|
|
| נשלח ב-27/11/2014 18:01 |
 |
| |
כמובן שבן שאינו הולך בדרך הישר או בדרכי אבותיו הוא גורם לו צער
אך הצער הוא גם מההריון והלידה
ומגידולם במשך כל השנים
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2014 18:16 |
|
| |
מנורת המאור:
לעולם ישתדל אדם ללמוד את בנו תורה ולהדריכו על הדרך הנכוחה, ואל יתרשל בו מפני טורח גידול בנים, ואע"פ שהוא טורח גדול. כדגרסי' בב"ר ואל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרונך וגו'. עצבונך, זה צער העבור, והרונך, זה צער העידוי, בעצב, זה צער הנפלים. תלדי, זה צער הלידה, בנים, זה צער גידול בנים. א"ר שמעון בן אלעזר, נוח לו לאדם שיגדל לגיון אחד של זיתים בגליל ואל יגדל תינוק אחד בארץ ישראל. פי' הזיתים אינן גדלין בגליל, מפני שהיא קרה, והבנים הן נוחין לגדל בארץ ישראל, מפני שפירותיה טובים, ומימיה יפין ואוירה נאה, והוא דארז"ל אוירא דארעא דישראל מחכים, ור"ל נוח לו לאדם לגדל כמה זיתים בגליל, אע"פ שהן קשין לגדל, מלגדל תינוק אחד בארץ ישראל, אע"פ שהיא נוחה לגדל בה תינוקות.
תוקן על ידי מם80 ב- 27/11/2014 18:17:48
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2014 18:32 |
|
| |
הסבר:
כשם שלנוטע שתילי זיתים יש צער עד ששמח מהיותם עצי זית המוציאים שמן טוב, אחת כל כמה וכמה לאב ואם בישראל יש צער בגידול בניהם עד ששמחים שמחה שלמה בהיותם מתהלכים בתמימות בדרכה של תורה: והיה כעץ השתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח. ומאחר שיעקב הוא שייסד את שבטי ישראל, שייך צער גידול בנים ביעקב יותר מבאברהם ויצחק.
תוקן על ידי מם80 ב- 27/11/2014 18:34:18
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2014 19:00 |
|
| |
ברור לכל בר דעת שעם 12 ילדים יש יותר צער
אך לפי היחס גם לאברהם היה צער גידול בנים גדול
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2014 20:08 |
|
| |
ליעקב היה צער גידול בנים ממחלוקת בין צדיקים וצדיקים, ואילו לאברהם ויצחק היה צער גידול בנים מריב בין צדיק לרשע. אלא שמאחר שיעקב ידע שלא כל הבנים של אברהם ויצחק היו צדיקים, היה לו צער גידול בנים כל חייו שמא חלילה לא כל בניו צדיקים ועל-כן תמיד התפלל עליהם למען יהיו כולם צדיקים, ובאמת כל בניו היו צדיקים.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2014 20:19 |
|
| |
מ\האם התורה מספרת לו רק אפילו פעם אחת שעשיו לא היה צדיק- האם לפי סיפורי התורה יעקב היה צדיק?
כנ"ל ישמעאל?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2014 20:41 |
|
| |
ירוחם אתה לוקח אותי קשה מדי. לא כתבתי שבזמנם היו מצוות כאלו, אלא בבואי לענות מדוע יעקב שכדברי מיימוני הכיל את חטאי בניו, משום מה עונה ימחו על קדושת שמך, ניסיתי לחלק בין חטאים כלפיו לקדושת שמך. וגם זה כהשערה בלבד. אבל למה אתה אומר שלא היו מצוות בין אדם למקום בזמנם, וכי מהי מצוות ברית המילה? ותורה מן השמים הכוללת מצוות רבות למקום, היא 'המצאה' מאוחרת? תמהני. אני תוהה אם יעקב לא היה צדיק ועשיו לא כתוב שהיה רשע, מדוע ה' מתגלה ליעקב ומדוע הוא זה שזכה בהבטחת ה' לאבותיו? נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2014 22:04 |
|
| |
מצות המילה היא מצוה חד פעמית. היא לא נכללת במצוות שמנחות את האדם בחייו. כגון איסורי עריות גניבה גזל וכד'
למה ה התגלה ליעקב? ולמה לאברהם? ולמה למשה? לדוד וכו'.
לה' יש את הרעיונות שלו. לנו יש רק מה שכתוב בתורה.
יעקב אבינו קילל את בניו לא בגלל מצוות- בין האדם למקום.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2014 22:35 |
|
| |
אומרת התוספתא: משה משה, אברהם אברהם, יעקב יעקב, שמואל שמואל, כולן לשון חיבה, לשון זירוז; הן הן עד שלא נדבר עמהן, והן הן משנדבר עמהן, הן הן עד שלא נכנסו לגדולה, והן הן משנכנסו לגדולה. רק למשה, אברהם, יעקב, ושמואל, הקב"ה פנה בלשון זו, כי אברהם בחסידותו התפלל על כל בני האדם בדורו ומשה ויעקב ושמואל בצדיקותם התפללו על כלל ישראל.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2014 22:53 |
|
| |
מ
במחילה הציטוט שלך לא שלם. התורה גם אומרת נח נח משה משה וכו'
אבל במחילה מכבודך למה התורה מדלגת על יצחק? אין בתורה יצחק יצחק. הוא לא היה חביב?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2014 23:39 |
|
| |
ירוחם,
הקב"ה לא פנה לנח בלשון נח נח. אומרת התורה אברהם הוליד את יצחק, שצדיקותו של יצחק היתה תלויה בצדיקותו של אברהם. על-כן לענ"ד הקב"ה לא פנה אליו בלשון יצחק יצחק, וכמובן שגם יצחק היה חביב לפני המקום. שים לב שהקב"ה פנה ליעקב בלשון יעקב יעקב רק אחרי שיעקב נקרא כבר ישראל.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2014 00:38 |
|
| |
| מם80 כתב: |  | ליעקב היה צער גידול בנים ממחלוקת בין צדיקים וצדיקים, ואילו לאברהם ויצחק היה צער גידול בנים מריב בין צדיק לרשע. אלא שמאחר שיעקב ידע שלא כל הבנים של אברהם ויצחק היו צדיקים, היה לו צער גידול בנים כל חייו שמא חלילה לא כל בניו צדיקים ועל-כן תמיד התפלל עליהם למען יהיו כולם צדיקים, ובאמת כל בניו היו צדיקים.
|
|
הרי רש''י מביא בשם המדרש שהיה ידוע להם שיהיה לו 12 שבטים
ומסתמא ידע גם שיהיו צדיקים ולא דאג מזה
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2014 01:54 |
|
| |
אומרת הגמרא (פסחים נו.): ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנה שכינה אמר שמא חס ושלום יש במטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ואבי יצחק שיצא ממנו עשו אמרו לו בניו שמע ישראל ה' א-להינו ה' אחד אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד באותה שעה פתח יעקב ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ואמנם רק לאחר מכן אומרת התורה: כל אלה שבטי ישראל. קל וחומר, עשרים ושתים שנה שנסתלקה מיעקב שכינה ולא ידע כי יוסף חי, דאג למרות שידע כי יעמיד 12 שבטים. אדרבא בגלל מחלוקת האחים ויוסף שציערה אותו, יעקב חילק את שמעון בנחלת יהודה והוציא את לוי ממנין השבטים והפיצו בכל ישראל, והדבר היה לתועלת כלל ישראל שסופרים ומלמדי תינוקות משמעון ומלמדי התורה מלוי יהיו נפוצים.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2014 07:30 |
|
| |
הוא ידע שאם ימות אחד מבניו בימיו הוא יירד שאולה
אך ידע שכל בניו יהיו צדיקים 12 שבטי יה
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2014 07:52 |
|
| |
בעל בעמיו
תודה על הלינק.
הנה הגמרא. יש שתים.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף פט עמוד ב דרש רבא: מאי דכתיב לכו נא ונוכחה יאמר ה'.(הפסוק: ישעיהו פרק א פסוק יח
לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר יְדֹוָד אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ: )
לכו נא, בואו נא מיבעי ליה! יאמר ה' - אמר ה' מיבעי ליה! - הדרשן מקשה על מבחר מילים מהפסוק. לעתיד לבא יאמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: לכו נא אצל אבותיכם ויוכיחו אתכם. ויאמרו לפניו: רבונו של עולם, אצל מי נלך? אצל אברהם שאמרת לו ידע תדע - ולא בקש רחמים עלינו, אצל יצחק שבירך את עשו והיה כאשר תריד - ולא בקש רחמים עלינו, אצל יעקב שאמרת לו אנכי ארד עמך מצרימה ולא בקש רחמים עלינו, אצל מי נלך? עכשיו יאמר ה'. אמר להן הקדוש ברוך הוא: הואיל ותליתם עצמכם בי - אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו.
"לעתיד לבוא" - כנראה ביום הדין הכללי או אולי ביום הדין הפרטי של כל אדם? מסתבר כלישנא קמא (=האפשרות הראשונה). לא ברור מדוע, הקב"ה אומר לעם ישראל שילכו לקבל תוכחה מאבותיהם. ועם ישראל עונים שהאבות לא ידעו מספיק להראות רחמים לילדים.
וכאשר עם ישראל אומרים לה' שהם זקוקים לרחמיו, הם מקבלים אותם.
איני מבין בדיוק את כל הדרשה, על מה ולמה היא נאמרת, וכי אי אפשר היה לומר אחרת. אבל הרעיון נראה ברור. ויש כאן שנים.
האחד, המפורסם, הוא שמי שבא לה' ומבקש רחמים, ויודע שרק ממנו יקבלם, אכן יתקבל ויקבל.
השני, שמאד נוגע לזמננו, הוא שמי שרוצה להגיד תוכחה, צריך להראות רחמים=אהבה. גם האבא לבנו.
ולפי דרכנו נראה שאת כל אחד מהאבות אפשר היה לתפוס ברגע מסויים של העדר בקשת רחמים.
האם באמת אין כאן הסבר אחר למה שאמרו או לא אמרו האבות? נראה לי שרבא בא להגיע למסקנתו הסופית וזה שאפשר להתווכח על הדרך, לא זה הנידון כאן, וכן דרכן של ברכות.
בכל אופן, לאו דווקא יעקב הוא זה שפחות מגלה רחמים מאחרים. ושוב, אין זה פשט ואפילו לא פשט החודר לעומק הדברים, אלא יצירה ספרותית לצורך המסקנה
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
|
