שנת היובל

ישנם שלושה דינים כלליים שהתורה בפרשת בהר ועוד, קושרת לשנת היובל.


- שיבת האחוזה למוכרה.

- שיבת העבד למשפחתו.

- שבתון הארץ מזריעה וקצירה.


האם יש מכנה משותף לדיני יובל אלה? מהו?

או שהם נובעים מרעיונות שונים? מהם?

קוני

שוב, במקופיא (מלמעלה, בלא עיון הנצרך), לא היה נראה תמיד שהתורה באה להגן, בדיני שיחרור העבד ובדיני השבת האחוזה, על המעמד הנמוך, שלא יאבד את אפשרות הפרנסה שלו.
אם נביא בחשבון שעם ישראל בדורותיו הראשונים חי על בסיס חקלאי, על אדמות שחולקו בין השבטים שבאו לארץ (פרט ללויים ולכהנים),אזי נראה כי אבדן הקרקע המשפחתית מהווה מכה כלכלית שאי אפשר להתאושש ממנה. התורה באה למנוע את ההפרה הזו של אפשרותה של משפחה לשרוד בכוחות עצמה.
כנ"ל לגבי עבדות. למרות שעבדות לא נאסרה, כיון שלא ניתן היה למנוע זאת, אפשר היה להגביל אותה לתקופה, מה שמאפשר לאדם תמיד לבנות את עצמו, מבחינה כלכלית ומעמדית, מחדש.
זו נראתה לי דרך בינים בין הסוציאליזם לבין הקפיטליזם, במונחים מודרניים שאיני עושה בהם שימוש מדוייק.
יש לשים לב כי ההגנה ניתנת רק לשדה החקלאי המשפחתי, שדה אחוזה, ולא לבנין מגורים יקר, שלו ניתנת זכות פדיון במשך שנה בלבד.
(חז"ל פיתחו על סמך הדגם הזה והרעיון הזה את הכלל של "שומא הדרה", השבת שדה לבעליו גם בנסיבות שאינן של תורה).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני,

מדבריך משמע שזו זכות חברתית-ממונית ולא חברתית-מעמדית כפי שהבאתי.
א"כ איך מוסברת שנת השביתה? בשלמא לדידי שדרושה החזרת המעמד, מובנת השביתה כנתק מהירידה במעמד וכהעמדה חדשה של המעמד מנותקת מהשכיות, אבל לדבריך מדובר הרי אך בריווח כלכלי ולא מעמדי, א"כ אין לכאורה צורך בשביתה?

וטו

אין הכי נמי (=אכן כך הוא). הטעם שכתבתי אינו מסביר את איסור עבודת הקרקע, אם כי הוא מסביר מדוע בתקופה זו הפירות היוצאים הם הפקר.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

- שיבת האחוזה למוכרה.

- שיבת העבד למשפחתו.

- שבתון הארץ מזריעה וקצירה.


בשלושת השיבות האלה "מאפסים" את הסבב וניתנת הזדמנות של התחלה חדשה ובכוחות מחודשים

1) שיבת האחוזה למוכרה: חזרה למצב האיזון הראשוני של שיוכי הקרקעות.

2) שיבת העבד למשפחתו - מתן הזדמנות לעבד לבנות עצמו מחדש אחרי המשבר שעבר.

3) שבתון הארץ מזריעה וקצירה - והזדמנות לארץ לחדש כוחותיה.

ואני הייתי מוסיף:
4) שביתת חובות - זה גם מצב בו חוזרים למצב ראשוני בו אפשר להשתחרר "מעבדות" החובות הכספיים, והזדמנות לצמיחה כלכלית מחודשת.
כי הכסף בעיקרון, לא ניתן לאדם ע"מ לצבור אותו, אלא ע"מ לחיות ממנו.
ואם לאדם X ניתן כסף ע"י הבורא יותר ממה שנחוץ לו לקיומו, והוא הלווה (היינו האציל!) ממנו לזולתו שאין לו כסף לקיום, במטרה לאפשר לו קיום, הרי ששנת השמיטה "מאפסת". זה שניתן לו יותר (המלווה) - "מתאפס", וזה שניתן לו פחות (הלווה) - "מתאפס". וחוזרים למצב של "לידה מחדש" כל ארבעת "השיבות" הנ"ל.
שבת שלום!

היובל לא משבית חובות


להרחבה כאן: