צניעות ופריצות - או משהו ביניהן

[מקס,

כתבת: "אז לדעתך הם נכתבו להכפיש את חכמי ארץ ישראל. אז למה המטרה לא מושגת ?"

א. כתבתי במפורש שאיני יודעת מה דעתי בנדון ושהבאתי מדברי אחרים.
ב. אני לא יודעת אם המטרה לא מושגת. עובדה שיש דיונים על חוסר הצניעות וכו'.
אבל גם אם נניח שהמטרה לא מושגת, יכולות להיות לכך הרבה סיבות, והעיקרית שבהן (לדעתי) היא שבמשך השנים תרבות הלימוד (של התלמוד) השתנתה מאוד, ולאט לאט כל מה שיש שם הפך להיות "דברי א-להים חיים" והחכמים הנזכרים בו הפכו ל"קדושים" (האמוראים שהיו רואים זאת היו בודאי מתפלאים מאוד על החידוש הזה...). כתוצאה מכך, כל מה שלא בדיוק הסתדר עם ה"תיאוריה" הזו נדרש מחדש (לעתים באופן ששינה ממהותו את משמעותו המקורית) או נדחק לקרן זוית של התעלמות כמעט מוחלטת (לענ"ד תופעה דומה הובילה לכך שכל התלמוד נקרא ונלמד היום - בחוגים מסוימים - כ"ספר הלכה", בעוד שברור שלאמוראים עצמם לא הייתה כוונה כזו).]

אמש
הגישה של הערצה גדולה מאוד לדורות הקודמים נשאבה מהתלמוד. כמעט כל 50 דף רצופים שתטלי יויכחו זאת. 

תלמיד
מדוע צריך להעריץ את הדורות הקודמים? לא מספיק לקבל את סמכותם?

התייחסתי לדברי כבוד הרבה 
האם אסור להעריץ את מי שיש לו גם סמכות?
ולמחשבה - האם אנו אמורים להעריץ את יפתח (אא"כ היה  כמתואר רק בדקי דקות)

ת"ט
ועדיין שאלתי במקומה עומדת, האם יש קשר לסמכות עם ההערצה? ולפי התער של אוקאם, אין צורך להעריך.

שמעתי פעם, ואיני ערב על נכונות הדברים, שהגאונים סברו שתפקידם של חז"ל היה כמעתיקי השמועה בלבד, ולכן אין צורך לדון על גדולתם כרופאים.

אני מעריץ ומעריך כל אדם שפעל לטובת הזולת. ולכן אני מעריך ומעריץ את כל גדולי ישראל בכל הדורות וככה אני מחנך את צאצאי.

עד כאן צריך להיות ברור, כי בדרך המגבילה כל האדם לאדם הוא זאב, ולכן אין מה להעריץ ולהעריך רק את האמתיות שהם מצוא והמציאו כמו המדע ובעיקר מדעי הרפואה על דרך חכמה בגויים תאמין.
אני שונאה מאוד את איינשטיין כאיש (ויתר על אשתו ועל בניו לטובת בת דודה) ומעריך את המציאות שלו שמצא בשבילינו.
אני גם מעריך קצת את האיש בנוגע לענוותו. הוא היה ענוו יותר מהרגיל.
אני שונא מאוד את ניוטון כי הוא היה מאמין פתטי באופן מטורף. אבל מעריך את מה שמצא בשבילינו.
אותו דבר את קאנט שהיה אנטישמי באופן מטורף אבל מצא לנו את הצו הקטגורי.
על כן אני מעריך את חכמתם ואבל לא מעריך את האדם שבו ובעיקר מזלזל בתורתם הטיפשית והשקרית.

שאנו מגיעים לגדולי היהדות בכל הדורות אנו רואים דבר ראשון את האדם ואת תורתם.
אתה יכול לשנוא את תורתם כמו איומי גן עדן וגהינם אבל אתה לא יכול לשנוא את האיש שכל כולה היית "דרישת טובת האדם"
ולכן על חכמתם ועל תורתם מותר להתווכח, יותר נכון חייבים להתווכח. אבל לגבי אישיותם ?! כל מי שמזלזל בהם ? פשוט לא מכיר אותם מקרוב !!!

אמשלום כתבה שחכמים היו מופתעים לראות שהם נעשים קדושים, אך זו טעות בולטת, קדושת החכמים והבל פיהם, היא חלק אינטגרלי מהרוח התלמודית, לא צריך אפילו להביא דוגמאות.