הבת שלי הקטנה מדליקה 

אך לא משום שהיא חייבת רק כי היא רוצה להיות כמו האחים

כל זמןשהיא קטנה אני לא מתנגד

הרב מימוני

שו"ת יחווה דעת חלק ג סימן נא

אולם הארחות חיים (הלכות חנוכה אות י"ב) כתב בזו הלשון: ונראה שהנשים מדליקות נר חנוכה ומברכות ומוציאות את האנשים ידי חובתם. וכן כתב עוד הארחות חיים (הלכות מגילה ופורים אות ב'), וזה תוכן דבריו: נשים כיון שחייבות במקרא מגילה יש לומר שמוציאות את האנשים ידי חובתם,

משנה ברורה סימן תרעה

(ט) אשה מדלקת - פי' [י] בעד כל בני ביתה. ואפילו איש [יא] יכול לעשות אותה שליח להוציאו [יב] אם עומדין בשעה שמדלקת ושומעין הברכה ובדיעבד אם לא ענו אמן על הברכה ג"כ יצאו [יג] וכן איש מברך לאשה ויוצאת ידי חובתה אם עומדת שם ושומעת הברכה לא לברך וכשאין ל

בתשובה סימן ע"ז סומא אם הוא בבית שאחרים דולקין ויכול להשתתף בפריטי עמהם ויברכו עליו זה עדיף וכן אם יש לו אשה אשתו מדלקת עליו ואם הוא בבית מיוחד ואין לו אשה ידליק בעצמו ע"י סיוע של אחר ועיין בשע"ת דלא יברך וכ"ש שאינו יכול להוציא אחרים:
(י) שאף היא חייבת בה - שהנס היה גם להן שהגזירה היתה על כל בתולה הנישאת שתבעל להגמון תחלה וגם התשועה נעשה ע"י אשה שבת יוחנן כ"ג חתכה ראשו של ראש הצוררים:

ועבדך טוען כי עיקר פרוץ המרד היה בגלל אשה. אלמלא אשה המרד לא בטוח שהיה פורץ

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) חנוכה עמוד 190

היו יונים מתעללות בבתולות ישראל, ונהגו בדבר הזה שלש שנים ושמונה חדשים, עד שבא מעשה של בת מתתיהו כהן גדול שנשאת לבן חשמונאי ואלעזר היה שמו, כיון שהגיע יום שמחתה הושיבוה באפריון, וכשהגיע זמן הסעודה נתקבצו כל גדולי ישראל לכבוד מתתיהו ובן חשמונאי שלא היו באותו הדור גדולים מהם, וכשישבו לסעוד עמדה חנה בת מתתיהו מעל אפריון וספקה כפיה זו על זו וקרעה פורפירון שלה ועמדה לפני כל ישראל כשהיא מגולה ולפני אביה ואמה וחותנה. כיון שראו אחיה כך נתביישו ונתנו פניהם בקרקע וקרעו בגדיהם, ועמדו עליה להרגה, אמרה להם שמעוני אחיי ודודיי, ומה אם בשביל שעמדתי לפני צדיקים ערומה בלי שום עבירה הרי אתם מתקנאים בי, ואין אתם מתקנאים למסרני ביד ערל להתעולל בי! הלא יש לכם ללמוד משמעון ולוי אחי דינה שלא היו אלא שנים וקנאו לאחותם והרגו כרך כשכם ומסרו נפשם על ייחוד של מקום ועזרם ה' ולא הכלימם, ואתם חמשה אחים יהודה יוחנן יונתן שמעון ואלעזר, ופרחי כהונה יותר ממאתים בחור, שימו בטחונכם על המקום והוא יעזור אתכם שנאמר כי אין מעצור לה' להושיע וגו' (ש"א =שמואל א'= י"ד). ופתחה פיה בבכיה ואמרה רבש"ע אם לא תחוס עלינו חוס על קדושת שמך הגדול שנקרא עלינו ונקום היום נקמתנו. באותה שעה נתקנאו אחיה ואמרו בואו ונטול עצה מה נעשה, נטלו עצה זה מזה ואמרו בואו ונקח אחותינו ונוליכנה אצל המלך הגדול ונאמר לו אחותנו בת כהן גדול ואין בכל ישראל גדול מאבינו, וראינו שלא תלין אחותינו עם ההגמון, אלא עם המלך שהוא גדול כמותינו, ונכנסנו עליו ונהרגהו ונצא, ונתחיל אח"כ בעבדיו ובשריו, והשם יעזרנו וישגבנו, נטלו עצה וכו' ועשה להם הקדוש ברוך הוא תשועה גדולה, ושמעו בת קול מבית קדש הקדשים: כל ישראל נצחו טליא באנטוכיא, כן יעשה המקום ישועה בימינו אלה.

מעמיק

רבינו ירוחם - תולדות אדם וחוה נתיב ט חלק א דף סא טור ב

. הכל חייבין בנר חנוכה ואפילו נשים שאף הן היו באותו הנס ולפיכך אשה מוציאה את הרבים ידי חובתן ויכולה להדליק נר חנוכה אבל לא חרש שוטה וקטן שאינו מחויי' כך פשוט בשבת. וכל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבי' ידי חובתן כך פשוט בר"ה

1)  בגמרא הדליקה חש"ו ... אשה וודאי מדליקה משמע מהלשון שאין דרך נשים להדליק אלא דנו על המקרה ועל זה הביאו מה שאמר רבי יהושע בן לוי "נשים חייבות בנר חנוכה" ורבי יהושע בן לוי אמר כן גם על מגילה (במגילה ד.) ובתוספתא מבואר שפטורות, וגם על ארבע כוסות בליל פסח (בפסחים קט.) ושם הוא מחלוקת תנאים (שם קח:) וכנראה הוא לשיטתו בכולם. [אגב: בתוספתא שם הלשון מקביל על ברכת המזון (בתוספתא ברכות), ומגילה, ושופר (בר"ה), והדברים הועתקו בשווה אף מה שלא מתאים לכל מקום.......]

2)  שם בגמ' רבי זירא ... משמע שאשתו הדליקה (עליו) כי לא היה בבית.

3)  שם בגמ' "ובלבד שלא יקדים ולא יאחר" נחלקו המפרשים על מה הולך במכילתא (מקור הדין) מפורש שהולך על ערב שבת וכן פירש הרמב"ם (וכנראה גם בהלכות גדולות) אבל במסכת סופרים ורוב הראשונים פירשוהו על נר חנוכה.   ועל זה אמרו בגמ' שרב יוסף אמר לאשתו שלא תקדים ולא תאחר ואולי משום שהיה סגי נהור אשתו היתה מדלקת.

4)  [שם בגמ' תרי גברי רברבי נפקין,  תוס' שהיו רגילים שניהם האיש והאשה (הוא בנר חנוכה והיא בנר שבת ?)]

5)  בהלכות גדולות ואלמנה חייבת בנר חנוכה דאמר ריב"ל נשים חייבות וכו' מבואר שלא היה המנהג שאשה בבית אביה /בעלה מדלקת.

6) מצוות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין וכו' ר"ל שעיקר הדין מספיק נר אחד לאיש ולביתו-אשתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד (ר"ל לכל אחד ואחת ?) ובר"ה דף ל תקיעת שופר של יובל איש וביתו בהו"א ר"ל איש ואשתו והקשו הרי נשים פטורות (וי"ל שר"ל שמכל מקום מותר כרבי יוסי שם ל"ג ע"א) ופירשו כל איש בביתו. וכן בפסוקים "איש וביתו" (בשמות ובשמואל) ר"ל איש ואשתו ואולי הכוונה איש ו(בני) ביתו והכוונה (גם) לאשתו (עיין תוס' ברכות כד. ועוד אם לשון "בני ביתו לפעמים הכוונה רק על אשתו).