היום שבו רצח ה' את כל האלים

ישיבשר
לא כתוב בתורה שום דבר על זה, משה אמר מדעתו, ולפי חז"ל כתב בספר על פי ה'  
נכון
הכופר בתורה שבעל פה הוא שלא מקבל שיש מסורת בעל פה, לא שמתווכח על פרט מסויים וסובר שדעתו תואמת לתושבע"פ. בכלל צריך לדעת שלרוב הפוסקים הכופר בתורה שבעל פה אינו אפיקורס ויינו אינו יין נסך, כפי שפוסק הרמב"ם על הקראים וכן עוד הרבה פוסקים. 
לכן בדיוק אמרתי שלא כל מי שדעותיו שונות מהראוי/מקובל הוא כופר
זה נתון לדיון, כל עיקרון שלא ייקבע גבולותיו נתונים לדיון, אבל אי אפשר  להוציא מזה שאין גבולות
באמת לא אמרתי שאין גבולות, אני מסכים בדיוק למה שאמרת

והערה נוספת: כמו שכתבתי באשכול סמוך, מצהירי הכפירה בימינו אינם בהכרח כופרים, אלא כופרים במה שנדמה בעיניהם ככוונת הדתיים.

1) אז כולנו מסכימים שיש עקרונות מסויימים שלדעת חז''ל מי שעובר אותם הוא כופר כולל היחס הנובע מזה. 
(לגבי האבן עזרא - כבר כתבתי פעם שחז''ל מדברים על העובדה שכל התורה שלפנינו הגיעה מהשמים. מי שלא מאמין בזה הוא כופר גם אם לדעתו משה כתב את התורה. מי שמאמין בזה הוא מאמין (אבל טועה) גם אם לדעתו עזרא כתב אותה עם הוספות של יהודה המכבי, עריכות של אלישע בן אבויה ותיקוני נוסח של אברם העברי.)
2) כמובן שאדם שפוי שלא מאמין בתחיית המתים חושב שהיא לא תקרה. כך שאני מניח שכוונתך במלים 'יודע רבונו ומתכוין למרוד בו' לא שהוא מאמין בתחה''מ ואומר שאינו מאמין אלא שהוא בעל רקע דתי.
כאן אנחנו מגיעים לשאלה על בני הקראים. עכ''פ מבקרי המקרא הם הדוגמה הקרובה ביותר ליודע רבונו וכו' - הם היחידים שמכירים מקרוב את סיפור מעמד ה''ס (על גרסאותיו) ויתר הדברים. בפרט מבקרי המקרא הקדומים.
3) אדם שמאמין בתורה ואומר שהיא לא התכוונה באמת וכו' הוא באמת לא כופר (כי אם טועה)

יש לדקדק בהא דאמרו חז"ל כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה, והלשון אינה ברורה שהיה צריך לומר הרי זה טועה. אלא חז"ל ראו ברוה"ק שיבואו אנשים שיגידו על מי שאומר שדוד חטא שהוא כופר, לכן פירשו ואמרו: אינו אלא טועה, הוא לא כופר, הוא רק טועה.

ישיבישער, לדברי חז"ל לכופרים אין חלק לעוה"ב (שזה עונש שמימי אם כי תוכל גם לומר שזו תוצאה וכדו') וצריך לעזור להם למצוא את עצמם בבורות בלי סולם.