סידור, חתימת ועריכת שני התלמודים

לפיכך, מאחר שהתלמוד הבבלי מבולבל ועמוק, נדרש לסידור ולעריכה עד שיהיה מובן לכל

סידור אולי היה, עריכה ממש לא.

התלמוד הבבלי נערך והראיה לכך שלכל סוגיה יש מהלך ספרותי כולל. העריכה דומה יותר לעריכה מזרחית מאשר לעריכה מערבית. מכל מקום, לענ"ד אפשר היה לצמצם את הדברים על מנת שהשקלא וטריא יהיה מובן יותר. כנראה שבדורות הראשונים של האמוראים דרך תלמוד הבבלי היתה קרובה יותר לדרכו של התלמוד הירושלמי.

בתלמוד הבבלי יש אגדות ובתלמוד הירושלמי הגדות. הן האגדות והן ההגדות הינם משלים, אלא שבתלמוד הירושלמי ההגדות הן כמעט תמיד ספורי מעשה ולא מדרשי אגדה.

ירוחם,

לענ"ד מאחר שרבי טרפון היה חריף שבדורו ורבי יהודה בן נחמיה צהבו פניו שהשיב את הזקן הרי שהיה במעשהו ביזוי של והדרת פני זקן ושל אמונת חכמים. האם אתה סבור שרבי יהודה בן נחמיה היה תלמיד של ר"ע ושחוסר כבוד בין תלמידי רבי עקיבא נבע מאהבת ההתנצחות? והאם לדעתך אפשר שדרכי הפלפול של האמוראים האחרונים בבבל נלמדו מאמוראי א"י?

מה הגדרותיך לסידור ולעריכה? 

תוקן על ידי מם80 ב- 26/12/2014 14:49:40

ראה ב.מ. לוין, "רבנן סבוראי ותלמודם":

ירוחם,

בד"כ התלמוד הירושלמי עוסק רק בפירוש הלכתי פשוט של המשנה. התלמוד הבבלי, לעומת זאת, נוהג להפליג לדברים אשר הקשר בינם למשנה ולמהלך הראשי של הסוגיה לכאורה רחוק ולא ברור. אין זה אומר שהדברים לא עברו עריכה, אלא שדרך העריכה איננה כזו המקובלת במערב.

כתב רב צעיר על מנדלי מוכר ספרים:
"הוא התחיל ללמוד עמי סוגיה אחת בתלמוד, כרבי עם תלמיד. עד כמה שאני זוכר, כמדומני, היתה זו הסוגיה הראשונה דווקא במסכתא "בבא קמא". התחיל ללכת עמי מפסוק לפסוק, ממשפט למשפט, ושואל אותי, אם, למשל, נוציא משפט זה וזה - יהיה עקיר השקלא וטריא מובן, או לא? כשאמרתי "כן", מיד לקח עפרון ומחק אותו הענין. אם תוציא שורה זו וזו, - יהיה ההמשך מובן? "לא", אמרתי. "אם כן, הנח". כשגמרנו, ראיתי כי שני שלישים מן הסוגיה נשמטו כמעט בלי הפסד למובן הסוגיה עצמה. וכך נשמטו מן המסכתא כמה וכמה פרקים וסוגיות, והתפלאתי לראות כי כל סוגיה אפשר לקצרה ולצמצמה במידה גדולה.... ראיתי עד כמה כח סדרנותו של מנדלי גדול, ואמרתי בלבי, שאלמלי היה הוא בין מפרשי התלמוד, אפשר היה לנו היום התלמוד בצורה אחרת."

בהבחנה בין עיקר לטפל, עריכת המשנה עולה על עריכת התלמוד הבבלי לאין ערוך, והתלמוד הירושלמי מסודר היטב לעומת התלמוד הבבלי. אלא שהתלמוד הבבלי איננו מבוסס רק על סוגיות הלכתיות אלא על מהלך ספרותי כולל, לכאורה בלול ולא מסודר, שיש בו מדרכי המדרש והאגדה.

מה עשו גדולי הדור וחכמיו אצל רב אשי? עסקו יחדו בחתימת התלמוד ורב אשי היה העורך הראשי.

על הזמנים לפני הדפסת התלמוד מפי רבי אהרן הימן בשם הגאון בעל דקדוקי הסופרים:
דע שקודם שנת רמד, לא היה עוד שום מסכתא נדפסה מעולם, ולמדו אך מתוך ש"ס כ"י ואז לא היו סימני דפים ואך היו מחולקים לפרקים שזה היה מדקמת דנא מיום שנכתבה הש"ס, ולכן מצינו בכל ספרי הראשונים אך בלשון פרק פלוני ופלוני. 

לפיכך, יחידת הסידור והעריכה הבסיסית של הגמרא הינה פרק. האם כל מסכתא עברה גם עריכה כוללת? נדרש עיון.

האם התלמוד הבבלי עבר עריכה בכללותו? 
לעריכה כללית נדרשת הבנה פרטנית של דברי התנאים והאמוראים וזכרון המקיף את התלמוד כולו.
מבחינת הבנה, כתב הר"י קפאח (בפירוש להקדמת הרמב"ם למשנה): שום אדם לא יוכל לעשות כמעשה רב אשי שכל דברי התנאים והאמוראים היו גלוים וברורים לפניו וידע כל פרט בבנין המשנה.
מבחינת זכרון,  אמר רב אשי אנן כי אצבעתא בבירא לשכחה. פירש רבינו חננאל: כשמשלימים מסכת ומתחילין אחרת מיד שוכחים הראשונה.
לפיכך, סביר להניח שבתקופת רב אשי ערכו כל מסכת לכשעצמה, וכנראה לא היו מסוגלים לערוך את התלמוד בכללותו. אולם אפשר שהגאונים הראשונים (השם גאון בתקופת הגאונים הורה על ידיעת ששה סדרים) ערכו איזו עריכה כוללת של התלמוד הבבלי.

ירוחם,

השאלה אם היתה עריכה תלויה בדרך לימוד הגמרא.
אם מבינים שהגמרא איננה רק סידור של שקלא וטריא אלא יצירה ספרותית שנחתמה ונערכה לדורות, אזי מסיקים שהיתה עריכה. האם זו עריכה טובה, או האם אפשר היה לערוך את הגמרא טוב יותר, אלה כבר שאלות אחרות.

חתימת התלמוד וסידורו נמשכו שני דורות: מרב אשי ועד לרבינא השני. הסבוראים והגאונים הראשונים המשיכו בעריכת התלמוד.

ירוחם,

יש סוגיות המתפרשות בתלמוד הבבלי על פני כמה דפים ובתלמוד הירושלמי מצומצמות לשורות ספורות.
השאלה כמה לומדים מסוגלים להבין אותה סוגיה מלימוד כמה דפים בתלמוד הבבלי וכמה מסוגלים להבינה מלימוד מעט שורות בתלמוד הירושלמי?

עיין אגרת רב שרירא גאון, הפרק על התפתחות הגמרא.