| נשלח ב-4/2/2003 16:02 |
|
| |
שנת היובל
ישנם שלושה דינים כלליים שהתורה בפרשת בהר ועוד, קושרת לשנת היובל.
- שיבת האחוזה למוכרה.
- שיבת העבד למשפחתו.
- שבתון הארץ מזריעה וקצירה.
האם יש מכנה משותף לדיני יובל אלה? מהו?
או שהם נובעים מרעיונות שונים? מהם?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2003 01:45 |
|
| |
שאלה מעניינת!
לכאורה ניתן לחשוב שהאחוזה חוזרת מפני שמירה על החלוקה המקורית של ארץ ישראל, שיבת העבדים שאין על בן ישראל להיות עבד לזמן שמעבר "לעולם" ושביתת הקרקע כמו שביעית להכיר שהארץ להשם. ואולי בעצם גם שיבת העבדים והאחוזה היינו להכיר שבעל הבית הוא השם המחלק את הארץ ושלקח את ישראל לעבדים.
דרוש עוד מחשבה.
נקודה משותפת בשלושתם מצאתי בלשונך, קוני: שיבת, שיבת, שבתון - לשון שביתה והתאפסות.
תוקן על ידי - ווטו1 - 2/6/2003 10:51:57 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2003 11:00 |
|
| |
קוני,
שאלתך הטרידה אותי וחיפשתי ומצאתי תאמין רשימה שבידי, בה אני מקווה תמצא את שאהבה נפשך!
עלה והצלח!
והנה הדברים:
מזכויות אדם בעמו, אחוזתו ומשפחתו. לכן, למרות שמכר מאחוזתו ונמכר לעבד, מוחזר מעמדו החברתי בעם לראשיתו. קידוש שנת היובל להשבת הסדר החברתי על כנו, מובילה את האדם אל מעמדו - אחוזתו ומשפחתו.
שביתת הקרקע קובעת את התחדשות החיים החברתיים המשיבה את המעמד לראשיתו. יובל לעומת שביעית כיום כיפורים לעומת שבת. שבת ושביעית משייכות את הבריאה והארץ ואילו יום כיפורים ויובל הן התחלה מחודשת. ע"כ.
עלה והצלח!
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2003 15:49 |
|
| |
וטו
מחודש, אבל מסתבר! לפי זה , זה לכאורה שייך לעצם ההתאמה ולא לשמירת ההתאמה, כי זה מזכויות האדם למעמדו?!
תודה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2003 17:30 |
|
| |
קוני
שוב, במקופיא (מלמעלה, בלא עיון הנצרך), לא היה נראה תמיד שהתורה באה להגן, בדיני שיחרור העבד ובדיני השבת האחוזה, על המעמד הנמוך, שלא יאבד את אפשרות הפרנסה שלו.
אם נביא בחשבון שעם ישראל בדורותיו הראשונים חי על בסיס חקלאי, על אדמות שחולקו בין השבטים שבאו לארץ (פרט ללויים ולכהנים),אזי נראה כי אבדן הקרקע המשפחתית מהווה מכה כלכלית שאי אפשר להתאושש ממנה. התורה באה למנוע את ההפרה הזו של אפשרותה של משפחה לשרוד בכוחות עצמה.
כנ"ל לגבי עבדות. למרות שעבדות לא נאסרה, כיון שלא ניתן היה למנוע זאת, אפשר היה להגביל אותה לתקופה, מה שמאפשר לאדם תמיד לבנות את עצמו, מבחינה כלכלית ומעמדית, מחדש.
זו נראתה לי דרך בינים בין הסוציאליזם לבין הקפיטליזם, במונחים מודרניים שאיני עושה בהם שימוש מדוייק.
יש לשים לב כי ההגנה ניתנת רק לשדה החקלאי המשפחתי, שדה אחוזה, ולא לבנין מגורים יקר, שלו ניתנת זכות פדיון במשך שנה בלבד.
(חז"ל פיתחו על סמך הדגם הזה והרעיון הזה את הכלל של "שומא הדרה", השבת שדה לבעליו גם בנסיבות שאינן של תורה).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2003 03:46 |
|
| |
מיימוני,
מדבריך משמע שזו זכות חברתית-ממונית ולא חברתית-מעמדית כפי שהבאתי.
א"כ איך מוסברת שנת השביתה? בשלמא לדידי שדרושה החזרת המעמד, מובנת השביתה כנתק מהירידה במעמד וכהעמדה חדשה של המעמד מנותקת מהשכיות, אבל לדבריך מדובר הרי אך בריווח כלכלי ולא מעמדי, א"כ אין לכאורה צורך בשביתה?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2003 11:53 |
|
| |
וטו
אין הכי נמי (=אכן כך הוא). הטעם שכתבתי אינו מסביר את איסור עבודת הקרקע, אם כי הוא מסביר מדוע בתקופה זו הפירות היוצאים הם הפקר.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2003 12:14 |
|
| |
- שיבת האחוזה למוכרה.
- שיבת העבד למשפחתו.
- שבתון הארץ מזריעה וקצירה.
בשלושת השיבות האלה "מאפסים" את הסבב וניתנת הזדמנות של התחלה חדשה ובכוחות מחודשים
1) שיבת האחוזה למוכרה: חזרה למצב האיזון הראשוני של שיוכי הקרקעות.
2) שיבת העבד למשפחתו - מתן הזדמנות לעבד לבנות עצמו מחדש אחרי המשבר שעבר.
3) שבתון הארץ מזריעה וקצירה - והזדמנות לארץ לחדש כוחותיה.
ואני הייתי מוסיף:
4) שביתת חובות - זה גם מצב בו חוזרים למצב ראשוני בו אפשר להשתחרר "מעבדות" החובות הכספיים, והזדמנות לצמיחה כלכלית מחודשת.
כי הכסף בעיקרון, לא ניתן לאדם ע"מ לצבור אותו, אלא ע"מ לחיות ממנו.
ואם לאדם X ניתן כסף ע"י הבורא יותר ממה שנחוץ לו לקיומו, והוא הלווה (היינו האציל!) ממנו לזולתו שאין לו כסף לקיום, במטרה לאפשר לו קיום, הרי ששנת השמיטה "מאפסת". זה שניתן לו יותר (המלווה) - "מתאפס", וזה שניתן לו פחות (הלווה) - "מתאפס". וחוזרים למצב של "לידה מחדש" כל ארבעת "השיבות" הנ"ל.
שבת שלום!
|
|
|
|
| נשלח ב-22/8/2022 02:00 |
|
| |
היובל לא משבית חובות
להרחבה כאן:
|
|
|
|
|