אור של תקווה
בְּרֶגֶן בֶּלְזְן, עֶרֶב הַחֲנֻכָּה
עוֹד סֶלֶקְצְיָה בֲּפֶתַח
כָּל אֶחָד יוֹדֵעַ הַשָּׁעָה דְּחוּקָה
וְאוּלַי הוּא יוּבַל אֵל הַטֶּבַח...
אֶצְבַּע עַטוּיָת כְּפָפָה צְחוֹרָה
הוּנְפָה בְּחָלָל הַבְּלוֹק
''קומֶה, קומֶה, בּוֹאוּ מְהֵרָה''
אֵין לְדַבֵּר רַק לִשְׁתֹּק
בְּחוּץ חִכּוּ אֶס אֶס חֲמֻשִׁים
בְּאַלּוֹת וּבְמוֹטוֹת בַּרְזֶל
וְהֵחֵלּוּ לְהַכּוֹת בַּיְּהוּדִים הַתְּשׁוּשִׁים
וְהַדָּם לְלֹא הֶרֵף נוֹזֵל
וּלְצָד הַבְּלוֹק גִּבְעָה נֶעֶרְמָה
גִּבְעָה אדומה שֶׁל פגרים
וּמֵהָאֹפֶק, כְּבָר הַשֶּׁמֶשׁ נֶעֶלְמָה
וְיָרַד לוֹ חַג הָאוֹרים
וְהַנֶּפֶשׁ עֲיֵפָה כְּבָר מִכָּל הַמַּרְאוֹת
רוֹצֶה לָנוּחַ עַל מִשְּׁכַּבָה
אַךְ הִגִּיעָה הָעֵת לְהַדְלִיק נֵרוֹת
לִשְׁאֹב אוֹר שֶׁל תִּקְוָה
וְשַׁם לֹא הַרְחֵק מֵעֲרֵמַת הָעֲשׁוּקִים
מִתְכַּנְסִים שְׁלָדִים מְהַלְּכִים
בִּכְדֵי לְהָאִיר עִם נֵרוֹת דַּקִּיקִים
אֶת אֲשֶׁר הֶחְשִׁיכוּ הַמֶרָצְחִים
הָרַבִּי מבּלֶזוֹב אָחַז בָּאֵשׁ
וּבֵרַךְ אֶת שְׁתֵּי הַבְּרָכוֹת
ונִיגוּנוֹ הַנָּעִים הָיָה כֹּה כּוֹבֵשׁ
עַד שֶׁכֻּלָּם הֵחֵלּוּ לִבְכּוֹת
בַּבְּרָכָה הַשְּׁלִישִׁית הָרַבִּי נֶעֱצָר
וְהִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ לְאָחוֹר
הִשְׁתַּתֵּק, הִתְבּוֹנֵן, וְשׁוּב חָזַר
וּבֵרַךְ וְהֶעֱלָה אֶת הָאוֹר
''הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ קֹדֶשׁ הֵם''
לָחֲשׁוּ מוּל הַלְהָבָה
וְאוֹר קָדוֹשׁ רִחֵף עַל פְּנֵיהֶם
וְהַלֵּב הִתְמַלֵּא תִּקְוָה
וְלַפֶּתַע שָׁאַל אֶחָד הַנּוֹכְחִים
אָנָּא יַגִּיד לָנוּ מַר
בְּכָל יוֹם וְיוֹם בָּנוּ רוֹצְחִים
אָנוּ שְׁרוּיִים בֵּעֹמֶק המֶּיצָּר
וְאַשְׁרֶיךָ שֶׁקִּיַּמְתָּ הַמִּצְוָה שצִיוַנוּ
וּבֵרַכְתָּ שֶׁעָשָׂה נִסִּים
אַךְ מַדּוּעַ בֵּרַכְתָּ בִּרְכַּת שֶׁהֵחֶיַּינוּ
בְּמָקוֹם שְׁלִיטַת הַקָלְגָסִים
בְּשָׁעָה שֶׁיְּלָדִים כָּל כָּךְ קְטַנִּים
נִרְצָחִים עִם הַהוֹרֶה
בְּשָׁעָה שֶׁכֻּלָּנוּ מוּמָתִים וּמְעוּנִים
הַלֵזֹאת שֶׁהֵחֶיַּינוּ יִקַרֶא
וְהָרַבִּי לְאַחַר דַּקָּה חֲרִישִׁית
עָנָה הַצֶּדֶק אִתְּךָ
גַּם אֲנִי הִסְתַּפַּקְתִּי בַּבְּרָכָה הַשְּׁלִישִׁית
הַאִם רָאוּי לֵבַרְכָה
וְהִסְתַּכַּלְתִּי לְאָחוֹר בִּכְדֵי להִוַועֵץ
עִם הָרַב שֶׁלְּצִדִּי, בִּרְמִיזוֹת
הַאִם בְּשָׁעָה שֶׁמְּכָלֵנוּ הָרוֹעֵץ
אֲבָרֵךְ הַבְּרָכָה הַזֹּאת
וּכְשֶׁהִבַּטְתִּי, לְפֶתַע לְעֵינַי נִגְלָה
מַחֲזֶה נִפְלָא וְנִשְׂגָּב
רָאִיתִי יְהוּדִים עִם אֱמוּנָה נָעֲלָה
גַּם כְּשֶׁהַכֹּל נֶחֱרַב
וְעַל זֹאת מִיָּד הִמְשַׁכְתִּי וּבֵרַכְתִּי
שֶׁהֵחֶיַּינוּ לַזְּמַן הַזֶּה
בַּאֲשֶׁר הֶחֱיָינִי ה' וְזָכִיתִי
לַחֲזוֹת בְּעַם כָּזֶהע''פ יפה אליאך, "סיפורי חסידים מימי השואה" עמ' 24
