כשרותן של מכונות הגילוח - דיון הלכתי

אשכול זה נועד לעסוק בבירור כשרותן של מכונות הגילוח בימינו באופן כללי, אך בפרט ובעיקר הוא מכוון לעסוק בהכשר הניתן למכונות גילוח ע"י מכון צומת.

ובכן, ראשית, פתיחה קצרצרה על יסודות ההלכה הנוגעים לגילוח הזקן:

שנינו במסכת מכות (כא.):

ת"ר, 'ופאת זקנם לא יגלחו' (ויקרא כא ה), יכול אפילו גלחו במספרים יהא חייב? ת"ל: 'לא תשחית' (שם יט כז) [=ומספרים אינן משחיתים, שאין חותכין שיער בצד עיקר כתער. ריב"ן {חתנו של רש"י, המחליף את רש"י בדפים אלו}], אי לא תשחית, יכול אם לקטו במלקט ורהיטני יהא חייב? תלמוד לומר: לא יגלחו, הא כיצד? גילוח שיש בו השחתה [=דרך לגלח בו ומשחית, והיינו תער. אבל רהיטני משחית ואין דרך לגלח בו, ומספרים מגלחין ואין משחיתים. ריב"ן], הוי אומר זה תער.

בדברי חז"ל אלה מבואר שלא אסרה תורה אלא גילוח שיש בו השחתה. גילוח שאין בו השחתה או השחתה שאינה נעשית בדרך גילוח אינם אסורים מן התורה, אך האם הם אסורים מדרבנן? מלשון הגמרא "יכול אפילו גלחו במספרים / במלקט-ורהיטני יהא חייב" ישנה משמעות שעל אלה אינו חייב אבל הם אסורים מדרבנן, וכך באמת כתב ספר החינוך (מצוה רנב) ע"פ לשון הרמב"ם (ע"ז פי"ב ה"ז). בהמשך דבריו נוטה החינוך לומר שאינו אסור מדרבנן אלא גילוח ב'מספריים כעין תער' [נושא שנעסוק בו בהמשך]. אבל הכסף משנה (על הרמב"ם שם) חולק על החינוך, וכתב שאף לדעת הרמב"ם אין כל איסור בגילוח שאין בו השחתה והוא מותר אף לכתחילה. וכך פסק בשלחן ערוך (יו"ד סי' קפא ס"י) שהגילוח במספריים כעין תער מותר.

כל דברינו להלן הם לפי שיטת השלחן ערוך המתיר לכתחילה גילוח במספריים כעין תער.

כעת צריך לבאר מהו גילוח ומהי השחתה.

גילוח, בפשטות זהו שם הפעולה של העברת השער. אבל כאשר העברת השער נעשית בכלי שאין דרך לגלח בו (ע"פ דברי ריב"ן שהובאו לעיל) אין זה גילוח, שכן במקרה כזה נשמר שם הפעולה המיוחס לכלי בדרך כלל, כגון המעביר את שערו ברהיטני [=מקצועה. כלי המשמש את הנגר להחלקת פני העץ. ע"פ רש"י ישעיהו מד יג] נחשב למי שמחליק או משייף את פניו ולא למי שמגלח את זקנו.

עכ"פ, לצורך דיונינו חשוב יותר לברר מהי השחתה, שכן היתרן של מכונות הגילוח ע"פ מכון צומת נסמך על כך שהן עושות גילוח ללא השחתה. יש גם המתירים את המכונה מטעם שהיא עושה, לדעתם, השחתה ללא גילוח, ואי"ה נגיע לזה בהמשך.

השחתה, מלשון ריב"ן שהובאה לעיל משמע שהשחתה היא חיתוך השיער סמוך לעיקרו.

זו לכאורה משמעות לשון השחתה בתורה, שעניינה כילוי ואיבוד, כגון 'וכי יכה איש את עין עבדו או את עין אמתו ושִׁחתה, לחפשי ישלחנו תחת עינו' (שמות כא כו), או 'רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אתו תשחית וכרת' (דברים כ כ).    

אף כאן מדובר באיבוד מוחלט של השיער, שכן הוא נחתך מנקודת יציאתו מהעור.

נושא שלישי שחשוב להבהיר הוא מספריים כעין תער.

המושג 'כעין תער' נזכר במסכת נזיר (מ. נח:), והשלחן ערוך, שהובא לעיל, מתיר את הגילוח במספריים כעין תער.

בציטוט ממסכת מכות שהובא לעיל מבואר שמספריים עושים גילוח ואינם משחיתים ולכן מותר לגלח בהם. אבל אם המגלח גוזר את השיער באמצעות המספריים באופן השווה לגילוח בתער, הרי הוא גם משחית, ומדוע מותר לגלח במספריים באופן כזה?

אלא שבפשטות 'כעין תער' אין הכוונה ממש כתער, אלא קרוב להיות כתער, אבל עדיין אין זו השחתה שכן 'מספריים כעין תער' אינם מותירים אחריהם אדמה חרוכה כפי שעושה זאת התער.

לא אתעכב כעת על לשונות הראשונים בעניין זה, שיש מהם מי שלכאורה נותן מקום להבין שמספריים כעין תער הם בכל זאת ממש כתער, אבל כן אתעכב מעט על ראיה מהגמרא לכך ש'כעין תער' הוא רק קרוב לתער.

שנינו במשנה (עירובין יז:): עושין פסין לביראות [-מציבים כעין גדרות סביב בורות הנמצאים ברשות הרבים כדי להפוך את השטח הסמוך לבור לרשות היחיד] ...גובהן עשרה טפחים ורוחבן ששה, ועוביים כל שהוא. וביניהן כמלא שתי רבקות....קשורות ולא מותרות [-בין הפסים מותר שיהיה רווח כמלא שני צמדי בקר, כאשר הבקר שבכל צמד קשורים ומוצמדים זה לזה ולא מותרים]. 

ובגמרא (שם יט.): וביניהן כמלוא שתי וכו'. פשיטא, כיון דתנא ליה דקשורות הוו אנן ידעינן דלא הוו מותרות [-ומה פשר הלשון 'קשורות ולא מותרות']. מהו דתימא קשורות כעין קשורות, אבל ממש לא, קמ"ל ולא מותרות [-אילו נכתב רק 'קשורות' היה מקום להבין שהכוונה 'כעין קשורות' ולא קשורות ממש, לכן נכתב גם 'ולא מותרות', להשמיענו שדווקא קשורות ממש, שאז אין כל רווח ביניהן].

ולפי דרכי למדתי שני לימודים מגמרא זו, החשובים לעניינינו:

א. 'כעין' הוא קרוב לדבר ולא הדבר עצמו [ולכן 'כעין תער' אינו כתער ממש].

ב. הדבר שנאמר עליו 'כעין' קרוב אל הדבר עצמו במידה כזו שכאשר המקור התַּנָאִי אינו מבהיר ומדגיש לנו שכוונתו לדבר עצמו, יש מקום להבין בדבריו שכוונתו לכעין הדבר.

תוקן על ידי עקביה ב- 07/12/2014 21:23:03

תוקן על ידי עקביה ב- 07/12/2014 21:35:02

הדיון בדברי הרב רפפורט (אני מתייחס לסעיפים כפי שחילקתים למעלה).

א. מסכים.

ב. לא מסכים.

נימוק: אמנם יש מי שחולק על השו"ע, והוא הצמח צדק (יו"ד סי' צג), כפי שהזכיר הרב רפפורט, אבל זה לא כ"כ חשוב לעניינינו, לעומת זאת החת"ס ממש לא חולק על השו"ע, ופליאה דעת ממני נשגבה מה ראה הרב רפפורט לכתוב כך.

החת"ס כותב (ראה דבריו בפנים בהקשרם המלא): הרי תער לא כתיב בקרא אלא 'לא תשחית', וחז"ל אמרו (מכות כא.) אין גילוח שיש בו השחתה אלא בתער ולא במספרים, וא"כ ממה נפשך, אי נימא דשערות הנשארים אחר גילוח הזוג הוי כמאן דליתי', הרי השחית והיינו בתער ולא במספרים כעין תער אלא תער ממש שהרי גילח והשחית, אע"כ צ"ל מה שנשאר אח"כ שם שער עליו והוי גילוח בלי השחתה.    

דהיינו, אם נאמר ששערות הנשארות לאחר גילוח במספריים הן כמי שאינן, נמצא שהמגלח במספריים כמגלח בתער, שהרי השחית את שערו לגמרי, ומה לי תער מה לי מספריים, הרי לא נאמר בתורה שאיסור גילוח הוא דווקא בתער, אלא כל העושה גילוח שיש בו השחתה אסור מן התורה. אבל הלא בגמ' נאמר שמספריים עושות גילוח ולא השחתה, אם כן מוכרחים אנו לומר ששערות הנשארות אחר גילוח במספריים נחשבות שער, והמגלח במספריים לא השחית זקנו.

המסקנה העולה מדברי החת"ס היא שע"י מספריים לא נעשית השחתה (כמפורש בגמ'), ואין בדבריו התייחסות מיוחדת למספרים כעין תער. עכ"פ בשום מקום הוא אינו אומר או רומז שהוא חולק על השו"ע.

ג. לא מסכים.

נימוק: כאמור, החת"ס אינו חולק על השו"ע.

ד. מהסס.

כמדומני שמהפסוקים שהובאו לעיל משמע שהשחתה היא כילוי ואיבוד, ולאו דווקא הרבה בבת אחת. מה גם שהגמרא (מכות כא.) אומרת ש'מלקט' עושה השחתה. שמו של כלי זה מזכיר את הפסוק 'וְאַתֶּם תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אֶחָד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל' (ישעיהו כז יב), וכפי שנשמע, וכך נראה גם מדברי הראשונים, זהו כלי הדומה לפינצטה, המשמש את הספר לתיקוני תספורת קלים, והוא נחשב למשחית כיון שהוא תולש את השיער ועוקרו מעיקרו, אך כמובן שאינו משחית הרבה בבת אחת [די מצמרר לחשוב על כלי התולש בבת אחת נתח משמעותי מהזקן...].     

אם כן נראה שהגמרא לא סברה כמו הכתב והקבלה בביאורו ל'השחתה'.

אפשר שזכותו של בעל הכוה"ק לפרש פסוקים שלא כפי שמשמע מחז"ל, אבל ודאי שא"א להוציא מפירוש זה מסקנות הלכתיות כפי שעושה הרב רפפורט. [אמנם בשו"ת מלמד להועיל סי' סד אות יא נראה שכן קיבל להלכה את פירושו של הכוה"ק, וצ"ע].

ה. כך הוא לפירוש הכוה"ק, קשה לומר שזו דעת חז"ל.

ו. לא מסכים.

כפי שנתבאר אין כל הכרח כזה.

ז. מסכים.

ח. לא מסכים.

אין כל הכרח לומר כך, ופשטות דבריהם איננה כזו שמשמע ממנה כך.

ט. לא מסכים.

אולי הדברים נכונים לדעת הכוה"ק, לא לדעת השו"ע.

סיכום:

יתכן שלפי פירוש הכתב והקבלה על התורה יש מקום להתיר גילוח במכונה כפי שהסביר הרב רפפורט את אופן פעולתה (ראה בהמשך שאין הדברים פשוטים כל כך), אבל הרב רפפורט אינו רוצה להסתמך רק על פירוש זה (שכן בפשטות שאר פוסקים ומפרשים לא פירשו כך), ומבקש להוכיח שאף השו"ע סבר כמו הכוה"ק. ככל הנראה לענ"ד אין מקום להוכחה זו, ונותרו דברי הכוה"ק כפירוש יחיד שא"א לסמוך עליו הלכה למעשה.   

במאמר שכותרתו 'לשאלת כשרות מכונות הגילוח' (תחומין כב עמ' 447, ובאתר מכון צומת http://www.zomet.org.il/?CategoryID=198&ArticleID=218&Page=1), מספר הרב רוזן:

בכסלו תשס"ב (12.01) בקרתי במפעל 'פיליפס' בהולנד לדיון עם מהנדסי המפעל. בקשתי לבדוק מקרוב על שני נתונים רלבנטיים:

(I) האם הלהבים נוגעים בעור הפנים?

(II) האם הלהב חותך בשיתוף התנגדות הרשת או בלעדיה?

צפיתי בקלטת וידאו (שנמסרה לי לאחר זמן) אשר הופקה על ידם (למטרות מחקריות, ללא קשר לדיון היהודי). הצילום נעשה בתנאי מעבדה מיוחדים שכללו תאורה מיוחדת, מצלמת וידאו מהירה ו'רשת' של מכונה שנבנתה במיוחד, בעלת 3 חריצים בלבד ועם דופן חלקית כדי לאפשר צילום מן הצד. להלן המימצאים....הפתעה מסוימת היתה בקשר לשאלה השניה. מתברר כי גם בלהבים מן הסדרות ה'ותיקות' התהליך הוא כדלהלן: שערה בודדת חודרת לחריץ הרשת. עובי השערה הוא פחות מרוחב החריץ והיא איננה ממלאת את כולו. הובחן כי הלהב פוגש את השערה וקוצץ אותה כנראה עוד לפני שהגיעה לדופן הנגדית של החריץ. הוי אומר: הרשת משמשת רק תופסן לשערה, מעין גדר שעליו היא נשענת. משנלכדה השערה בחריץ - הלהב התורן חותך אותה מבלי שהלהב החותך פוגש את הדופן הנגדית.

המסקנה העולה לכאורה היא 'שלילית' למדי: הלהב יכול לחתוך את השערה כסכין יחידה, ללא צורך בלהב נגדי כבמספריים!

דהיינו, לכאורה הוכח שחיתוך השיער במכונת גילוח אינו ע"י פעולת מספריים אלא ע" פעולת תער, ואם כן נאסרו כל המכונות ללא מקום היתר כלל.

בניסיון לפתור את הבעיה שנוצרה עקב הגילוי הנ"ל עובר הרב רוזן לדון בשאלה 'האם ההלכה מיקרוסקופית?', ואלו דבריו:

אכן, כל המבחנים הללו אינם נראים כלפי חוץ, והם בנויים על ההנחה כי הנתונים הפנימיים המתרחשים במכונה, אף שאינם מובחנים בראיה שטחית, תקפים בהלכה. יש לפקפק בהנחה זו לאור הקביעה המקובלת שההלכה איננה מיקרוסקופית.

התפיסה האלמנטרית של 'מספריים' היא שיש בהם שני אלמנטים השותפים במעשה החיתוך. שמא י"ל בתפיסה טבעית כזו מכונת גילוח תיחשב מספריים (כעין תער, כמובן), שהרי סו"ס החיתוך נעשה כאשר השערה חדרה לחריץ הרשת ונצמדה לדופן המתכתית בשעה שהלהב חותך.

קביעה עקרונית זו, שההלכה תלויה במראה עיני אדם 'רגיל', ידועה בקשר להימצאות חיידקים במים, נקבים זעירים בריאה ("ניקב כלשהו טרפה") ואתרוג "חסר כלשהו" שחסרונו ניכר רק בזכוכית מגדלת, וכן ביחס לאותיות סת"ם הנראות חתוכות או דבוקות רק בעין מזוינת, או כתב מיקורגראפי המותר בכניסה ל"מבואות המטונפים" ועוד. ואכ"מ לציון המקורות.

ובהמשך, כחלק מסיכום דבריו הוא כותב:

לאור ההסכמה המקובלת שדיני תורה אינם נקבעים לפי מיכשור, אלא לפי חוש טבעי ואלמנטרי, שמא יש מקום לומר שכל מכונות הגילוח הן 'מספריים כעין תער', ללא תלות בעיון מיקרוסקופי ובצילומי וידאו. ברור כי בחיתוך השערה משתתפים שני אלמנטים, הלהב והרשת, ולא איכפת מה בדיוק מתרחש בפנים, האם הרשת משמשת ריאקציה נגדית או שמא רק נקודת אחיזה ותפיסה.

יובהר כי הרב רוזן אינו מכריע להלכה בשאלה זו, אלא כותב:

לענייננו זו סברה מחודשת, והריני מניחה לפני גדולי התורה, חכמי הדעת, פוסקי ההלכה המובהקים, יושבי על מדין. דומה כי אם הדברים מתקבלים - כל מכונות הגילוח מותרות, ואם לאו - יתכן כי כל מכונות הגילוח אסורות.

אינני יודע מה אמרו גדולי התורה, חכמי הדעת, פוסקי ההלכה המובהקים, יושבי על מדין, אבל כשלעצמי, אינני רואה קשר בין חיידקים, נקבים בריאה ואתרוג חסר כלשהו, כשאלה אינם ניכרים אלא במיקרוסקופ, לבין הנושא שלנו. במקרה הראשון כל עוד הדברים אינם ניכרים לעין הם אינם נחשבים כקיימים, משא"כ בנידון דידן שהמיקרוסקופ בסך הכל מברר את המציאות, כיצד יעלה על הדעת שאפשר להתעלם מבירור זה?

והאמת, שהעידו לפני כמה בעלי תשובה שגילחו תמיד בתער ועכשיו שינו למכונה, וטוענים שמרגישים היטב את השינוי בין מכונה לתער, וקשה להם להתרגל לזה כיון שאין הרגשת הפנים חלקה כ"כ כפי הרגשת הפנים אחרי גילוח בתער. ואם כן, לא רק שאין הסכין נוגעת בעור הפנים כתער וכנ"ל, אלא שגם התוצאה שונה מתער, כיון שאינו מגיע לעיקרי השערות.

אם אכן כך הוא (האם כך הוא במכונות המשוכללות של השנים האחרונות?) אולי יש מקום לומר שגילוח המכונה הוא בשיעור של 'מספריים כעין תער' המותר לפי השו"ע, ואין זה תער ממש.

וראה שם שכתב שזהו ספק דאורייתא. 

הכותב מסביר את דעת ר' משה, שאף אם המכונה משחיתה, מ"מ אינה עושה גילוח שכן גילוח הוא דווקא ע"י גזירת השיער. ואע"פ שמהריב"ן (שהובא לעיל) משמע שכל שדרך לגלח בו נחשב שעושה גילוח, אבל כל זה לא נאמר אלא בכלי החותך את השיער, שכן החיתוך הוא תנאי בסיסי לכך שהמעשה ייחשב גילוח. וכתב שכך משמע מהמאירי (קידושין לה:), שכתב: כלים שמלקטין בהם את השער דרך ליקוט ועוקרין אותו משרש פטור שאין זה גלוח. שכן גילוח הוא דווקא חיתוך השיער. 

כמדומני שאף אם נקבל סברא זו, קשה להתיר מכוחה את הגילוח במכונות הקיימות כיום, שכן לפי מה שהובא לעיל בשם הרב רוזן ברור שהמכונות כיום חותכות את השיער ולא שוחקות אותו. 

אבל גוף הדבר צ"ע. מה מקורו של חידוש זה? 

מסתבר שפעולת גילוח האמורה בתנ"ך אינה כוללת תלישת השיער, אבל מאין לנו מה לגבי שחיקתו? וכי רק מפני שבזמן התנ"ך לא הייתה קיימת אפשרות להסרה נוחה של השיער ע"י שחיקתו לכן אופן זה אינו נחשב גילוח? וצ"ע.