מי מדליק נר חנוכה? גם בנות! - מוקדש לת"ט

מ.

שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רסג

ירוחם,

ציץ אליעזר:

אחד האנשים ואחד הנשים חייבים בזה, והיינו באופן חיובי ובקום עשה, ולכן ס"ל דהגם שהאשה היא המדליקה מפני שמצוות על דבר הזה יותר מן האנשים, אבל היא מדליקה גם בשביל הבעל להוציא גם אותו יד"ח, ומתורת שליחות.
 

לשיטת הרמב"ם אין מצוה בהדלקה אלא יש חובה במציאות נר דלוק בליל השבת ובמקום הסעודה, לפיכך אחד האנשים ואחד הנשים חייבים להיות בבתיהם נר דלוק בשבת. והחובה משום כבוד השבת שאין סעודה חשובה אלא במקום אור כעין יממא (עיין שו"ת משפטי עזיאל א אורח חיים סימן ז; שו"ת יחוה דעת חלק ו, סימן יז) או משום עונג שבת בכללותה. לפי התלמוד הירושלמי נדה וחלה והדלקת הנר הן שלוש מצוות שנמסרו לאשה, ולפיכך יש גם מצוה בהדלקת הנר ומצוה זו נמסרה לאשה, ולשון המשנה מסכימה עם התלמוד הירושלמי. לפיכך, חובת מציאות נר דלוק בליל השבת במקום הסעודה חל על האנשים ועל הנשים, אולם מצות הדלקת הנר נמסרה לאשה, ובהדליקה את הנר היא מקיימת הן מצוות הדלקת הנר שנמסרה לה והן חובת מציאות נר דלוק במקום הסעודה ומתורת שליחות מוציאה גם את בעלה.

מיימוני 

ירוחם

ירוחמ

איקון ירוק על פן חדש בסוגיה שלא חשבתי עליו. קיבלתי תמיד את הדברים בפשטות, שזו מצוה של האשה. עכשו אני רואה שעלי ללמוד את המקורות מחדש. (אבל מתי?)

ולכולם

יש שתי דרכים לעיין בסוגיה, זו וכל סוגיה.

ללמוד את המקורות מתחילתם ולחשוב בעצמנו על פי הנתונים.

לבדוק כיצד התפרשה הסוגיה ואיך נקטו הפוסקים במשך הדורות.

כאן יש להעניק איקון ירוק לנישטאיך על סיכומיו (ואין להתעלם מההשלמות והתובנות של מ).

מהי חובת הדלקה זו? מה אומרים המקורות אם אין אנו נעזרים בפוסקים אלא זוכרים שהם פרשנות? (בהתאם לשיטתי שלי שצריך לחזור למקורות ולא לפסוק הלכה לפי כתבי אחרונים בלבד).

כאן עלי להודות שאני נגוע מראש באבחנה (ר' חיים מבריסק?) שנרות שבת יש בהם משום עונג שבת ומשום כבוד השבת. אמנם כך מסתבר מאד.

אני מסכם את הסברות המסתברות לפי הידע ההיסטורי, הסברה הפסיכולוגית (והכלכלית) והעולה מן המקורות התלמודיים.

עונג שבת - לפי שבית שיש בו חשכה זה בית שיש בו חשש לנפילה, לתאונות, ואפילו לאכול אי אפשר בו בנחת (הגמרא מסבירה מדוע כה חשוב שיהיה אור בסעודת הלילה ולכן יש לגזור על השארת גמר הבישול לאחר כניסת שבת, שמא האשה תבוא לזרז את גמר הבישול לפני שיחזור הבעל מבית הכנסת ויגלה שהנר כבה. וכן אמרו שאין אדם חש שבע אם אינו רואה את האוכל. צריך לזכור את המציאות הזו שבה התאורה הביתית היא נר אחד וגם זה מאמץ כלכלי עבור חלק מן העם).

עונג שבת זה קשור לשלום בית.

כבוד השבת. הדלקת אור היא כיבוד האורח המגיע, ואפילו אין צורך באור, וגם לזה יש מקור בסוגיות ובסברה.

כל זה לגבי חשיבות האור בבית, כלומר הנר כי זה מה שהיה בזמנם.

וכמובן כל זה אינו מן התורה, למרות שזו רוח מצות שבת.

כלומר, זו תקנת חכמים.

עכשו יש לשאול איך תיקנו חכמים את המצוה הזו. האם הטילו חובה על הבית או על האשה שבבית. ברור גם שבבית שאין בו אשה חובת ההדלקה על מי שכן גר בו. גם גבר לבדו. וברור שאם האשה אינה יכולה להדליק, אזי ידליק הבעל.

יתכן גם שכל החלוקות הפורמליות של "מי חייב בהדלקה" הן מאוחרות. מאוחרות לזמן התקנה בימי המשנה או גם פרשנותו של התלמוד. יתכן שלחכמים היה די לציין שחובה להדליק נר בבית ולהטיל זאת על האשה שהיא מצויה בבית (הבעל היה עובד עד סמוך מאד לשבת בזמנם, כפי שמעירים על כך ספראי את ספראי בפירושם למשנת שבת). כאשר אנו באים לשער מה היתה הצורה המדוייקת של התקנה אפשר שיהיו לנו רק השערות מפני שחכמים לא עסקו בהגדרה פורמלית כפי שאנו מבקשים.

אני מציע הסבר משלי, אבל איני יודע אם יש לי במה לעגנו מבחינה טקסטואלית. מסתבר שחכמים יטילו את החובה קודם כל על האשה, מפני שהיא מצויה בבית, ומפני שראוי לתת גם לאשה תפקיד של מצוה. אי אפשר להשאיר את האשה בלי מצוות. מעין ראיה רחוקה הוא מה שאמרו כי אשה חייבת בתפילה לפי שאשה זקוקה לחיים, וחיים הם תפילה. (אפשר להבין זאת שהתפילה מבטיחה חיים או זכות לחיים, ואפשר להבין זאת שתפילה היא נחוצה לחיים שיש בהם תוכן). בדומה לכך, אשה זקוקה למצוות כלשהן, גם אם היא פטורה עקב נסיבות החיים והחברה ממצוות עשה שהזמן גרמן. וגם אם הדלקת נר שבת היא מצוה שהזמן גרמה, האם לא מסתבר שחכמים יתקנו זאת קודם כל עבורה? כמובן, אם אין אפשרות שהאשה תדליק, עדיין צריך אור בבית וידליק מי שיכול. אבל המצוה כמצוה תינתן קודם כל עבורה.

כל זה מסברה. אבל מהי סברה זו שלי, ללא עיגון במקורות, מול דברי הפוסקים מהסוג שנישטאיך אסף לנו ביסודיות כדרכו?

אני מציג כאן את הראוי לדעתי ואת מה שאני מאמין שהיה הראוי בעיני חז"ל. כמדומה שהמקורות שהובאו כאן, כולל מדרשים, (שאפשר כדברי ירוחם לפטור כדברי אגדה בלתי מחייבים) מצדיקים את הפרשנות שלי. אבל אני כותב יותר הצהרת אמונה מאשר דבר שנבדק באופן יסודי. בינתים.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

נישטאיך,

יש חילוק בין חובת נר שבת לבין חובת הדלקת הנר. עיין תוספות שבת כה:
לפיכך, אם היה נר דלוק מע"ש מבעוד יום גם אם הדליק נר זה מי שאינו חייב במצוה, כיון שבליל שבת נמצא נר זה דלוק בבית מקיים חובת נר שבת.
לדעת התוספות ור"ת אין מצוה בהדלקת הנר אלא זו חובה, אולם לדעת הירושלמי יש מצוה בהדלקת הנר ומצוה זו נמסרה לאשה שתעסוק בה ותהא נאמנת לבעלה עליה.
כמו-כן מצות נדה נמסרה לאשה, שנאמר וספרה לה, לה לעצמה, שתהא נאמנת לבעלה.

כתב רבינו חננאל: מניין דצריך הדלקת נר בשבת שנאמר וידעת כי שלום אהלך ואין שלום אלא באור שנאמר וירא א-להים את האור כי טוב.

 

תוקן על ידי מם80 ב- 23/12/2014 12:02:48

משנה מסכת שבת פרק ב

משנה ז
שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה עשרתם ערבתם הדליקו את הנר ספק חשכה ספק אין חשכה אין מעשרין את הודאי ואין מטבילין את הכלים ואין מדליקין את הנרות אבל מעשרין את הדמאי ומערבין וטומנין את החמין:

 הוא המצווה  -הוא האומר- הוא הממנה את אשתו לשליחות זו של הדלקת הנר.. 
וזו משנה מפורשת, ואידך פירושא

אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק ט:

מפני מה מסרו מצות הנר לאשה ולא לאיש, אלא שהיה אדה"ר נרו של הקב"ה היה מאיר לכל באי עולם וכיבתו לפיכך מסרו לה מצות הנר ונתחייבה בנר כדי שיתכפר על נר שכיבתה.