בעצם, למה לא יכולה להיות ח"כית חרדית?

שוב ושוב חוזרת שאלת היחס לנשים אשר מיסודה טבולה בחטא. החטא הוא במה שהאחד נוטל לעצמו סמכות וכח לשלוט באחר, לדכא אותו ולאלף אותו להאמין שהדיכוי הזה מצויין עבורו, שהוא תכלית קיומו בעיני האלהים ולמענו.
הטענה הנבזית ביותר כלפי הנשים היא שכולן ללא הבדל מעוררות את יצרו המיני הבלתי נשלט של הגבר, אשר נדמה כי כל הוויתו סקס. שעל כן צריך להסתיר אותן ממנו, יצור חלשלוש רדוף יצרים גועשים, הבאים לידי רתיחה ממש בשעה שאותו יצור חוטא וטמא, המכונה 'אישה', נקלט אצלו באיזה חוש ומונע מנשמתו הזכה להתחבר לעולמות עליונים.
עוד צריך לציין כי בדור האחרון חלה הקצנה חריפה, הקצנה לשם הקצנה שאינה יודעת שובע. שיאה באותן נשות טאליבן המכוסות מכף רגל ועד ראש וזקוקות שיוליכו אותן. אני משער כי בעתיד יבנו עבורן מחילות תת קרקעיות...

אבותינו חסרו את ההכרה הזו בעוול ולא התעלו לכדי הבנת האמת. הם הכירו את 'היושבת באוהל', ואם היו דוגמאות אחרות, דבורה למשל, מוטב היה להתעלם מהן כדי לא לסתור את הרעיון. הכרה בשוויון זכויות השיג, מאות שנים לפניהם, אפלטון: 'הצדק איתך אם אמנם תהינה נוטלות חלק שווה, כמו הגברים, בכל ענין וענין'. [המדינה, ספר 7, תרג. ליבס, הוצ. שוקן ע'459].

הזמנים השתנו, העובדות השתנו. הרמב'ם לא יכול היה להעלות בדמיונו רופאה מומחית, פרופסורית לפיסיקה, מנהלת בנק או ראש ממשלה. היום זו עובדת מציאות רגילה, מציאות שההלכה לא הכירה ולכן אי אפשר למצוא בה את שהיא חסרה.

הנושא עוסק באפשרות שתהיה חברת כנסת חרדית, וראוי להרחיב כאן. המחשבה שלנו לא הכירה במושג של מדינה שהיא 'רפובליקה' – 'רס פובליקה', דבר ועניין של הציבור. הציבור הזה הוא האזרחים והאזרחיות, עוד מושג, 'אזרח', שהוא זר לנו. האזרחים הם שמכוננים את המדינה, מחוקקים את חוקיה, מפעילים את מוסדותיה, ומביאים בא לידי ביטוי, בחשיבה ובמעשה פוליטי, את הזכויות והחובות ואת האינטרסים והשאיפות שלהם. בכך באים לידי ביטוי החירות והאוטונומיה של כל אזרח, שהם מהותיים והכרחיים עבורם. אזרחי הרספובליקה זקוקים לידע וחקירה בכל הענינים הקשורים לרספובליקה שלהם, ויוצרים לשם כך מקצוע מחקרי רחב מאד הנקרא 'היסטוריה'. ובכן, 'אזרח', 'רספובליקה', ו'היסטוריה', שלשה מושגים שהיו זרים לנו ומקורם בעולם היווני והרומי. לאורך כל ההיסטוריה היה היהודי, כרוב בני האדם, נתין בלבד, וככזה עיצב את השקפותיו, עד שזכה לאזרחות ברפובליקות האירופיות. זרותם בולטת היטב באותו מוסד של 'מועצת גדולי' או 'מועצת חכמי' האמורים להוציא הוראות מחייבות לנציגיהם ולקהל הציבור שלהם.
באופן מהותי הרספובליקה אינה מבחינה בין זכר ונקבה. שניהם אזרחים זהים. לאזרח מוקנים, מטבעו ומזמן היוולדו, חירות ואוטונומיה, זכויות וחובות, ויש לו אינטרסים. הרספובליקה ערבה להם. מכל הדברים האלו מתחייבות מסקנות.
עודד

צפה כאן נקודה חשובה
יש "פסקים" חרדיים (וגם סרוגים) שדי ברור כי אינם מעוגנים בשורת ההלכה אלא שהם "פסקים" שנועדו להיות מגדלור או תמרור דרך לציבור, אבל כל אחד שנמצא בתוך הגרעין הקשה של המחנה יודע שלא היו מעולם הלכה ומוציאיהם עצמם מתירים אותם לשואליהם בצינעא (דטוגמה נפוצה - נהיגה לנשים). 

נחמד, בפועל אכן הזדקקו לנשים, למשל בשתי מלחמות העולם, כאשר הגברים גויסו למלחמה והן תפסו את מקומם. הן הוכיחו את יכולתן ונחיצותן, ורכשו כח ועמדה ומכאן ההכרה בזכויותיהן. חוסר יכולת האישה לעבודות השדה הפיסיות והתלות של האישה בגבר לצורך קיומה, אלו שקרים שנועדו להעצים את השלטון באישה.
יש הרבה גברים שמאבדים את המעצורים שלהם. בכל זאת לא המציאו הגבלות משפילות כנגד המין הגברי. אם מישהו, גבר או אישה, אינו שולט ביצריו, הוא זקוק לטיפול רפואי. הבריאים, אין סיבה שלא ישבו ביחד וישירו ביחד ויהנו מן החברה המשותפת.
רק אבוי, יש אנשים אשר חולים בתכונה של קיצוניות שאינה יודעת גבול. הקיצוניות הזו מלבה שנאה בין בני האדם ודוחפת אותם למעשים מגונים של דיכוי והשפלה. זו מחלה של ממש הדורשת טיפול.
אכן התורה אומרת 'אל אישך תשוקתיך והוא ימשול בך'. וכי נאלצות כל בנות חווה להענש בשל מעשה אמן? זה פסול מבחינה מוסרית ואין לכך שום תוקף. [להזכיר לקורא כי 'יודס' אצל הנוצרים הוא הבוגד ורוצח האל, והאמור אינו חל על יהודה איש קריות אלא על כל יהודי באשר הוא. העיקרון הפסול שווה בשני המקרים]. התורה נתנה לנו כדי שנחיה איתה ונפרש אותה, לא כדי שנאבן אותה ונתאבן יחד איתה.
סוף דבר, האישה אינה זקוקה למישהו שיכיר בזכויותיה ויעניק לה זכויות. היא בעלת זכויות והכרה בזכויותיה, והיא ממשת אותן. בלי טובות.
רק אדם בודד במדבר הוא בעל חירות בלתי מוגבלת. כל פרט החי בחברה חייב להגביל את חירותו. בחברה מתוקנת הגבלה זו מושגת מתוך הבנה והסכמה, ובבסיסה ערך הכבוד לא רק לחרות שלי אלא גם לערכו וכבודו של הזולת. בפועל הדברים אינם פשוטים, ותמיד נערכים ברורים במטרה להגיע לאיזונים נכונים.
דמה לך, הקורא, שיש לך איזה עסק, חנות, או מפעל כל שהוא. אתה מפעיל את העסק לפי הבנתך, רצונך והאינטרסים שלך. אתה אדם פרטי, העומד ברשות עצמך. אתה חייב ללמוד להפעיל את העסק שלך, לפתח אותו, להבין את השוק הראלי שאתה פועל בו, את המגמות וההתפתחויות שלו. כאשר אתה שכיר אצל בעל עסק אתה פטור מכל זה.
האזרחות היא ביטוי של אדם פרטי, בוגר, חושב ועומד ברשות עצמו, בעל רצון ואינטרס, שהוא שותף בעסק הנקרא רס-פובליקה. אותה רספובליקה ערבה לבטחונו, לקיום זכויותיו, ושמירת האמנה שבינו בין השותפים שלו שהם יתר האזרחים. [הרעיונות האלו עתיקים בהרבה ממקס שלנו]. אינני אומר שהרעיון הזה אינו רצוי אלא שהוא הכרחי, וחייבת להתבצע עבודה רחבת הקף כדי להכילו ולהפנים את ערכיו. דוגמת זכויות האישה היא מקרה בוחן אחד לעניין הזה, במה שהיא מופיעה כאזרחית שותפה, נושאת זכויות משל עצמה, שאינה זקוקה למישהו שיעניק לה אותם, אלא למי שיכיר בעוול לעשה. אפילו 'גדולים' מתקשים בכך.
עודד

עודד

ביחס למעמד האישה. אינני מסכים איתך שהתלות היא שקר, אתה צודק שבתקופות מסוימות נשים עסקו בעבודה פיזית, על פי רוב באותה תקופה הגברים נלחמו. כלומר זה מעבר למאמץ הרגיל שאדם מוכן לשאת. בכל הדורות אישה יכלה לנסות להיות עצמאית, היא סירבה או פחדה לעשות זאת. גבר העיז ולא פעם נאלץ להפוך לעצמאי.

ביחס לצניעות, לאחרונה רץ ביוטיוב הקליפ אישה קירחת, הוא ממש חמוד ואתה יכול לראות שהתפיסה על צניעות נשית היא לא עניין דתי, היא קיימת משום מה גם בחברה חילונית מתירנית.  אני עצמי אינני מסכים עם התפיסה המפלה הזו, אך אני דווקא כן מאמין בצניעות ובשמירת מרחק חברתי בין המינים. וכל זה אינו קשור לצורך ענייני כמו בדיון שלנו, שברור לי לגביו שמהבחינה הזו אין שום בעיה ואף רצוי שאישה תהיה חכי"ת.

לעניין הקללה, אתה מתכנן להעניק רגליים לנחש ולפטור אותנו מזעת האפיים? אם תעשה כן אומן גדול תקרא.
אני בסך הכל התכוונתי להסביר מדוע התלות הזו קיימת בתודעה החברתית החרדית ובמידה מסויימת גם בדתית. כמובן שהיא יכולה וצריכה להשתנות, התודעה, אך התורה עצמה לא אמורה להשתנות עם שינוי התנאים הפיזיים.

לא מתחשק לי להאריך בזה כאן, אך בקצרה אכתוב את דעתי האישית. אני מבדיל בין דינים מדאורייתא, שהם ערכים שלא יתכן שישתנו. (התורה אינה מאובנת, אך היא לא מתחלפת, מה שהיה מוסרי אתמול לא יהפוך ללא מוסרי מחר. אם אינך מסכים, אז בנקודה זו איננו מאמינים באותה תורה.) לבין דינים של חז"ל שלא היו אמורים להיות נצחיים, ובהם גם יכול להיות שינוי ערכי, משום שהם לא תמיד נובעים מערך מוחלט אלא משיקולי סדר ומשטר שהשתנו מאד בזמננו.
אין לי זמן, אז לנושא האזרחות אתייחס מאוחר יותר.

אריאל
אני מסכים, מה שהטריד אותי בנושא של דקי דקות, הוא האם התורה ניתנה לבני אדם נורמטיביים, או לבני אדם שהם כמלאכים. האם כשכתוב בתורה שפלוני חטא, הוא חטא, כפי שאני מועד לחטוא, או שבסה"כ הוא לא כיוון את כוונות האר"י בשעת נטילת לולב.
מאידך, אנו מוצאים דברים דומים כבר אצל חז"ל, כמו בתו של רחב"ד שדקדקה בפסיעותיה.

אולי יש לדקי דקות משמעות נוספת. הרחקה של הדורות הקודמים מאתנו, כדי שאנחנו הקטנים, נקבל את כל מה שהם אמרו. לצורך הענין דורות קודמים הם מאה שנה לפנינו, עוד נשמע דרשות על הדקות של מנדלסון וראשוני הריפורמים.

רבותי
פתחתי אשכול על חטאים בדקי דקות

(ירוחם

האם הנחש לא מתקדם על גחונו?)