סנהדרין פרק ב' משנה ב'
המלך -
לא דן, ולא דנין אותו;
לא מעיד, ולא מעידין אותו;
לא חולץ, ולא חולצין לאשתו;
לא מייבם, ולא מייבמין לאשתו.
רבי יהודה אומר: אם רצה לחלוץ או לייבם - זכור לטוב.
אמרו לו: אין שומעין לו.
ואין נושאין אלמנתו.
רבי יהודה אומר: נושא המלך אלמנתו של מלך;
שכן מצינו בדויד שנשא אלמנתו של שאול,
שנאמר: "ואתנה לך את בית אדוניך
ואת נשי אדוניך בחיקך."
ביאור
המלך, בניגוד לכוהן גדול, לא דן, ולא דנים אותו, לא מעיד, ולא מעידים עליו.
דינים אלו אמורים דווקא במלכי ישראל, אבל מלכי בית דויד דנים ונידונים, מעידים, וישראל
מעידים עליהם. (6)
אבל אין הם מעידים, שאין זה לכבוד מלך להעיד בבית דין.
תנא קמא סובר, שהמלך לא חולץ, משום הביזיון שביריקה בפניו.
ולא חולצים לאשתו: שכן מאחר ואין מייבמים אותה , כמבואר בהמשך, גם אין מקום
לחליצתה. (1)
לא מייבם: כאשר אחי המלך מת בלא בנים, אין המלך מייבם את אשת המת, שכן אין זה
מכבודו למלא את מקום אחיו.
ולא מייבמים את אשתו: מכיוון שאסור לשאת אלמנתו של מלך, כמבואר בהמשך המשנה.
רבי יהודה חולק, ומתיר למלך הרוצה בכך לחלוץ ולייבם. (4) (2)
לדעת תנא קמא, אין נושאים אלמנתו - אף זאת משום כבודו.
רבי יהודה אומר: מלך אחר רשאי לשאת אלמנתו של מלך שמת,
כפי שמצינו בדויד, שאמר עליו נתן הנביא, שנשא את אלמנת שאול, רצפה בת איה (ראה
שמואל ב' כ"א, י"א, רד"ק, וירושלמי ביבמות ב', ד'). (5) (3)
_________________
תוקן על ידי SHIROH ב- 04/12/2014 12:52:36
