אני הקטן תמיד סברתי שמינוי במדינה דמוקרטית הוא ממש לא 'משימה', ה'משימה' נלמדת מדימוי למלך, שסמכותו היא מעל לביקורת, ולא מינוי שכל החלטה יכולה להתבטל על ידי ביקורת עיתונאית וממילא הציבור יכול להעיף את הממונה מדי פעם. אבל מה לעשות לא כולם משתכנעים מהסברא הזו. לעניין דברי המשפטי עוזיאל, רק אומר שאפשר לחלק בין קבלה למקרה מסוים כמו בדבורה לבין קבלה שאחריה לא ניתן להתחרט לכל הקדנציה. בהנחה כמובן שסברתי הקודמת לא נכונה.
מואדיב הגיע הזמן שמישהו יעצב בפועל ולא נצטרך לדמיין משפט כל כך ארוך:-)
ישיב חוגלה עשתה מהפכה בחוקי ישראל והתורה. שגם לאחר שלשת אלפי שנה היא מורגשת שלום ציון המלכה היתה המלכה עוד בחיי בעלה ינאי, היא היתה יותר מלכה מאשר ינאי היה מלך. מרתה- מרים- בת ביתוס, היתה אשה עסקנית שסיבבה את הסביבה בזמנה, זו לא מרתה בת ביתוס ממסכ גיטין. שהגמרא לקחה את שמה בתור דוגמא. רצוי ללמוד גם את ההיסטוריה של בית שני- כמובן שאני מסתמך גם על הגמרא וחז"ל.
נשלח ב-3/12/2014 00:05
ירוחם עדכן אותנו על מרים בת בייתוס, בחיפוש בפרוייקט השו"ת לא מצאתי מלבד עשירה אחת שנראה לי שהיא זאת ששללת.
נשלח ב-3/12/2014 04:43
ירוחם
<מרים- בת ביתוס, היתה אשה עסקנית שסיבבה את הסביבה בזמנה, זו לא מרתה בת ביתוס ממסכת גיטין>
גם לא מרתא בת בייתוס האלמנה העשירה מיומא (דף יח עמוד א) ששיחדה את ינאי המלך שיעמיד את בעלה לכהן גדול.
הבה ונהיה הגיוניים: אשה שאביה יכול למוכרה לאמה או לקדשה. התחתנה מרצונה אבל בעלה יכול לגרשה בעל כורחה אם נדרה - בעלה מפר נדריה. אינה יורשת את אביה ואת בעלה. פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמא כי היא משועבדת לבעלה. ובכלל, דעתה קלה ואי אפשר לסמוך עליה שתשמור סוד (ראו את ההקשר בגמרא)
תהיה מחוקקת?
נשלח ב-3/12/2014 10:36
צעג
אף אני אומר כמוך:
אשה שאביה יכול למוכרה לאמה או לקדשה - אבל חכמים מחו נגד האפשרות הזו בכל פה. התחתנה מרצונה אבל בעלה יכול לגרשה בעל כורחה - כבר לא מזה אלף שנה, אם כי הסיבות שניתנו לכך והנימוקים שראוי לתת לכך הם שונים זה מזה. אם נדרה - בעלה מפר נדריה - מפני שאשה על דעת בעלה היא נודרת (לפי שיטה אחת). האם זה אומר שהיום אי אפשר להפר? אינה יורשת את אביה ואת בעלה - אבל החוק הישראלי קובע שכן. פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמא כי היא משועבדת לבעלה - אבל רשאית להחמיר על עצמה ולקיים לפחות לשיטה אחת וכך נהגו במצוות אהובות על האשה (ואפילו מקוממות בעיני מקצת, כמו תפילה בכותל, עליה לתורה ולימוד גמרא). ובכלל, דעתה קלה ואי אפשר לסמוך עליה שתשמור סוד (ראו את ההקשר בגמרא) - וראה גם בדיון בפורום...
הווה אומר:
תהיה מחוקקת?
תהיה מחוקקת!
(רק יש להעיר שחברי כנסת אינם מחוקקים. הם רק מעלים הצעות וזוקפים אצבע).
מיימוני חכמים מחו, אבל לא בטלו חדר"ג הוא תקנה שלא פשטה בכל ישראל ברור שגם מי שאומר שכל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת, מודה שגם אם היא מוחה לא יועיל לה, והא ראיה שבעל עוקר רק מכאן ולהבא ולא למפרע. על החוק הזה, תשאל את פוסקי זמננו שמשווים אותה כגזלנית. מצ"ע שהז"ג -תשאל את חכמי הספרדים. ואם לימוד גמרא מקוממם אותך, מדוע ח"כיות אינה מקוממת אותך.
בקיצור, אתה מעלה טענות של התפתחות הלכה. נראה לך שמי שיקבל גישה כזו עדיין ייחשב חרדי?
נשלח ב-3/12/2014 11:06
בדיון שלעיל עלינו על שאלה מענינת. מחב"תים אוהבים לנפנף שמעמד האשה ביהדות היה טוב מאשר באומות אחרות בנות הזמן. לדוגמא אם היו מקומות שהבעל יכל להרוג את אשתו או להכותה וכדו', אנחנו תמיד היינו מתקדמים יותר. אם היו תרבויות שהאב היה אדון של חיי ילדיו, אצלנו זה לא היה באותה מידה. הנחת ההתקדמות היא שיש חץ התקדמות שנעים לאורכו. אם מקבלים את קיומו של חץ כזה, מדוע להעצר בהתקדמות שלפני אלף שנה ולא להמשיך לאורך החץ?
נשלח ב-3/12/2014 11:16
נחמד נישט אמרתי שהיתה עסקנית שסיבבה את הסביבה. לא כל עסקנית היא חיובית ולא כל ח"כ חיובית. מרתה כאמור שילמה שוחד למלך שימנו את בעלה לכהן גדול,
יבמות דף סא . , דאמר רב אסי: תרקבא דדינרי עיילה ליה מרתא בת ביתוס לינאי מלכא, עד דמוקי ליה ליהושע בן גמלא בכהני רברבי. אתה לא יכול לפסול על הסף שזו לא עסקנות, מה עוד הסיפור הרבה יותר מסובך, יכול להיות שהיא עשתה פה מצווה גדולה, כאמור ינאי המלך רצה להמליך את עצמו גם לכהונה הגדולה, הוא אכן הרג את כל החכמים שהתנגדו לו, ראה בברכות.ורב הנסתר על הגלוי. אשה פשוטה וטפשה ודאי לא היתה, היא התחתנה עם רבי יהושוע בן גמלא- לא קטל קניא
בבא בתרא דף כא.
דאמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל;
צדקת גדולה וענווה לא היתה בה לא בכדי בחרה הגמרא בגיטין להביא את שמה
איכה רבה (וילנא) פרשה א
מעשה במרים בת בייתוס שקידשה יהושע בן גמלא ומינהו המלך להיות כהן גדול ונכנסה פעם אחת לראות ואמרה אלך ואראה אותו כשהוא קורא ביום הכפורים בבית המקדש, והוציאו לה טפטיות מפתח ביתה עד פתח בית המקדש כדי שלא יתיחפו רגליה ואעפ"כ נתיחפו רגליה
