כמה הערות מעניינות
א. על המאמר הזה של מונק בו הוא טוען שעלינו לנהוג בחיי היום יום על פי היחסים המתמטיים כפי שהם באו לידי ביטוי במקדש, כתב פרופ' אסא כשר מאמר חריף, בו הוא כינה רעיון זה כדברים שאין להם שחר, מכיון שהיחס בין קוטר העיגול להיקפו הוא אנליטי ולא יתכן שיהיה לו ערך אחר.
נ.ב. אני כותב מזיכרון, אך יתכן שאני טועה והוא כתב על מאמר אחר. כאן דבריו של מונק יכולים להתפרש בצורה שאין שום עניין למתקפתו של אסא כשר.
ב. שני חוקרים דתיים כתבו מאמר להפריך את מתקפתו הפילוסופית. קיצור דבריהם הוא שאמנם היחס נובע אנליטית מהגדרות העיגול, אך ניתן להגדיר מרחב עקום בו היחס יהיה שווה ל3. הם בונים שם את המטריקה המושרית על המרחב הזה, ומי שמעניין אותו מתמטיקה יכול להנות מזה.
שני המאמרים פורסמו למיטב זכרוני במוריה, וקראתי אותם באוצר החכמה.
ג. הרעיון שלהם מעורר מחשבה ביחס לניסים שבבית המקדש, מסוג מועט המחזיק את המרובה ומקום ארון אינו מן המידה. ובשאלה האם באמת הם עשויים לעקם את המרחב. אם מישהו יכול להעלות את המאמרים, זה יכול להיות נחמד. זכור לי שבזמנו זה העסיק את מחשבתי כמה ימים.
ד. קראתי את מאמרו של נדב (בהחלט מעניין, יש לי חלום לפתוח אשכול בעניין זה, אם רק יהיה סיפק בידי לגבש את מחשבותי למשהו שיתרום למישהו) ואת הויכוח בינו ליונתן, מאיר עיניים בהחלט.
רק הערה אחת על דברי התוס' בעירובין, תוס' נשארו בקושיה שמשמע שהוא מצומצם כי הם הבינו שהגמ' מחשבת את ההיקף המציאותי, לפי הגישה של מונק שנראה לי מקובלת היום, הגמ' מחשבת את מה שאפשר ללמוד, ורק על זה היא שואלת והאיכא משהו, והכוונה איך ניתן להוכיח את הכלל והלא יש משהו שלא פורט ומוכרח שהיחס בין שני המספרים אינו תקף בעיגול אמיתי, ותשובת הגמרא שמשפתו אל שפתו פירושו מבפנים ומכאן הוכיח התנא את הכלל.
אך הגמ' בבבא בתרא נותרה בצ"ע, אך היא ממילא קצת תמוהה למעיין בפנים, ויתכן שהקושיא היא מתוך הנחה שצריך מקום גדול גם לידים הנושאות את ספר התורה. ודוחק.
נשלח מהאנדרואיד שלי
