנהל האפורה של ברלין, ייסד בגרמניה את האגודה לתרבות של של יהודים גרמנים, שמנתה אלפי מוסיקאים וכ-70,000 צופים, ואשר קיבלה מהשלטונות הנאצים אישור שמוסיקאים יהודים יופיעו בפני יהודים תחת פיקוחם. הוברמן התנגד לפעילותה של האגודה באומרו שאסור לשתף פעולה עם הנאצים. רוב רובם של המוסיקאים שהיו חברים באגודה נרצחו בשואה.

המודעות הפוליטית של הוברמן ומלחמתו בנאציזם

אחרי שהזדעזע מההרס של מלחמת העולם הראשונה, הוברמן הבין שאמנות איננה קיימת בשביל האמנות אלא למען האנושות. הוא הפסיק את הופעותיו ולמד בסורבון במשך כשנתיים כדי להשכיל. אזי, על מנת למנוע את המלחמות בין המדינות האירופאיות, היה אחד מההוגים של רעיון אירופה המאוחדת. בשנת 1932, הוברמן בן ה-50, נחשב לאחד מגדולי המוסיקאים בעולם. כעבור שנה, משהנאצים עלו לשלטון, הוברמן סירב להופיע בקונצרטים בגרמניה וסירב להצעת עבודה מהמנצח וילהלם פורטוונגלר. הוא נפגש עם אנשי תרבות משפיעים ברחבי העולם ועודד אותם להתנגד לנאצים ולמחות. בשנת 1933 פירסם מכתב בו הגן על התרבות הכלל אנושית ועל החירות. בשנת 1936 במכתב, שפורסם בעיתונות העולמית, הוא גינה את האינטלקטואלים הגרמנים על שאינם משמיעים את קולם ומתנגדים למעשים הברברים של הנאצים. לבסוף הבין שאין לו דרך להלחם בנאצים אלא בעזרת המוסיקה.


 

הקמת התזמורת הסימפונית של פלשתינה

בשנת 1934 הוברמן הגיע לסיבוב הופעות של 12 קונצרטים בארץ ישראל, שאז נקראה פלשתינה ע"י המנדט הבריטי. הוא כבר הופיע קודם לכן בא"י בשנת 1929, אלא שהפעם כה התרשם מאהבת המוסיקה של תושביה ומהאידאלים שלהם, עד שהגה רעיון להקים בא"י תזמורת סימפונית, מהמשובחות בעולם, לשמר את תרבות המוסיקה הקלסית היהודית-אירופאית. הוא פנה ונסע למנצח ארתורו טוסקניני, גדל המוסיקאים בעולם דאז, על מנת שיעזור לו. טוסקניני, כמו הוברמן, תיעב את המשטר הנאצי וסירב להופיע בגרמניה. הוא אהב את רעיונו של הוברמן והתנדב לנצח על הקונצרט הראשון. בעזרת טוסקניני הרעיון קיבל תמיכה רבה באנגליה ובארה"ב. במהלך שנת 1936 הוברמן נדד ברחבי אירופה ובחן מוסיקאים יהודים לתזמורת שלו. הוברמן כבר הבין שבבחירותיו הוא חורץ את גורלם של המוסיקאים ועל-כן הבחינות היו קשות עבורו. בפולין, מאחר שהכיר את רוב המוסיקאים, קיים את הבחינות בהפנותו את גבו לנבחנים. הוא בחר 73 מטובי המוסיקאים באירופה שהשתכנעו לעלות לא"י, שאז נחשבה למדבר, בבוטחם בהוברמן. המוסיקאים גם ביקשו ממנו להביא עמם את משפחותיהם וקרובי משפחה והוברמן לא נשאר אדיש לבקשות. כדי להוציא לפועל את תכניתו הוא נדרש לקבל אשרות עבורם מהבריטים ומהסוכנות היהודית, ולהצליח לממן את עלייתם לארץ ואת הקמת התזמורת. ועד העליה בראשות בן-גוריון חפץ בפועלים והסכים לתת לו רק אשרות זמניות, אז הוברמן פנה לוויצמן ראש הסוכנות היהודית, ובהשתדלותו הבריטים סיפקו להם אשרות מיוחדות. הוברמן נסע למסע של 42 קונצרטים ברחבי ארה"ב כדי לגייס תרומות למימון תכניתו. משנוכח שחסרו לו עדיין 80,000 דולר (סכום עתק אז), הוא ביקש סיוע מאלברט אינשטיין, שעזר לו לגייס את הסכום הנדרש. סה"כ הוברמן הצליח להציל כ-1000 יהודים.
 

תוקן על ידי מם80 ב- 16/11/2014 20:13:52