מהי דת ומהי אמונה

שלישישי

לא הבנתי את שאלתך ("מיהו האדם הזה?" אותו אדם ששלח את ידו). נא תרגם את המשפט שציטטת ומה משמעותו, ומה השאלה בעקבותיו. 

אילקים,
תאורים אנתרופומורפיים [דימויים אנושיים. אנתרופוס – אדם, מורפה - צורה] של האל נפוצים אצלנו מאד דווקא משום שברור למאמינים כי הם דימיוניים לגמרי. מכיון שהעיסוק העיקרי הוא בזיקה של המאמין לאל ולא בתאולוגיה, נפתחת הדלת לרווחה בפני אותם דימויים.
אבל כאן אתה מחטיא את הטענה שהובאה, והטעות היא במה שאתה מיחס לקדמונים את מושגי החשיבה ה'טבעית' שלך. הנה דוגמה. כשאדם חולה אנחנו מודדים את חום גופו. החום הוא גודל כמותי, ומד החום מודד את הכמות הזו. עבור הקדמונים זה דבר בלתי נתפס. חום וקור הם איכויות נבדלות ומנוגדות ולא כמות של חום. כאשר אדם קודח מחום יאמרו כי מצויה בו האיכות של החום יתר על המידה וחסרה בו האיכות של הקור. כך נתפס כל מה שישנו כיש מטריאלי. בכלל זה גם התחום המנטאלי. לחומר איכויות מגוונות. יש גס, יש מעודן יותר, ויש שהוא עדין ודק עד שאינו מוחש, - כך היא הנפש למשל. יש חומר השואף למטה ויש, כאש, השואף למעלה. אבל העיקרון נשאר. כיוון שזו היתה המציאות האפשרית היחידה שעלתה בדעתו של אדם, לא התעוררה כל 'בעיה' והדעת לא התעסקה בכך, עד שקמו כמה הוגים יווניים חריפים ביותר אשר סברו אחרת, ודעתם רכשה השפעה עצומה עד שהיא נראת לך ברורה וודאית בהחלט. אינך מודע לבעיתיות העמוקה של העמדה הזו, אינך יכול לקבל כי פעם תפסו את המציאות באופן שונה, וכי גם היום העמדה המטריאליסטית שרירה. וראה בהמשך.

אני קורא את דבריך, חושב עליהם ויושב לכתוב דברי תגובה. כך נמצא שאנחנו משוחחים בינינו. יש לאדם יכולת ליזום ולפעול ותודעה לגבי מעשיו. הקריאה, החשיבה, הכתיבה, השיחה הן פעולות שאני יוזם, מבצע ומודע להן. אלו דברים הבאים ממני. כמותם דברים רבים שאני יוזם ועושה, וכמוני כל בני האדם מדי יום ביומו. כך מספרת דבורה בשיר הנפלא שלה על המעשה שלה, של ברק ושל יעל, ועל מה שאחרים עשו או נמנעו לעשות. החשמונאים פעלו במישור הפעולה ההיסטורי, נלחמו בקרבות קשים ואכזריים, ויצאו משיעבוד לחירות. מלמעלה לא התערבו אלא במעשה פח השמן. כך פעלו אבותנו למין המאה התשע עשרה. לכן השבתי כי האור שהאיר הוא מעשה האדם שפעל מתוך תודעתו וכושרו. הפעולות היו מגוונות. יש שהחליטו להתבולל, יש שנתפסו לתנועות אידאולוגיות גדולות, רבים בחרו לעקור מאירופה למקומות רחוקים. קבוצה לא גדולה בחרה להשתלב במהלך האירופי הגדול של 'אביב העמים', התישבה בארץ ישראל והקימה מדינה ריבונית. יש שהתנגדו למהלך על סמך הטענה כי ה'אור' הזה שלאחר חשכת הגלות בא 'מלמטה' והוא בבחינת מרד באל. באמת המרד היה לא נגד האל אלא נגד התפיסה הדורשת לשבת באפס מעשה עד שמלמעלה יאיר היום. המרד הוא ביטוי לאדם הפועל כיצור אוטונומי בעולם, מה שיש לו השלכות עמוקות. אחד הביטויים הטרגיים למפנה הזה ארע בשואה. היו שהלכו אל מותם והיו שמרדו בגטאות או לחמו כפרטיזנים.

אינני יודע מדוע נדרש כאן טעון על 'כוחות גבוהים ונמוכים', אבל אעיר על כך. קיימת הבחנה בין המושג של משולש ובין כל גוף משולש שהוא. המושג של המשולש הוא קבוע, יש לו תכונות ברורות וקבועות המנוסחות בגאומטריה. לעומתו, כל גוף משולש, כמו ציור על דף או סרגל משולש מעץ, אינו אלא קירוב רחוק ולא יציב של מושג המשולש. ככל שתתבונן במבט קפדני יותר על הסרגל המשולש כך תמצא בו יותר פגמים, ולאחר תקופת זמן יתבלה ויכלה. היה זה אפלטון אשר כינה את המושג הזה של המשולש בשם 'אידאה', וטען כי האידאה הזו, וכל יתר האידאות, - יש אידאה של שולחן, '5', אבן שיש, צדק ויופי, - הן מה שבאמת הוא 'יש', ואילו סרגל משולש מעץ, הוא חיקוי מקורב של האידאה, והוא דבר מתהווה וכלה ולעולם אינו יש. במקביל נמצא כי התבונה היא המשיגה את את האידאות ויתר כוחות הנפש את העולם הפיסי. כך נוצר מידרג אונטי ובהתאם לו מדרג של כוחות הנפש. גדול תלמידיו, אריסטו, לא קיבל את קיומם הנפרד של האידאות ואת מציאותו של 'עולם' אידאות נפרד. דיונים על הענינים האלו מתפתחים בדרכים שונות עד ימינו. שאלה היא אם חוק הטבע, כמו כח המשיכה, הוא דבר בעל ישות משלו, והוא כופה את עצמו על מה שבטבע, או אולי הוא ביטוי של תכונות אימננטיות של מה שבטבע.

ועוד הערה, עולמי האישי אינו תר אחרי ניסים ונפלאות ואינו מעוניין בהם, גם לא במלאכים, רוחות, פיות ושדים בהם אני רואה יצורים ספרותיים. אמונתי אינה תלויה בהם, אינני מעוניין שאראלה ממפעל הפיס תתקשר אלי. עניינו של עולמי צריך להיות התוכן של 'הליכה בדרכו' , מה שמשתמע ומתחייב מכך. העקרון המונח ביסוד הדבר הוא שאני יצור אוטונומי אשר צריך לתת את הדעת על המציאות, יכול לפעול בה ונושא באחריות.
עודד

עודד

"כאשר אדם קודח מחום יאמרו כי מצויה בו האיכות של החום יתר על המידה וחסרה בו האיכות של הקור."
אבל הם לא טענו שה"איכות" הזאת איננו דבר כמותי. כאשר אדם בור בנושא מסויים, הוא איננו טוען טענה באותו נושא - לא בעד סברא מסויימת, ולא נגד סברא מסויימת. בדיוק כמו שהעץ איננו יכול לטעון טענות לגבי השאלה אם למשולש שלוש צלעות, כך גם אדם שחי לפני 3000 שנה לא יכל לטעוןו שהקור והחום הם כמותיים או איכותיים. פשוט אין לו גישה לנושא. זאת אומרת הוא יכול לומר אלף פעמים את המילים המתאימות, אבל לא להתכוון לאף אחת מהשממעויות שניתנות לאותם מילים בימינו. כאשר הם אומרים "איכות של חום" מבחינתי הם מתכוונים למצב שבו החום ניכר, ולהפך. בימינו כאשר אדם מתעקש על כך שהחום הוא 'איכות', אכן הוא טועה (אם הוא מתעקש כנגד דברי מדענים. אם הוא משיח לפי תומו, לא בטוח שהוא טועה. ודווקא בגלל שעבורו המושג הזה בלתי נתפס. כך עלינו להבין, שאדם שלא תופס את המשמעות של עמדה מטריאליסטית, איננו יכול גם לסבור שהיא אינה נכונה). 

"לכן השבתי כי האור שהאיר הוא מעשה האדם שפעל מתוך תודעתו וכושרו."
אני חוזר ומסביר: כאשר האדם פועל, אין פירוש הדבר בהכרח שלא אלוקים עושה את הדבר. בדיוק כמו שאם שני אנשים מרימים ביחד מקרר, זה שהאחד מרים מקרר, אין פירוש הדבר שהשני איננו מרים את המקרר. אלוקים איננו מנותק מהעולם. וראה עוד:

"באמת המרד היה לא נגד האל אלא נגד התפיסה הדורשת לשבת באפס מעשה עד שמלמעלה יאיר היום. "
אני אכן כתבתי ש'אל' איננו ישות הדורשת לשבת באפס מעשה עד שהוא יאיר לאדם, ולכן דבריך הם בסך הכל תרגום של מה שכתבתי אני. אלא שאני באתי להסביר מדוע אמונותיך אינן נוגדות את האמונה - לפחות לא את האמונה שלי, ואתה מנסה בכח להסביר שדברינו נוגדים. 

"אינני יודע מדוע נדרש כאן טעון על 'כוחות גבוהים ונמוכים'... דיונים על הענינים האלו מתפתחים בדרכים שונות עד ימינו. שאלה היא אם חוק הטבע, כמו כח המשיכה, הוא דבר בעל ישות משלו, והוא כופה את עצמו על מה שבטבע, או אולי הוא ביטוי של תכונות אימננטיות של מה שבטבע. "
השאלה הזאת היא חסרת משמעות לגבי עצם עובדת קיומו של כח המשיכה. קיומו של כח המשיכה הוא 'כח גבוה', ואילו הדברים עליהם הוא פועל הם כוחות נמוכים. (אולי עדיף: "ישויות נמוכות"). אלוקים הוא כח גבוה כלומר כח פועל, האדם יש בו מימד פועל ויש בו מימד פסיבי. האלוקים הוא כולו פועל. אז השאלה שהצגת דנה בתכונתו של אלוקים: האם יש לו גוף או אין לו גוף. זה שלאלוקים יש גוף לא אומר שאין אלוקים.

כאשר אתה רואה למול עיניך מעשה של הצלת חיים, מי הוא המציל?. ומכאן מי הוא בעל "היד הגדולה"?.
הרופא הפרמדיק הכבאי החייל והשוטר וכו' מצילים חיים. אותם אתה רואה בעין מצילים.
כפי שכתבתי למילה יד יש משמעות אחרת. מיד פיסית.

אליקים,
לפני 2300 שנים חי אפלטון, אבי תורת האידאות, והוא מתכוון היטב ומעמיק מאד במושגים ובמשמעויות של הרעיונותן, ער גם לבעיות שעולות מעמדותיו. אכן, חום וקור, גבוה ונמוך, שתים וחמש, כולם איכויות, אידאות. הוא הנציג הבולט של אותו רעיון בדבר מציאות א-מטריאלית. הוא עוסק גם בשאלה הגדולה של חיבור שני העולמות שתהום ביניהם, עולם האידאות המופשטות, אשר בעיניו היא המציאות האמתית, והעולם המטריאלי שהוא עולם של התהוות וכיליון אבל לא של היש. השפעתו על כל עולם המחשבה האנושית עד היום היא ראשונה במעלה. כדאי לקרא למשל את הדיאלוג 'פיידון' העוסק גם בענינים אלו, ללמוד את הנושא.

עניין האלהים והנהגתו את העולם הוא נושא עיקרי בתאולוגיה, יש בו עמדות שונות, אבל כאן לא עסקתי בתאולוגיה אלא באדם. אדם אשר אינו לוקה בהיבריס, ואינו סבור כי הוא מושל העולם ואין בילתו. בה בעת הוא אדם בעל יכולת, ובעל אוטונומיה לפעול. בהבדל מילד המונהג בידי הוריו, מופיעה כעת דמות בוגרת, עומדת ברשות עצמה, חושבת בעצמה, פועלת בעולם על פי עקרונות [למשל 'הליכה בדרכיו'] ועל פי הבנת המציאות והתהליכים שבה. הבאת דוגמת השניים הנושאים את המקרר במעלה המדרגות, אינני יכול לדעת אם 'השני' משתתף בנשיאתו. העובדה כי המשא הגיע ליעדו בקומה השלישית כלל אינה עדות לאישורו של האלוהים ולשביעות רצונו. לפעמים דרך רשעים צלחה והצדיק לרוב נכשל. עלי לשאוף להיות ראוי לכך, כלומר, שאיפה זו היא שאיפה מכוונת אבל שאינה יכולה לקבל אישור. זה שינוי יסודי בהבנת האדם את עצמו, מקומו בעולם, והיחס בינו ובין האל, ההופך להיות אישי מופנם ועמוק.
תוך כדי כתיבת הדברים ראיתי הדיון בשאלת 'היד' המצילה חיים. כשם שמתארת דבורה את מעשיה עם ברק ויעל, כך תהיה התשובה כאן. היד היא ידו של הרופא. היא אינה מונעת באמצעות חוטים על ידי יד עליונה.

אינני יודע במה כח המשיכה 'גבוה' ביחס לגופים עליהם הוא פועל. הוא התכונה של הגוף פעילותו היא ביטוי של הגוף, ואינו קיים בלעדי הגוף. כח המשיכה אינו איזה דבר שהוצנח על הגופים מלמעלה, ולא אדון המצווה על עבדיו.

אם אלהים הוא פועל מוחלט, הרי שאינו יכול להיות נפעל, משמע שאינו יכול להכיר את המציאות ולדעת את מצבה, ולשמוע את התפילה ולהענות לה, ועוד ועוד. תפיסה כזו אכן קיימת, וגם אצלנו.

בדבריך 'אם יש לו [לאל] גוף או לא' לא הבנת העניין העמדה המטריאלית. השאלה אינה אם האל הוא בעל גוף ונפש או נפש בלבד. העמדה המטריאלית טוענת שאין דבר אחר מלבד חומר. גם הנפש והרוח הם חומריים, גם האל הוא חומרי. קודם שעלתה עמדה אחרת לא נוצר הניגוד הגדול, ורוב האנשים בכלל לא נתנו דעתם לעניין. באופן דומה, קודם שהאור נתפס כחומר או כגל בעל מהירות, ומה ששמתחייב מזה, לא נתנו אנשים את דעתם על העניין. היה אור, וחשך שהוא העדרו, והם נתפסו על ידי המשמעויות שניתנו להם ולא על מה שהם בעצמם.
עודד

שלישי
ראה פסוק לפניו- למצריים יש יד?

(ל) וַיּוֹשַׁע יְקֹוָק בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם:

בראשית פרק מו

(ד) אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ:

את ידו ממש?
אם תעיין היטב בתורה  תגלה כי לרוב -המילה יד -אינו יד ממש -גפים. כי  אם סמכות, רשות, האצלה חסות.