הי שלום! 
קודם כל, כמו כולם - אני מחכה לאלבום בקוצר רוח!
כמו תמיד - אני מאוכזב מהגרפיקה, פשטנית מאוד ביחס לרמה הקיימת כיום, נמאס כבר להתלונן.
השיר "אט אט" שנשמע בדוגמית-פרסומת בתוכנית של יואלי קאר פשוט נפלא!
אני כל כך אוהב את השיר הזה! 
אם שמעתי נכונה את ירחמיאל - הרי שמקהלת הבוגרים גם היא נוטלת חלק בדיסק... אני מאוד מאמין בזה.
אני חושב שפרח מיאמי זה לכל החיים, וגם אם הילדים הם העיקר והפרונט, הרי שהייתי רוצה שכל פרח שבגר - ימשיך להיות קשור למקהלה בדרך כל שהיא -
בין אם כחבר מקהלת הבוגרים המלווה, בין אם כעוזר לירחמיאל בתרגול הילדים בשירה ובריקודים, כיועץ מוזיקלי,
אפילו כחבר תזמורת, כמנחה, כבייביסיטר לילדים... כאיש הפקה, כאמרגן, אפילו איש תאורה וסאונד... העיקר משהו,
שיישארו במשפחה.
זה כל כך טוב הרי! לכולם! אנחנו נשמח לראות אותם שוב, והם ישמחו לראות אותנו שוב, ואף פעם לא ניפרד!
אתם יודעים - ואני לא צריך לספר לכם - שכל אוהב מיאמי עבר את המשבר הזה של חילופי הדורות.
כלומר - בהתחלה אתה מכיר את המקהלה כקבוצת ילדים ספציפית שבשבילך הם הם המקהלה ותו לא,
פתאום מתחלפים הילדים ואתה מרגיש שנפל העולם... זה לא מה שהיה.. וזה לא כמו פעם.. וזה זר ומוזר.. נכון?
אחרי תהליך של הסתגלות אתה מתרגל לזה ופשוט משלים עם זה ולומד להכיר כל פעם את הדורות המתחדשים.
אבל האם זה חייב להיות כך? אני חושב שלא.
יפנה אלי ירחמיאל ואני אמציא לו דרכים יצירתיות מכאן ועד ברוקלין - לשלב את כל בוגריו מתשל"ז ועד עתה -
בעולם הזה שנקרא "פרחי מיאמי".
אגב, הניתוק והפרישה של ילד משנות הזוהר הללו קשה לו שבעתיים ממה שקשה לנו, והדברים ידועים.
לא, אני לא רואה את זה כאחד שאיבד את "הגאווה" ו"הכבוד" שלו... (מתעב את המבט הציני הזה...),
אלא אחרי כל כך הרבה אהבה שהורעפה עליו, פרגון, התעניינות בכל מקום שאליו אתה פונה, והנה כלום!
אומרים שהמשבר הזה פשוט ריסק ילדים, והכניס אותם למשבר עמוק מאוד.
אנחנו הרי חייבים להם את השמחה שלנו! את כל מה שהעניקו לנו מעצם היותם פרחים במיאמי!
אני מדמיין בעיני רוחי מתכונת שכזאת, שמחוברת כך - קשר בל ינתק - עם כל שלשלת הדורות,
ואני רואה עוצמה אדירה של מקהלה, עצומה כל כך שתעבור כל פסגה שהגיעה אליה מיאמי אי פעם!
אפילו את שנות ה-90 המאושרות!
 |
|
|
